יצחק ווסרלאוף מועמד מספר 5 מטעם מפלגת עוצמה יהודית-הציונות הדתית לכנסת ה-25
שנה וחצי אני נמצא מחוץ לבית. השעות אינן שעות. סדרי העדיפויות השתנו בהתאם למשימה הבאה שהוצבה בפניי כמנכ״ל מפלגת עוצמה יהודית. אשתי היקרה והילדים נדחקו אחור. ימי ההולדת, החגים והשבתות הפכו להיות חלק מהלו״ז ששייך לעבודה. קשה לראות ביום יום את האידיאלים הגדולים שבשמם אני פועל. מידי פעם אני מתקשר לפרוק אצל רב גדול והוא מזכיר לי את תפקידי ואת שכרי, ומזכיר לי שוב שצריך לכוון שהכול יהיה אמיתי לשם שמיים. הבנתי כבר, השליחות הציבורית היא חיי. אבל משהו נותן לי טעם לפגם – ילדיי גדלים לנגד עיניי ואני לא חלק מזה. גם כשאני שם איתם אני לא מצליח להיות שם כל כך. לפעמים אני תוהה לעצמי האם זה המחיר שצריך לשלם שליח ציבור?
כשאני מגיע הביתה זה בדרך כלל כשהילדים כבר עוצמים עיניים. אני יושב לידם ומעלה זיכרונות מימי היותי אברך בכולל כשהייתי מגיע בשעה סבירה, מקריא להם סיפור לפני השינה ואז עושים טקס ארוך של קריאת שמע שבסופו אני נושק על מצחו של כל ילד ומלטף ברכות עד שהם נרדמים. היום אני רק מנשק ילדים ישנים עם מבט של מלאכים בעיניים עצומות.
אני רוצה להיות אבא טוב יותר. כששמעתי את השיר של חנן בן ארי ׳אמן על הילדים שלי׳ בפעם הראשונה, דמעות מילאו את עיניי. כאב גדול חבוי עלה והציף אותי. מה אני מבקש מהם? שיגדלו אחד את השני כי אבא שלהם רץ מעיר לעיר ומפניית ציבור כזאת לאחרת, מכנס לחוג בית, מפעילי שטח לתומכים פוטנציאלים.
לא. זו בקשה גדולה מידי. אני צריך לגדל אותם. ושמא אולי זה גם חלק מהשליחות הציבורית הזאת. לדעת למצוא זמנים שהם לא יום ולא לילה ולתת אותם לבית, למשפחה.
אז הגיעו הימים הנוראים ואיתם רגעי חשבון הנפש. עצרתי והסתכלתי אחור והבנתי שבפעם הבאה שאני מביט לאחור אני רוצה לראות אותי לא רק כשליח ציבור מוצלח או מוכשר ככל שאהיה, אלא גם כאבא מסור וכבעל תומך שיודע למצוא את הזמן המתאים לדברים החשובים באמת. המשפחה שלי.
יוסי דגן ראש מועצה אזורית שומרון
בריאות – מאז הפציעה שהייתה לי בצבא כמעט ולא יכולתי לעשות כושר. עם תחילת הכהונה שלי כראש המועצה מרוב האינטנסיביות של העבודה מצאתי את עצמי אוכל בשעות לא שעות ובעבודה מהירה, רצופה ומתוחה. אחרי שחליתי בקורונה הגיעה אלי גם פוסט קורונה עם תסמינים שמהם הבנתי כי אם אני רוצה להמשיך לחיות כמו בן אדם אני פשוט חייב לשנות הרגלים.
התחלתי עבודה רצינית מאוד ב-11 החודשים האחרונים בנושא. בהתחלה עם מאמן אישי צמוד שלימד אותי לאט איך שומרים על אורח חיים בריא ומתאמנים נכון. היום אני כבר ב״ה בכושר מלא. השבוע ישנתי במאהל המחאה מול ביתו של שר הביטחון ויצאתי לריצה ב-6 בבוקר יחד עם ישראל גנץ ראש מועצת בנימין ברחובות ראש העין. רצנו יחד כחמישה קילומטר וזה משהו שלפני שנה לא הייתי מאמין לעולם שאצליח. הכושר הגופני מסייע גם למצב הרוח ולהתנהלות היום יומית. נפש בריאה בגוף בריא נותנת הרבה אנרגיה לפעילות ובניין ארץ ישראל. באופן אישי אני ממליץ על הדיאטה שאני עשיתי. דיאטה שמתאימה לרמב״ם.
הכללים:
1. לאכול כמויות קטנות.
2. ללעוס לאט ועד הסוף.
3. קצת מאוד קמח לבן פחמימות וסוכר. עדיין קשה לעמוד מול קרטיב טוב אבל גם זה עוד יבוא.
4. להפריד בין שתיה לאוכל.
5. כושר שלוש פעמים בשבוע של ריצה, כפיפות בטן וסט אימון.
תנסו ומבטיח שההתנהלות היומיות שלכם תראה שיפור.
משפחה – משפחתו של כל שליח ציבור משלמת מחיר אישי משמעותי. אחרי שנים בעשיה הציבורית אני יודע לומר שכדי להחזיק זוגיות בתפקיד ציבורי אינטנסיבי אנחנו חייבים להיות מכוונים ביחד. אוריה אשתי ואני מרגישים שאנחנו בשליחות ביחד. מעבר לזה שהיא שותפה שלי בהכול היא לקחה את כל הבית וגידול הילדים עליה. ואמנם לצד ההשקעה בארץ ישראל אני מרגיש כל הזמן כמה זמן האיכות עם הילדים חסר.
הפנמתי שאני חייב לפחות פעמיים בשנה לצאת עם המשפחה ללא טלפון לשבוע זמן איכות. זה מצליח ב״ה ואני זמין במספר חירום מיוחד שאני מחזיק למקרה חרום. ראש מועצה בשומרון לא יכול לעולם להתנתק לגמרי.
שני הבנים הגדולים שלי יאיר ושחר, מצטרפים אלי מידי פעם לנסיעות ופגישות, אני נהנה יחד איתם וגם ברמה האישית זה מחזק אותי מאוד ונותן כוחות. מידי פעם ועל אף האינטנסיביות של העבודה, אני מקפיד לקחת זמן בבוקר בו אני מתנתק מהטלפון ויושב לקפה עם אוריה אשתי. זה נותן כוח, חד משמעית, המשפחה נותנת כוח.
לימוד – השבתות שלי מוקדשות לארבעה דברים. משפחה, שינה, קריאה, ולימוד. אני משתדל ללמוד הלכות גם במשך השבוע בספר פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד, לומד גם נתיבות שלום של הרבי מסלונים והגיונות מרא וחג של ישראל אלדד. לצערי רחוק מלהצליח ללמוד כפי שהייתי רוצה ואני מפצה על זה בשימוש תלמידי חכמים כמו רב השומרון הרב אליקים לבנון, רבני הישובים וראשי הישיבות בשומרון. הנשמה חייבת את זה. המנגנון של הכח לעשות ולפעול צריך את זה.
בספריה שלי יש שני סוגי ספרים: ספרי תורה הלכה והשקפה, וספרים של גיבורי האצל והלח״י מתקופת הקמת המדינה שהם בעיני גם כן ספרי קודש שנותנים השראה.
אני ממליץ מאוד לקרוא כדי להתחבר לשורשים של עמנו. ממליץ מאוד גם לקרוא ספרים על גוש אמונים שמעשירים ומחזקים. יש את הספר ״גוש אמונים״ של גרשון שפט ״המתנחלים״ של הר נוי ״אחים יקרים״ ו״התנחלות דמה״ של חגי סגל שהוא גם ספר מלא בצחוק עד כמה שהוא אמיתי.
חברים – מעבר לחברויות בעבודה ולקשרים הפוליטיים לאיש ציבור אין מספיק זמן להשקיע בחברים. יש לי בכל זאת כמה חברים טובים, חלקם היו איתי בנוער מולדת אצל רחבעם זאבי (גנדי) הי״ד, חלקם גדלו איתי בשא נור ובחומש וכאלו שצועדים יחד איתי בבניין השומרון. רק לעיתים רחוקות אני מצליח למצוא זמן לחברים. לפני כשבועיים הצלחתי באמצע תקופה מתוחה ביטחונית ומדינית לשבת באמצע הלילה עם חברי עקיבא סמוטריץ׳ שהוא גם שכן. רגעי איכות שנותנים הרבה כוחות.
שא נור – אין יום שאני לא מתגעגע לישוב שא נור ממנו גורשתי בשנת 2005. אין כמעט לילה שאני לא חושב על שא נור, בכל פעם שאני מדבר על שא נור אני מתחיל לבכות, זה פצע פעור וזה גם מקור הכוח שלי להיאבק בכל יום על הבאת מיליון יהודים לשומרון ולהוביל ציבור למאבקים מתוך נחישות ואמונה. בין אם מדובר במאהל מול ראש הממשלה או כל מריבה עם פוליטיקאי אני מזכיר לעצמי את המראות של הגירוש. כשלפעמים צריך לישון שלוש שעות בלילה וזה לא קל אני עוצם את העיניים ומזכיר לעצמי את הערבים מג׳בע שרקדו מול המצודה בשא נור כשגרשו אותנו מבתינו. המאבק למען החזרה לחומש שא נור וצפון השומרון הוא המוצדק מכולם.
