"הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל".
סיבות שונות נאמרו מדוע לא זכה ט"ו באב לחגיגה רשמית כמו ט"ו בשבט.
יש אומרים כיוון שכבר 'מריחים' את הימים הנוראים ומרגישים את ה'גילו ברעדה'. אכן, הרב אברהם שפירא זצ"ל סיפר לנו שמנהג ירושלים הוא לומר 'שנה טובה' כבר בט"ו באב. יש אומרים שהגורם לכך הוא חוסר בסמל מוחשי לציון היום. יש אומרים, שהכול תלוי במזל. כמובן שאשמח לשמוע מכם הסברים משמעותיים יותר.
כאשר אנו מעיינים במקורותינו, ישנה רשימה ארוכה של דברים שקרו בתקופה זו:
כלו מתי מדבר מלמות; חזר לדבר הקב"ה עם משה פנים אל פנים אחרי 38 שנים; הותרו השבטים לבא זה בזה – לאחר האיסור בבנות צלפחד; שבט בנימין הותר לבא בקהל; הושע המלך ביטל את השומרים שהעמיד ירבעם שלא יעלו לרגל לירושלים; הותרו הרוגי ביתר להיקבר; יום 'תבר מגל' – יום הסיום של איסוף העצים למקדש וכך יכולים היו להגביר את לימודם; יום תרומת עצים גם למי שטעה בשבטו.
קשה מאוד למצוא גורם משותף לדברים אלו. בזמנו אמר לי הרב רפאל שנור שנראה לו שהצד המאחד של כל הדברים הנ"ל הוא בעצם הפסקת צער ביום זה, שהוא טוב שבא אחרי רע. זו גם הסיבה שנאמר 'לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב…' ולא נאמר 'לא היו ימים שמחים לישראל'.
בשנים האחרונות, כאשר אני מתקשה בסוגיה מסוג זה, אני נוהג להתקשר לחברותא שלי, ג'י פומרנץ, ואני מבקש ממנו לעזור לי לפצח את התעלומה. במהלך לימודנו בנושא ציינו את העובדה שט"ו באב חל שבעה ימים אחרי צום תשעה באב, שהם כעין 'קימה' מהשבעה על אבל החורבן ויום של התחזקות באהבת ישראל.
כפתרון הוא הציע: שהמאפיין את ט"ו באב הוא היותו 'מועד לאומי שהוא ההפך מט' באב – שיש בו גם שמחת הפרט". קיבלתי את הרעיון אך כמובן שאשמח לשמוע הסברים נוספים.
כשמשווים את ט"ו באב למועדים אחרים רואים אנו שכנגד ט"ו בתשרי – סוכות, חג האסיף – שהוא חג מיוחד ליקום כולו, כנגדו יש את ט"ו בשבט שהוא חג טבעי וראש השנה לכל האילנות. לעומת זאת, ט"ו באב הינו כנגד ט"ו בניסן – חג גאולת ישראל. כך שט"ו באב יהיה מעין 'יום עצרת' לחג העתידי שיתחיל בתשעה באב, עם גאולתנו, במהרה בימינו אמן
