כשאנו עולים מהכותל בשבת בבוקר אחרי התפילה המרגשת במניין של גבי שיינין, נפגשים לפתע עם פניו המאירות והמחייכות של גרשון הצדיק.
ר' גרשון היימן, יהודי חרדי למהדרין, לא חב"דניק ולא ברסלבר, בולט מאוד בנוף המזרח תיכוני של השוק הערבי המוביל לשער יפו. תארו לעצמכם אברך צעיר ומסביר פנים יושב בחנות במרכז השוק ומציע מכל הלב, עוגות, שתייה ויין לקידוש לכל יהודי שעובר בשבת בשוק ההומה. עשרות אלפי תיירים עוברים בשוק מדי יום, ומראה החנות בבעלות יהודית בוודאי מחזיר להם קצת את ההרגשה שאנו בטבורה של ירושלים הקדושה, ולא חס וחלילה בעיר ערבית זרה.
בימות החול החנות משמשת מעבדה לבדיקת שעטנז. גרשון מסביר לנו שדווקא בשנים האחרונות, כשגבר ייבוא הטקסטיל המסחרי והפרטי מסין ומארצות אחרות, גבר החשש ללבישת בגדים התפורים בשעטנז, כלומר צמר ופשתים יחד. לצערנו, אומר גרשון, התוויות לא תמיד נכונות ואינן משקפות את החומרים שמהם עשוי הבגד. לפעמים התווית שעל הבגד מטעה ונוגעת רק לבד, ולא לחוטים או למילוי.
גרשון פותח את הבטנה של הבגד ובודק את מרכיביו מבפנים ומבחוץ, ולא אחת מתגלים רכיבים שונים בבגד העשויים מצמר ולידם תפור פשתן, כמו חוטים של הכפתורים, או בטנה של הצווארון, או מילוי לכתפיים וכדומה.
במקרה כזה גרשון מסיר את הטעון תיקון ומחזיר את הבגד נקי לגמרי משעטנז. לעיתים צריך להיעזר במיקרוסקופ משוכלל או בזכוכית מגדלת, ויש עוד אמצעים מתוחכמים שמסייעים למומחים באבחון החומר המדויק. ברוב המקרים אפשר לתקן ולהכשיר את הבגד. זה מקצוע הדורש סבלנות, ידע רב ודייקנות.
גרשון מתמלא אושר כשהוא מצליח להציל יהודים מלהיכשל בלבוש של בגד האסור מהתורה. כן, שעטנז הוא איסור מדאורייתא, הוא מדגיש לנו בכובד ראש. שמחה כפולה יש ליהודי החביב הזה כשהוא רואה את האור בעיניים של יהודים, שמתלהבים מהמראה של נוכחות יהודית במרכז השוק הערבי בעיר העתיקה. גם תיירים רבים, שאינם יהודים, נעצרים בהתפעלות מול החנות הפתוחה לרווחה וזוכים להסבר מגרשון, שהוא גם תושב העיר העתיקה, מהו שעטנז, ואגב כך גם מיהו בעל הבית בירושלים.
אנחנו נפרדים מהחנות הקטנה והמאירה ומזדרזים להגיע לסעודת השבת ולחמין הידוע של רעייתי, המחכה לנו בבית. עוד כמעט שעה של הליכה מהירה בשמש הירושלמית, ואנחנו בבית.
שבת שלום שתזכו לאורה של ירושלים
