לפנינו פרשה של חסד. זוהי הפרשה של אברהם אבינו שמידתו מידת החסד, שנאמר: "תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם".
הדברים עצמם גם באים לידי ביטוי בפרשתנו – תחילה בהכנסת האורחים 'הישמעלים' לאוהלו, אח"כ בתפילתו של אברהם על אנשי סדום, ובפסוק: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו…..לעשות צדקה ומשפט וגו'".
במשנה, שאנו אומרים כל בוקר, אנו לומדים: אלו דברים שאין להם שיעור… גמילות חסדים ", ובהמשך בפירוט: "הכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה ולווית המת".
כדרכנו אנו מבקשים ללמוד את גדרי המצווה. לפי הרמב"ם הכנסת אורחים, ביקור חולים ושאר חלקי המצווה, כולם הסתעפויות מן הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", שזו מצוות עשה אחת. לעומתו, בעל הלכות גדולות מונה במניין המצוות כל אחד מהפרטים כמצווה בפני עצמה, וכולן נגזרות מן הציווי "והלכת בדרכיו".
לכאורה, אין הבדל בין השיטות שהרי כולם מסכימים על עצם קיומן של המצוות האלה מן התורה. על כן יש להן אף תוקף מחייב כנגד איסורים מסוימים, כמו שמצינו בשו"ע (יו"ד ס"ט, ו') שמקילים בזמן של מליחת הבשר לכבוד האורחים, וכן מה שמצינו במסכת שבת שמותר לטרוח טרחה יתרה בשבת בשביל קיום מצוות הכנסת אורחים.
עם זאת, נראה שניתן למצוא הבדלים לגבי דרך קיום המצווה של גמילות חסדים, ואלה תלויים בחילוקי הדעות הנזכרים. השאלה היא האם החיוב לעשות חסד מצטמצם רק כלפי כל מה שמזדמן, או אולי צריך להשתדל ולחפש היכן יש מישהו שזקוק לעזרה.
יתכן ששאלה זו תלויה במקור המצווה, שכן מצד הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אין להסיק שצריך לחפש את המסכנים, אבל מצד הציווי "והלכת בדרכיו" מסתבר שצריך לתור ולחפש אחרי מעשי חסד.
בין כך ובין כך מצינו במסכת אבות דרבי נתן, שעושים אבחנה כזו בין אברהם לאיוב. למרות צדקותם הגדולה של שתי הדמויות הללו, נאמר לאיוב שהוא לא הגיע לחצי מידתו של אברהם, זאת משום שאיוב אמנם פתח את ביתו לרוחה לפני כל אדם, אך הוא לא הגיע למידתו של אברהם שהיה יוצא מביתו ומחפש בחוץ, אף כחום היום, אם יש מישהו שזקוק לעזרה ולסיוע. על כן אברהם נקרא עמוד החסד
