בדרך לכותל

טיפולי חמלה לריפוי נפגעי חוט שדרה

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
הדיווח על תפילות השבת בכותל מגיע אליכם , לצערי, באיחור של שבוע. בשבת שעברה, פרשת בא, זכינו ליהנות בכותל ממזג אוויר חמים וצלול כיין. ואילו השבת, בשלח, צפויים רוחות וגשמים. למי שמתמיד להתפלל בכותל אין עיכובים. הגשם לא מרתיע וגם לא שלג.
הכמיהה לתפילת שבת ליד קודש הקודשים לא נחלשת ולא מורתעת מול איתני הטבע. 2000 שנה חיכינו להזדמנות להתפלל ליד פתחו של הר המוריה, דורות רבים היו מוכנים לעשות הכול, עד חירוף נפש, רק כדי לזכות ולגעת באבני הכותל.
02
בדרכי לכותל אני מהרהר על ׳הנדסת התודעה׳ שאנו עוברים יום יום מאחינו היקרים, אנשי השמאל, השולטים בתקשורת. הנזק האדיר שגורמות ההפגנות המתוקשרות, לשחרור החטופים, מגיע עד סכנה אמיתית לחטופים עצמם. ניכר לכל בר דעת, שככל שמתרבות ההפגנות, העמדה המרושעת והמתעללת של מחבלי חמאס, מתקשחת ונעשית צינית יותר. ההיגיון הבריא אומר, שההפגנות והלחץ התקשורתי מרחיקים את ההזדמנות לשחרור החטופים ומצמצמים את מרחב המשא ומתן.
הדחף האדיר לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה, מעביר אנשים על דעתם. לצערי, רוב משפחות החטופים מוסתות בידי בעלי אינטרסים פוליטיים וקמפיינרים, שמוכנים לסכן את החטופים היקרים ולהקשות מאד על שחרורם.
זו כבר לא רק ׳הנדסת תודעה׳ מגמתית, זו ׳הנדסת אנוש׳ מסוכנת…
וכל מילה נוספת, מיותרת.
03
מידי שבת, בדרכי לכותל, אני נושא בתרמילי את תפילת ׳מי שברך׳, שחוברה על ידי הרב גורן, לשלום חיילי צה״ל והשבויים. בסיום קריאת התורה אני מתבקש על ידי הקהל לעמוד על רגליי, להישיר מבט אל מקום קודש הקודשים ולשאת בקול רם ונרגש את התפילה מצילת החיים. בנוסף, אני מביא בציקלוני, גם את רשימת הלוחמים הפצועים, אותם אני מבקר מידי שבוע ושומר גם על קשר רצוף עם משפחותיהם, מאז פציעתם.
יעקב אבינו, הלוחם, הטקטיקן והאסטרטג, בפרשת ויחי, על ערש דווי, מתוודה לבנו, יוסף הצדיק, כי הציל את ארץ ישראל ושחרר אותה מיד האמורי ׳בחרבו ובקשתו׳… רש״י מפרש מיד, על המקום: ׳בחרבי ובקשתי׳ – היא חוכמתו ותפילתו… וד״ל.
04
כמנהל קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה אני מלווה לוחמים שנפצעו בחוט השדרה תוך כדי הקרבות בעזה ובלבנון.
המחקרים שאנו יוזמים לריפוי נפגעי חוט שדרה עדיין לא מותרים לשימוש בבני אדם. לאור הסבל של הפצועים מאד מתסכלת העובדה שאין אנו יכולים להציע להם עדיין תרופה ומזור. לאור התקדמות המחקרים שלנו, מעודדת מעט המחשבה, שבעוד מספר שנים, בע״ה, נוכל לממש את פריצת הדרך המחקרית לתרופה יעילה ומהירה לפצועים רבים.
בינתיים אנו מציעים פתרונות שיקומיים ונוטעים אמונה ותקווה בלוחמים האמיצים ובמשפחותיהם.
05
לאחרונה נחשפתי למחקר חדש, לריפוי חוט שדרה, שמתנהל בארץ, שאושר לעשותו על בני אדם. במסגרת המחקר מזריקים לפצועים סוג של נוגדנים, (אלזה-נומב, מונוקלונל אנטיבודי) שמתגברים על הנתק, מונעים נזק משני ומסייעים לשמירה על הרצף החשמלי בחוט השדרה. הטיפול החדשני, ניתן מיד אחרי הפציעה, פעם בחודש, במשך כשנה ומאפשר לחלקם של הפצועים להניע שוב את ידיהם ורגליהם. קיימת מגבלה נוקשה לטיפול הזה – את ההזרקה ניתן לבצע, באופן יעיל, לא יאוחר מיומיים לאחר הפציעה ולכל היותר עד שבוע ממועד זה. לאחר שבוע מתחיל תהליך של רגרסיה באזור הפציעה, בחוט השדרה וקשה מאד לאחות את הפצע. תאי חוט שדרה אינם משקמים את עצמם ובאזור הפציעה נוצרת צלקת שלא מאפשרת חיבור מחדש של חוט השדרה.
למרות שהמחקר נמצא רק בשלבים של ניסויים קליניים, מנהלי המחקר, באצילות רבה, מאפשרים לפצועים לקבל את הטיפול החדשני במסגרת של ׳טיפולי חמלה׳ בתל השומר ובסורוקה.
אני מעלה את הנושא כאן כדי ליידע את משפחות הפצועים על האפשרות לבקש את הטיפול המיוחד ומציל החיים הזה, מיד לאחר הפציעה.
לצערי, בסמוך לפציעה, המשפחה נתונה במבוכה ובערפל גדול. גם הרופאים לא יכולים עדיין לתת אבחון מדויק על אופי הפציעה – האם היא נחשבת כ׳קומפליט׳, כלומר האם הקטיעה בחוט השדרה היא מוחלטת? האם יש צורך בניתוחים נוספים? האם הפצוע יכול לנשום בכוחות עצמו?, האם הוא יזדקק גם בעתיד להיעזר במכונת הנשמה? וכד׳.
אך דווקא ביומיים הראשונים הללו, שעה שכול הסובבים עדיין בהלם מוחלט, נפתח חלון הזדמנויות קצר, שבו ניתן לבצע את הטיפול החדשני, שאולי יתרום מעט לאיחוי הנתק או המכה הקשה בחוט השדרה. חבל לפספס את ההזדמנות הזו, אפילו אם הסיכוי לריפוי הוא קלוש ואפילו אם ימים יגידו שהטיפול היה מיותר.
הערה – לצערי קיימת עוד מגבלה בטיפול הזה – לא ניתן לבצע אותו בנפגעי חוט שדרה צווארי – C1, .C2
רפואה שלמה לפצועים ותוספת כוח למשפחות.
מוזמנים לפנות אילי בכל עת.
06
בדרך לכותל אני מהרהר על השיחות המרגשות עם ידידי היקר, יותם זמרי. יותם חובש כיפה שקופה. מבחינה חיצונית הוא איננו עונה להגדרה ׳דתי׳… אך הפנימיות שלו היא דוגמא ומופת לנשמה גדולה ולאישיות מיוחדת, ערכית ויהודית. כל עניינו בעולם זו אהבה – אהבת עם ישראל ואהבת ארץ ישראל, מתוך כבוד רב לתורה וללומדיה.
יותם מתעניין תכופות בשלומו של ידידו צביקי, בננו האהוב, שמשרת בגדוד צנחנים. הגדוד מגויס כולו למלחמה, בצו 8, זה כ- 113 יום. לפני כחודשיים, צביקי וחבריו, בחטיבת הצנחנים, נכנסו לחאן יונס, שם הם נלחמים כאריות ומחסלים את מחבלי הנוחבה הארורים, ש׳בקרדומות באו לך…׳.
יותם, איש ערוץ 14, גלי ישראל ועוד, מנתח בצורה בהירה וחדה את היחס של התקשורת הישראלית למלחמה, ואומר לי בערך כך – ׳אנשי השמאל והתקשורת לא מייחלים שנפסיד במלחמה. הם מעוניינים שצה״ל יסיים את הלחימה רק כדי שיהיו בחירות ויוכלו להפיל את ביבי. זו מטרת העל שלהם…׳.
באופן אישי יותם מדגיש, שאינו חושש מבחירות, הוא חושש מהפסקת הלחימה בטרם הושגו כל יעדי המלחמה.
׳כל הדיבורים בתקשורת על הפסקת הלחימה בעבור שחרור החטופים זהו חלק מקמפיין מתוזמן וממומן, להקדמת הבחירות ולהכשלת הממשלה הזאת, כדי שלא תצליח חו״ח, גם במשימתה לנצח את המחבלים…׳.
׳השמאל בארץ חשב תמיד שהערבים אינם באמת שונאים שלנו. שאם רק נתייחס אליהם אחרת, הם לא יהיו אויבים לנו. בשמחת תורה הקונספציה הזו התנפצה לשמאל בפרצוף. הם עורכים עכשיו חישוב מסלול מחדש כיצד להחזיר אותנו לתלם…׳.
׳…לאחר הפוגרום הנורא בשמחת תורה השמאל לא התפכח. הוא אמנם נתון בהלם… אבל זה רחוק מהתפכחות׳. אני מוסיף, שישנם לא מעט ששינו את דעתם אבל הם לצערי עדיין מיעוט.
׳מחבל חמאס יושב במנהרה שלו, מתחת לקרקע וצופה בערוץ 11, 12 או 13. שומע את אמנון אברמוביץ׳ מכריז כי – ׳הסתיים עידן הניצחונות׳… המחבל מקבל תקווה – שעוד מעט יצליחו המחבלים לנצח את היהודים….׳
ידוע לכול שהקמפיין המתוקשר לשחרור החטופים נעשה בחוסר אחריות נוראי, מעלה את מחיר החטופים, מקשה את לב פרעה – מקשיח את עמדות חמאס, גורם לדמורליזציה בעם ומסכן חיים ממש.
אני חייב לסנגר על משפחות החטופים ועל אנשי השמאל הטועים. הם פועלים מתוך גישה של ׳רחמנים בני רחמנים׳, שחקוקה עמוק בנשמה היהודית. מרחמים, כמו כולנו על החטופים היקרים שסובלים סבל נורא בכל רגע שעובר. כמו כולנו, הם חוששים לחיי הנשים, הילדים והזקנים, הנתונים בצרה ובשביה.
חשוב להפריד בין הפוליטיקאים, מחוללי הקמפיין, שעושים במשפחות החטופים קרדום לחפור בו, לבין בני המשפחות עצמם, שהם ברובם, כלי שרת ביד אינטרסנטים ציניים.
השבוע נפלו לנו לוחמים רבים ויקרים, הי״ד. השבר נורא. ליבי עם המשפחות הגיבורות. כדי למנוע אבדות נוספות, בואו נוסיף אמונה ואחדות, נחבק ונחזק את בני משפחות הפצועים והחטופים וניתן גיבוי מלא להנהגה להמשיך בלחימה, עד לחיסול החמס ושלוחותיו.
נמשיך להתפלל, כולנו יחד, לשחרור כל החטופים, במבצע צבאי מבריק.
שבת שלום של החלמה לכל הפצועים. שחרור החטופים. נחמה לאבלים. ניצחון מהיר ומוחץ, בשם ה׳, לכל כוחות הביטחון האמיצים שלנו. חיסול אויבנו בצפון, בדרום ובמזרח. הצלחה ובריאות איתנה ללוחמי צה״ל, האמיצים. א-ל נקמות ה׳… א-ל נקמות הופיע.
בהצדעה לנשות החזית שבעורף. חיבוק ענק ללוחמנו ולכוחות הבטחון שכבשו השבוע את חאן יונס וממשיכים להילחם, בע"ה, עד לחיסול אחרון המחבלים. ■
לתגובות: manager@pisrael.com

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…