לעילוי נשמת סבי משה (מושקו) מושקוביץ, נפטר מוצאי שבת י”א בשבט התשפ”א.
מסופר על הרב יוסף שלמה כהנמן מייסד ישיבת פוניבז’, שבדרך לא דרך, שרד את אימת השואה ועלה לארץ לאחר שרוב רבני ותלמידי הישיבה נרצחו בשואה. בבואו לארץ החליט שוב להקים את ישיבת פוניבז’. רוה”מ בן גוריון פגש בו באחד האירועים ושאלו לשלומו ולמעשיו. כשענה שהוא מקים מחדש את הישיבה, אמר לו בן גוריון כי הוא חולם. ענה לו הרב כהנמן “אני אולי חולם אבל אני לא ישן”.
סבא מושקה (מושקו בפי כולם) היה אדם חולם אך לא ישן. אדם יוזם, יוצר, מפתח, מקדם, בונה, מקים ועוד שלל תיאורים. סבא מושקה העביר שיעור תורה מידי שבת לזכרה של סבתא אורה במשך למעלה מ45 שנה !!!
סבא אמנם לא סיים את כיתה י”ב, הקדים לצאת ולעבוד בתחילה כסייע-טכנאי שיניים ואח”כ כרועה צאן ב”מקווה ישראל”, ובכל זאת היה אדם זקן – זה שקנה חכמה. ניסיון החיים שלו הוביל אותו בחכמה רבה לייצר אפשרויות עם ממשלות שונות כדי ליזום, להקים ולבנות ישובים רבים מצעירותו ועד סוף ימיו. חברותו בגרעין המייסד של משואות יצחק הישנה בגוש עציון שם נולדה אימי, הנסיעה בגיל 22 להיות שליח הציונות הדתית למגורשים במחנות העקורים בקפריסין, ולאחר מלחמת העצמאות דאגה להעברה ולהקמה מחדש של המושב משואות יצחק בדרך בין קרית מלאכי לאשקלון, היו רק חלק מפועליו. בהמשך פעל להקמת יישובים רבים במועצת שפיר שאותה ניהל במשך 27 שנה, היה שותף בהקמת היישוב אלון שבות בפרט (כמודל ראשוני מסוגו ליישוב קהילתי שנבנה בכדי להיות מרכז אזורי) ובהקמת גוש עציון בכלל לאחר מלחמת 6 הימים. סבא היה שותף בהקמת העיר אפרת ושימש ראש המועצה הראשון שלה, בהקמת הישוב ניצן, בהקמת אבנת ובי”ס “יפתח” באזור ים המלח, בהקמת אחוזת אתרוג ועוד.
סבא גם היה מחובר לעולם התורה. הוא ייסד, הקים ועמד בראש כמה מהן עשרות שנים ביניהן: ישיבת הר עציון, ישיבת אור עציון, ישיבת שיח, ישיבת ההסדר בירוחם ועוד.
סבא מושקה היה חוזה, רואה הרבה לפני האחרים את האפשרויות והפוטנציאל הגלומים בזמן ובמקום.
המוטו של סבי היה “צריך להספיק בחיים” והוא אכן הספיק כהנה וכהנה ב96 שנות חייו. הוא עמד בראש עמותות ומוסדות רבים ביניהם: צמ”ת, היכל שלמה, מנורה, אות ועד, יד שפירא, מכללת שערי מדע ומשפט, מכללת הרצוג, תימורה ועוד ועוד.
סבא היה איש “בא בימים” שכל יום היה חשוב לו ומעשי מקודמו. היו לו מעל ל70 שנות עשייה ציבורית מפוארת.
תמיד אמרתי לכל מכריי שסבי הוא גדול הדור – היה בו הכול מהכול: אדם מיוחד, חכם, פיקח, אציל, נדיב לב, משפחתי ומתייחס לכל בגובה העיניים, חבר נאמן, איש עבודה ואיש תורה, איש שיחה ועצה, איש האדמה וארץ ישראל, חלוץ ופורץ דרך, ציוני נלהב, מנהל דגול ומעל הכול בעל, אבא, סבא, סבא רבא וסבא רבא רבא מדהים.
תמיד ראה במשפחה את מרכז חייו, הוא קיבל במהלך חייו הצעות רבות לתפקידים חשובים ובכירים ביותר ותמיד בחן אותם בעיניים של איש משפחה: האם התפקיד יפגע במשפחה? ואם התשובה היתה כן, הוא לא לקח את התפקיד.
סבא מושקה הכהן הגדול, אמרו עליו אנשים שונים שהיה “אליהו הנביא של דורנו”. אולם בשונה מאליהו הנביא, עלה למרומים שלא בסערה אלא בקול דממה דקה מתוך שינה מוקף בילדיו אוהביו, כפי שרצה .
על היומן השנתי שלו כתב תמיד בעמוד הראשון “להאמין. לחלום. להגשים” מילים אלה היו דרך חייו של סבא.
קשה לחשוב על המציאות בלעדיך סבא. אתה יצרת מציאות ושינית מציאות והשפעת כה רבות על המציאות.
עכשיו הגיע זמנך להפסיק לחלום, ולהיות יחד עם אבא ליד כסא הכבוד.
אוהב ומתגעגע נכדך שילה.
