1
לאחר שנפרדנו השבוע מט’ באב שמסמל יותר מכל את הכמיהה שלנו לבנין ירושלים שתבנה באהבת חינם אני משתף אתכם בסיפור שכולו אהבת חינם.
במהלך מבצע צוק איתן שימשתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל.
מתוקף תפקידי התעסקתי בלא מעט דברים הקשורים לעורף הצבאי של החטיבה כגון, הספקה, מעברים פינוי נפגעים ועוד.
באחד מערבי השבתות בימי הלחימה, היה לי מעט זמן פנוי וקפצתי משטחי הכינוס לאכול כמה דברים לפני שבת אצל קרובי משפחה בקיבוץ סעד.
בדרכי שמעתי על אירוע רב נפגעים באחד הגדודים שלנו.
קפצתי לכיוון האזור בגדר שבו היינו אמורים להנחית את המסוקים כדי לפנות את הפצועים המגיעים מתוך רצועת עזה.
די מהר הבנו שאת המסוקים לא יהיה ניתן להנחית במקום בגלל ירי מאסיבי של מחבלים .
בסופו של דבר הנחתנו את המסוקים סמוך למכללת ספיר שבשדרות. מיד לאחר מכן דווחנו על שני אירועים נוספים עם הרבה נפגעים ביחידות נוספות של החטיבה. את אותו הלילה סיימנו בחטיבה עם 104 פצועים וארבעה הרוגים. זה היה לילה קשה מאוד.
בשעות הלילה המאוחרות הכנסנו פלוגת סריקה מדהימה ומקצועית של הרבנות הצבאית לעזור באיתור ובפינוי של ההרוגים. את הטיפול בכל האירועים סיימנו לפנות בוקר.
בצהרים של שבת התחלתי להרגיש רעב מכיוון שלא אכלתי מיום שישי בבוקר כמעט כלום.
02
במוצ”ש בערך בשעה אחת עשרה וחצי בלילה הרחתי ריח חזק מאוד של בשרים על האש.
ניגשתי לכיוון הריח וראיתי אשה כבת 50 עומדת ומכינה סטייקים עסיסיים לחיילים. בעלה עמד לידה והכין לחיילים פיתות עם סלטים. מאחוריהם עמד ג’יפ שחור מפואר וחדש מחובר לעגלה.
שאלתי את החיילים: ‘מי זה הזוג המקסים הזה?’
החילים ענו שהם זוג שהגיע מכפר שמריהו כדי לעשות על האש לחיילים.
אמרתי לעצמי, ‘אילו אנשים מדהימים, אבל יש לי מנהג ילדות לאכול כשר ולא היה נראה לי שהאוכל כשר ולכן הארוחה המדהימה הזאת לא רלוונטית אלי׳.
פתאום האישה הסתכלה עלי ואמרה לי:”המפקד למה אתה לא אוכל”?
לא רציתי לפגוע בה, עניתי:”אני לא רעב” (למרות שעוד רגע הייתי אוכל את היד שלה עם הסטייק ועם המנגל, הייתי כל כך רעב).
היא קלטה את הכיפה שעל ראשי, קראה לי, ואמרה לי את הדברים הבאים: “כל מה שאני אומרת לך עכשיו אני לא מבינה מה אני אומרת: המנגל והכלים שאנחנו עובדים איתם חדשים והטבלנו אותם במקווה של הכלים. כל הבשר חלק (בכשרות גבוהה) למרות שהוא לא היה מחוספס גם קודם. כל הסלטים בד”ץ, אין לי מושג מה זה בד”ץ. גם הפיתות ושאר כל המוצרים כשרים. ודבר אחרון – יצאנו מביתנו אחרי צאת השבת.
הסתכלתי עליה בהתרגשות ואמרתי לה שאשמח שתכין לי סטייק בפיתה הלכתי ליטול ידיים וחזרתי במהירות ותוך כדי האכילה ביקשתי שתסביר לי את העניין.
היא סיפרה לי שהם גרים בכפר שמריהו .
וביום שישי האחרון הם החליטו שהם יגיעו לשטחי הכינוס בשבת בצהרים ויכינו אוכל לחיילים.
“אז אמרנו לעצמנו שבין החיילים יש גם חיילים דתיים ולא יכול להיות שהם לא יאכלו בגלל שאנחנו לא שומרים על כשרות. התקשרנו לחבר דתי, הוא קפץ אלינו ועשינו קניות ביחד. את המנגל ואת הכלים הטבלנו במקווה כלים, מעולם לא חשבתי שיש דבר כזה. לאחר מכן עשינו קניות יחד את הבשר הוא אמר לנו לקנות מחפוד שפחמוד אין לי מושג איך אומרים את זה וגם את כל שאר המוצרים דאגנו לקנות שמוצרים כשרים. לפני שנפרדנו והעגלה של הרכב הייתה עמוסה בכל הציוד והאוכל. החבר אמר לנו שעדיף שנצא חצי שעה אחרי צאת השבת ולא בשבת בבוקר כי החיילים הדתיים לא אוכלים שנסע בשבת ובמיוחד אוכל שמבושל על ידי יהודים בשבת. והנה אנחנו פה”.
03
האמת שסיפרתי את הסיפור הזה הרבה מאוד פעמים בשנים האחרונות ולפעמים חשבתי שאולי היה זה רק חלום.
ואז לפני כמה זמן הבן שלי שהיה ביחידה מובחרת בצה”ל ישב עם הבן של השכנים שלנו שגם הוא היה ביחידה מובחרת אחרת והם דיברו בניהם בסלון ואני עמדתי במטבח והקשבתי לשיחתם.
וכך סיפר החבר, ‘השבוע הזמין אותנו חבר מהצוות שגר בצפון תל אביב לערב צוות על האש, אמרתי לעצמי שכמובן שאגיע אבל הסיכוי שאוכל שם משהו קטן מאוד, מקסימום אשתה קולה או מיץ. כשהגענו לבית היה מדובר בווילה גדולה עם כמה מפלסים, כשהגענו לחצר עם הבריכה שמענו פתאום את האמא של החבר צועקת, ‘מי הדתיים של הצוות , אשמח רגע שתבואו אלי’. התקרבנו אליה ארבעת הדתיים של הצוות, היא הצביעה על המנגל ואמרה ‘המנגל שאתם רואים חדש, קנינו אותו בכמה אלפי שקלים רק בשביל הערב הזה, כנ”ל לגבי כלי העבודה של המנגל, כל הבשר כשר למהדרין וסגור תסתכלו בעצמכם, גם כל שאר המוצרים כשרים וכל שאר הכלים חד פעמיים’. כל כך שמחנו במחווה של המשפחה הזאת שהרגשנו שחשבו עלינו כדי שלא נרגיש שונים משאר הצוות’.
חייכתי לעצמי במטבח וחשבתי כנראה שלא חלמתי אז בשטחי הכינוס בצוק איתן, ובאמת יש לנו עם מתוק באמת מלא באהבת חינם.
