יש עדיין קיטוב, זה ברור. לא הגענו עדיין לגאולה, אבל אנחנו בתהליך שנמשך כבר במשך מאה שנה, של יותר ויותר קירוב לבבות ולא הרחקות. כשהגיעו התימנים לירושלים לפני רק 140 שנה, חשבו שהם לא יהודים והשאירו אותם מחוץ לחומות. זה נשמע לנו היום הדבר הכי הזוי שבעולם, אבל זה קרה רק לפני 140 שנה
אנחנו נמצאים שבועיים אחרי האסון הקשה במירון, אנשים שואלים איך יכול להיות שכזה דבר קורה אצל רבי שמעון. מה התחושות של הרב אחרי האסון הקשה?
“אתה שואל שאלה קשה מאד. האמת שזה יהיה קשה מאד להתחיל לסכם את הרגשות, בטווח כל כך קצר מהאירוע הקשה הזה. אבל כמובן שהרגשתי כאב, עלבון. איך קרה ששנה אחרי שנה אנחנו לא מצליחים להגיע למירון לרבי שמעון. אני שומע את כל מי שחשב על זה, שאומרים שזו תחושה של “לא נהגו כבוד זה בזה”. באופן טבעי אני חושב שהם צודקים. זו אמירה שאתה שומע אותה מכל כיוון. יש כאן משהו אמיתי, קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי.
יש אירועים עם פחות אנשים שאף אחד לא נדחק, לא נדרס. הייתי כמה פעמים בחג השבועות בכותל, או בברכת כוהנים בכותל. היו שם לא פחות אנשים ולא היה שם לא דוחק ולא דחיפות. מרגיש שזה אסון להוציא את עם ישראל.
גם התרבות שאנשים רצים לקרא לאנשים אחרים “נאצים”, זה דבר שאותי משגע כל פעם מחדש, לא מבין איך אנשים מסוגלים להגיד דברים כאלה על יהודים, ובטח על יהודי שיצא מהבית והגיע לשמור על יהודים אחרים שמגיעים לרבי שמעון.
אני פשוט לא מבין איך דבר כזה יכול להיאמר ובטח ליד הציון של רבי שמעון.
מדובר על דבר שלא יעלה על הדעת, אדם שעזב את הבית והגיע לשמור שלא יקרו אסונות, ויהודים אחרים קוראים לו ״נאצי״. כל מי שהוציא מהפה את המילה שלו חייב לקחת אחריות. כי זה מילים שאסור שיישמעו בעם ישראל, בטח לא ביום שבו נפסק המגיפה שקרתה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. מי שאומר כאלה דברים אין גרוע ממנו ולצערנו זה הפך להיות סטנדרט, שאם מישהו לא בדיוק מהקבוצה שלי אני אקרא לו “נאצי”.
הרב מודאג מהמצב של הפילוג בעם?
“בטח. אני חושב שכל זה שלא נהגו כבוד זה בזה, זה העלם והסתר גדול.
הרבה אנשים נשארו עם שאלות על האירוע הזה. הרי נאמר על רבי שמעון שכדאי הוא “לסמוך עליו בשעת הדחק” והנה כאן אנשים נהרגו מדוחק.
“מי שלומד את הגמרא ומכיר את הדמות של רבי שמעון, אין לו שאלות. רבי שמעון יכול לפטור את העולם, אבל הוא מאד תקיף. יש תלמידי חכמים שעשה אותם גל של עצמות, בגלל שלא נהגו כבוד בין אדם לחברו, וזה אחרי שהוא יצא מהמערה. המלים “אפשר לסמוך עליו”, לא מתירות את הדבר הנורא הזה שלא נוהגים כבוד אחד בשני. רבי שמעון הוא בדיוק הדוגמא לכך שהמחלוקת היא הדבר המסוכן ביותר. היא החריבה את הבית השני, החריבה את תלמידי רבי עקיבא. והוא רואה שאחרי כל זה ממשיכים בהתנהגות כזו. זה בדיוק רבי שמעון.
הרב מתייחס לפילוג בעם ואנחנו אחרי שנתיים של הפגנות בבלפור, משבר פוליטי שהוליד שסע גדול בעם. זה מפריע לך?
“מאד מפריע לי. שלא נוהגים כבוד בראש הממשלה. אדם שהביא כל כך הרבה כבוד וברכה לעם ישראל, הופכים אותו לאדם מסוכן, זה מאד מפריע לי. גם אם אתה רוצה להחליף אותו, אין אף התר להכפיש. מנסים לצייר אותו כמוקצה יותר מהרשימה המשותפת. אנשים שמוכנים לשבת עם איימון עודה ועם אבתיסאם מראענה, הגרועים שבאויבי ישראל, לא מוכנים לשבת איתו. כאילו מה הוא עשה שהם כל כך משמיצים אותו. זו שנאת חינם.
אולי גם הוא אשם בתהליך הזה של ההקצה, ובכלל מחנה הימין.
ברור שלכל אחד יש את השותפות שלו. אבל אתה מסתכל על דברים נוראים כאלה, שמפיצים את כל המדינה בשלטים נגדו, שהופכים אותו למאוס. שמנסים לפגוע בו. זה מאד מפריע לי. ברור שלכל אחד יש את השייכות שלו וגם הוא את חשבון הנפש שלו צריך לעשות. אבל יש גבול.
הרב שותף למה שכתב הרב טאו במכתב שפרסם, שהמאבק בנתניהו הוא מאבק בימין כולו?
“בוודאי. חבל שאנשים נופלים בפח הזה. מדגישים חסרונות שלו, שהם אמנם קיימים – אני לא חושב שהוא אדם מושלם, אבל צריך פרופורציה. ראש הממשלה הוא אדם שרודפים אחריו בכל דרך בגלל שהוא מהימין.
מה הרב חושב על בנט ושקד שרוצים להקים ממשלה עם השמאל?
אין שום הצדקה להקמת ממשלת שמאל. זה מעשה הפוך מכל ההבטחות של בנט לבוחרים שלו. השבוע התפרסם סקר שרוב מוחלט של הבוחרים שלו מתנגדים לכך שהוא יקים ממשלה עם השמאל. 60% מבוחריו לא רוצים ממשלה עם השמאל ורק פחות מ-30% תומכים במהלך. אם הוא ילך לממשלת שמאל זו פשוט הונאה של הבוחרים. זה חמור מאד. אני מקווה שהוא לא יעשה את זה.
"מאד מפריע לי שלא נוהגים כבוד בראש הממשלה. אדם שהביא כל כך הרבה כבוד וברכה לעם ישראל, הופכים אותו לאדם מסוכן, זה מאד מפריע לי. גם אם אתה רוצה להחליף אותו, אין אף התר להכפיש. מנסים לצייר אותו כמוקצה יותר מהרשימה המשותפת."
הרב תמך בהקמת ממשלה בהישענות על רע”מ, כמובן בהנחה שהם יגנו טרור. על רקע מה שקורה בשבוע האחרון שערבים ישראל לוקחים חלק בטרור בכל הארץ הרב משנה את דעתו?
“אין ספק שהאירועים האחרונים מחייבים חשיבה מחודשת. אבל זה לא רק כלפי הקמת ממשלה כזו של הימין, אלא גם איך בנט יכול לשבת עם האנשים האלה. איך גנץ יכול לשבת, עם אלה שבאופן ברור לא מגנים את הפורעים הערבים. הם לא מוכנים לגנות את אלה שזורקים בלוקים וסלעים על יהודים. ראיתי אתמול שראיינו חברת כנסת ערביה, שבשום אופן לא הסכימה לגנות את פראי האדם שזורקים סלעים במטרה להרוג יהודים. זה בלתי נתפס.
הרב חושב שיש מסר בכל המצב הפוליטי, בעובדה שכבר שנתיים לא מצליחים להקים ממשלה בישראל?
בוודאי. מסר עמוק מאד. זה איתות לתעצומות הנפש שאנחנו צריכים להפנות איש אל אחיו, במקום שנאה ומחלוקת, שהם הדבר הכי נורא. יש פה מישהו שמלבה את השנאה והמחלוקת. כל ההפגנות של השנה האחרונה הם לא דבר שקרה מאליו, אלא יש כאן גופים ששפכו מליוני שקלים כדי ללבות את השנאה הזו. גורמים שמנסים בכל דרך להלהיט את הסכסוך בתוך העם. חבל שזה המצב.
הרב עדיין חושב שאפשר לאחות את הקרעים בעם? אנחנו עדיין עם אחד?
“ברור שאנחנו עם אחד. לא רק עם אחד אלא גם עם שהולך ונהיה יותר ויותר ישר. מאז שעלינו לארץ אנחנו חלק מהתהליך הזה שהופכים לחבר את החלקים בעם. כמו עץ יהודה ועץ אפרים שהופכים להיות עם אחד, וזה מה שקורה כאן. פעם היה מרחק גדול ביותר בין דתיים לחילונים, היו גוזרים פאות לדתיים. היום יש יותר קירבה, בכל בחינה שהיא.
יש עדיין קיטוב, זה ברור. לא הגענו עדיין לגאולה, אבל אנחנו בתהליך שנמשך כבר במשך מאה שנה, של יותר ויותר קירוב לבבות ולא הרחקות. כשהגיעו התימנים לירושלים לפני רק 140 שנה, חשבו שהם לא יהודים והשאירו אותם מחוץ לחומות. זה נשמע לנו היום הדבר הכי הזוי שבעולם, אבל זה קרה רק לפני 140 שנה. לפני עשרות שנים היו הפגנות בירושלים במאה שערים, שאנשים הלכו עם נבוטות כדי לרוצץ ראשים של יהודים. עם הזמן אנחנו לאט לאט מבינים שאנחנו עם אחד. היום יש יותר קירוב לבבות בין ציבור חרדי לחילוני ובכלל בין כל הציבורים.
יש היום גם יותר חלקים בעם ישראל מתקרבים לתורה. לא כמו שהיה בקום המדינה חילון גדול. עולם התורה מתחזק היום. סך הכל אנחנו מתחזקים והולכים. מי שמאמין במשיח חייב להיות אופטימי. מי שלא אופטימי, לא מאמין בגאולה.
אז הרב אופטימי.
“נאמר במדרש שעתיד להיות בימות המשיח מעמד חדש שיהיה גדול ממעמד קבלת התורה, כמו שנאמר "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה". מעמד של קידוש שם השם. זה לא סיפור היסטורי בלבד, אלא סיפור של החיים שלנו.
אנחנו צריכים להשתמש בכישרונה של ירושלים. יש עיר שעושה את. כל ישראל חברים זו כוחה של ירושלים. הלוואי ונגיע למקום הזה.
