יהדות עכשיו

יהודי מערת המכפלה

רבבות צפויים לפקוד השבת את מערכת המכפלה בעיר האבות חברון. עבור רבים מהם השבת הזו היא מסורת של מפגש עם קברי האבות וחיזוק האחיזה היהודית בעיר עם אחת ההיסטוריות היהודיות הוותיקות ביותר * כאן קרה הכל. כאן קבר אברהם אבינו את שרה, בחלקת הקבר שרכש מעפרון החיתי ולכאן חזרו היהודים אחרי אלפי שנים, כדי לחזור לתמיד * לקראת שבת חברון שוחחנו עם האנשים שעומדים מאחורי הפעילות במערת המכפלה כל השנה כולה, בחורף ובקיץ, בשבתות, חגים וימים רגילים * מבט אל מוסדות מערת המכפלה

מידי שנה לקראת שבת חברון עיר האבות לובשת חג. רבבות יהודים נוהרים אליה מכל רחבי הארץ והרחובות מתמלאים ביהודים שמגיעים לפקוד את קברי האבות.
רבים לא יודעים, אולם מערת המכפלה בחברון היא המקום השני בקדושתו לעם היהודי, אחרי הר הבית מקום המקדש. פעם בשנה מקבלת חברון את תשומת הלב שלה, כאחת הערים עם היסטוריה יהודית שמתחילה בימי אברהם אבינו. לכן לא פלא שששבת “חיי שרה” הפכה לחג של ממש. בשבת זו אנו קוראים את פרשת “חיי שרה”, בה מסופר סיפור קניין מערת המכפלה. באותה חלקה נקברו אדם וחווה, אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב. ואימהות האומה, שרה, רבקה ולאה.
כיום "שבת חברון" היא מותג לכל דבר וענין וגם בימי השנה מגיעים לחברון רבבות לפקוד את קברי האבות. אולם לא תמיד זה היה ככה. בתחילת שנות התשעים, מערת המכפלה הייתה שוממה. יהודים פחדו להתפלל במערה וגם כשהם הגיעו לא היו תנאים להתארח במערה, הביקור היה פרויקט שרק מעטים היו מוכנים להיכנס אליו.
הכאב הגדול על המקום השומם בער לברוך מרזל, איש חברון, ויחד עם שותפו ישראל ברמסון הם הקימו את מוסדות מערת המכפלה, לאחר שהבינו את הצורך הקריטי בפעילות מסביב לשעון במערה. מטרתם הייתה להגביר את הנוכחות היהודית בחברון ולדאוג שקול התורה ישמע בפתח גן עדן על מקום קבורתם של האבות הקדושים.

מרזל הגיע לחברון לפני 36 שנה. באותם ימים פרצה האינתיפאדה הראשונה ומערת המכפלה התרוקנה ממבקרים. המצב היה כל כך חמור עד שהיו ימים שהיה קושי לארגן מניין אחד לתפילות במערה. מאבקו הראשון היה על הכנסת הדברים הבסיסיים שהיו חסרים במתחם המערה: כסאות, שולחנות, סידורים וארונות קודש. במאבקו הוא אף נעצר למעלה מ- 50 פעם רק כי נלחם על הזכות של יהודים להתפלל במערת המכפלה. בתחילת שנות התשעים, פנה הרב מרדכי אליהו זצ”ל אל מרזל, וביקש ממנו לארגן מניין לתפילת וותקין שהיא התפילה הכי חשובה שעולה למעלה. “הרב הזדעזע שאין מניין במערת המכפלה. בזכותו פתחנו כמה מנייני וותיקין במערה. התפילה הראשונה שעולה מפתח גן עדן”, מספר מרזל.
“כשהגעתי לחברון, המערה הייתה כמעט ריקה מיהודים ולא יכולתי להישאר אדיש”, מספר מרזל, “מצד אחד התחלתי בעידוד הגעתם של אדמו”רים, רבנים, אישי ציבור ומבקרים לחברון, ובשביל הנוכחות הקבועה במקום, ביחד עם חברי ברמסון הקמנו את מוסדות מערת המכפלה. מערת המכפלה היא מקום קבורת אבותינו הקדושים, והמוסדות מעניקים למקום חיים. היום בזכות התלמוד תורה והכוללים הפועלים במקום, קול התורה נשמע על פתחו של גן עדן”.
כשהוא מדבר על מערת המכפלה שומעים היטב את ההתרגשות בקולו, כאילו שהוא מדבר על הבית שלו. השליחות והמסירות שלו למען המבקרים במערה ולמען הנוכחות היהודית בחברון מורגשת לכל הבאים לביקור בקברי האבות.

“למערת המכפלה מגיעים כמיליון מבקרים בשנה”, מספר ישראל ברמסון, מנכ”ל המוסדות, “זה ניצחון גדול שלנו, גם כמוסדות וגם לעם ישראל”. הוא לא נח לרגע, עסוק כל היום בדאגה לכל תחומי הפעילות שמרכיבים את מוסדות מערת המכפלה.

פעילות מסביב לשעון
במסגרת הפעילות במוסדות מערת המכפלה משלבים את כל הצרכים הקשורים בעיר האבות, החל מלימוד התורה והתפילות, שתייה ומזון למבקרים הרבים ודאגה לחיילים השומרים על המתפללים. הם מתחזקים מספר ארגונים: החל מלימוד התורה ב’כולל מערת המכפלה’ הפעיל לאורך כמעט כל שעות היום, לילדים הם מקיימים תלמוד תורה בשיטת הרב זילברמן, ‘הכנסת אורחים חברון’ הדואגת שבעה ימים בשבוע לשתייה חמה וקרה וכיבוד למבקרים המגיעים למערה, וכמובן, “קפה הכי אחי”, הדואג לאלפי חיילי צה”ל המשרתים בכל יהודה ושומרון ובחברון בפרט.
הפעילות במערת המכפלה מתחילה כבר ב”כולל חצות” הפועל בסמוך למערה מחצות הלילה ועד אור הבוקר. בשעה 04:00 לפנות בוקר, עם פתיחת המערה, האברכים מגבירים את קול התורה במערה ומידי בוקר אף מתקיימת אמירת כל ספר התהילים על ידי ‘קבוצת תהילים’ באולם יעקב. לאחר מכן ,בשעות הבוקר מתחיל לפעול במקום תלמוד התורה עם קול לימודם של תינוקות של בית רבן ובהמשך מתחדש לימוד התורה של כולל לימוד, לאנשי גיל הזהב, עד לשעות הצהריים. בנוסף, מפעילים המוסדות “כולל בוקר” בקבר ישי ורות ללימוד פנימיות התורה, וכן “כולל ערב” בציון הרבנית מנוחה רחל שבבית העלמין העתיק בחברון.
“למרות השנתיים הקשות שעברו עלינו בעקבות הקורונה, אנחנו לא מוותרים והפעילות רק מתגברת”, מספר ברמסון.
תלמוד התורה של מערת המכפלה פועל גם כשיש סכנות ביטחוניות קשות וגם בתקופת הקורונה הילדים המשיכו להגיע ולהתפלל בקברי אבות עבור כל עם ישראל. לימוד התורה של ילדי התלמוד תורה לא מפסיק להישמע בקברי האבות הקדושים ודרושה לכך מסירות נפש עצומה.
התלמידים פותחים את יומם בתפילה ולימוד בקברי האבות, ולאחר שעתיים ממשיכים את לימודם במבנה התלמוד תורה בקרית ארבע. מרזל מספר בהתרגשות על פעילות תלמוד התורה: “יש הרבה תלמודי תורה טובים בעולם, אבל כמו שאמרו גדולי הדור הקודם הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל בכל פעם שפגשו את הילדים הצדיקים: זה התלמוד תורה הכי חשוב בעולם. אין כמו תינוקות של בית רבן לעורר יום יום זכות אבות. וכשילדי תלמוד התורה הגיעו לרב אברהם שפירא זצ"ל, הוא היה מתרגש ומבקש מהם שיברכו אותו".

המגיעים למערת המכפלה, בכל שעות היום ובמשך כל ימות השנה, מתכבדים בשתייה חמה וקרה וכיבוד קל שמאורגן על ידי 'הכנסת אורחים חברון' עוד מוסד וותיק שהוקם על ידי מוסדות מערת המכפלה, כמה סמלי שעמדות הכיבוד נמצאים בתוך אוהל בקומת הביניים של המערה, ממש כמו באוהלו של אברהם אבינו כל השנה מצפים לאורחים ומכבדים אותם במטעמים.
בשבתות ובחגים לאחר תפילת שחרית, מקיימים בהכנסת אורחים חברון קידוש גדול, בהשתתפות כל המתפללים הבאים למערה, אורחים ותושבי קריית ארבע שצועדים ברגל אל התפילה.
בשבת חיי שרה, עם האורחים הרבים הבאים לעיר האבות מתקיים הקידוש הגדול ביותר, אלפי אורחים מכל רחבי הארץ והעולם יושבים יחד ליד שולחנות ערוכים ומלאים בכל טוב.
בנוסף גם מאות החיילים המשרתים בחברון לא נזנחו. בכל נסיעה בסביבות העיר חברון אפשר לראות את ניידת הפינוקים של “קפה הכי אחי” שכל חייל מכיר מהשירות הצבאי. הניידת פעילה במשך כל השבוע למען חיילי צה”ל, בקיץ ובחורף, במצבי חירום ובשגרה. לקראת שבת הניידת מחלקת לחיילים הנמצאים בעמדות נידחות חלות ושתייה, כדי שיוכלו לקיים את השבת כראוי.
“קפה הכי אחי, לא מסתיים רק באוכל ושתייה. מידי פעם אנחנו מארגנים ערבי ‘על האש’ לפלוגות השונות. ארגון הכנסת אורחים דואג לסעודות שבת וחגים באופן קבוע לחיילי צה”ל המשרתים בחברון”, מספר ברמסון.המוסדות שמחברים רבנים חרדים וציוניים

תמיכת הרבנים במוסדות רחבה מאוד. רבנים מכל המגזרים קוראים במשך השנים לתמוך במוסדות מערת המכפלה, גם הרב אלישיב זצ"ל, הרב כדורי זצ"ל ועוד רבנים רבים מגדולי ישראל חיזקו את לימוד התורה במערה. 

בשנתיים האחרונות בעקבות מגפת הקורונה, המוסדות זקוקים לסיוע כדי להחזיק ולהגדיל את הפעילות החשובה שלהם. “יצאנו בקמפיין גיוס המונים כדי שקול התורה לא ייפסק”, אומר ברמסון. “אני קורא לכל עם ישראל לקחת חלק ואנו נדאג שתלמידי חכמים יראי ה’ יתפללו בשבת “חיי שרה” על קברי האבות בחברון”.

הרב שמואל אליהו רבה של העיר צפת, יצא בקריאה פומבית: "אנחנו רוצים לחזק מאוד את מוסדות מערת המכפלה, שעושים כל כך הרבה דברים נפלאים, ובעינינו ראינו: גם התלמוד תורה, גם הכולל, גם הכנסת אורחים, גם חסדים… אשריו ואשרי חלקו של כל מי ששותף במפעלותיו של אברהם אבינו". 

גם הרב דוב ליאור, רבה של קרית ארבע, שומר מקום חם בלב למוסדות של מערת המכפלה: “יש ענין לעזור ולתמוך כדי שקולה של תורה ישמע על קברי אבותינו הקדושים”. הרב בניהו שמואלי הצטרף לקריאתו של הרב ליאור ואמר: “כל מי שתורם למוסדות מערת המכפלה אשרי חלקו ויזכה לישועות גדולות”. 

"לכל יהודי יש חלק במערת המכפלה, וזו ההזדמנות לחבק את האבות והאימהות ולהיות חלק מהמאמץ העצום שלנו במערת המכפלה". מרזל פונה בקריאה אישית לכל עם ישראל, "אחרי שנה קשה שבה המערה הייתה סגורה לפרקים ארוכים, יש לעם ישראל את הזכות לקראת “שבת חברון” להיות שותפים איתנו ולחזק את הנוכחות היהודית בעיר האבות”. 

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…