לפני שנתיים רציתי להתקבל למקום עבודה מסוים וביקשתי ממנהל שעבד איתי פעם לשלוח לי מכתב המלצה, אלא שמשום מה הבן אדם הפסיק להגיב.
עבדתי איתו כמה שנים וידעתי שהוא מעריך אותי, אבל לא הבנתי איך יכול להיות שדווקא כשממש הייתי צריך אותו הוא החליט לשים אותי על ממתינה.
אחרי שתי הודעות שלא נענו החלטתי ללכת על הכי בטוח: לשלוח לו הודעת וואסטאפ. כעבור שעה ראיתי את הווי הכחול, וכעבור יום התפוצצתי מכעס כאשר כפוי הטובה הזה אפילו לא ענה לי על ההודעה.
הרגשתי שאני מאבד אמון בבני האדם באשר הם: תגיד לי, אתה לא מתבייש? כשהיית צריך אותי חיזרת אחריי כל כך הרבה, התקשרת להתעניין וחזרת לשיחות בתוך גג כמה שעות, ועכשיו שאני צריך אותך נהפכתי בעיניך לאוויר? אתה אמיתי? מה זה השטויות האלה?
אלא שלא עברו כמה שעות ממחשבות השנאה והרעל שמילאו אותי, ולתדהמתי התקשר אליי אחראי משאבי אנוש של אותה חברה ואמר לי בחיוך: "תגיד, אתה יודע שלא מקובל לבקש מקרובי משפחה מדרגה ראשונה להמליץ עליך?"
לא הבנתי על מה הוא מדבר, והוא הסביר: "המנהל שלך שלח לך מכתב המלצה כל כך חם ומשתפך ואחר כך עוד התקשר בעצמו לוודא שקיבלנו את המכתב ועוד המשיך להרעיף עליך מחמאות בטלפון עד שחשבנו שיש כאן משהו מוזר. אז אני שואל ומברר איתך: הוא קרוב משפחה שלך?"
הייתי בשוק. "לא", עניתי, "הוא לא קרוב משפחה שלי, והאמת היא שעד למכתב שלך לא הבנתי למה הוא אפילו לא מחזיר לי תשובה".
מבויש ונכלם מעצמי מהעובדה שדנתי אותו לכף חובה וכבר שפטתי אותו ואת האישיות שלו והחלטתי שהבן אדם כפוי טובה שלחתי לו הודעת וואטסאפ: "היי, מה שלומך? התקשרו מהחברה. ממש תודה רבה. מעריך את זה מאוד".
אחרי שעה הוא הגיב: "בשמחה. חזרתי עכשיו משבוע בחו"ל. נהרס לי הסים של האינטרנט ולא יכולתי להגיב בכלל, אבל היה לי חשוב מאוד להתקשר אליהם בשבילך, אז עשיתי שמיניות וקניתי במיוחד סים חדש כדי שאוכל להוציא את השיחה הזו".
