יום הכיפורים הוא שיאו של תהליך ארוך של ארבעים יום שהתחילו בראש חודש אלול, ימי תפילה ותשובה. כבר מראש חודש חלק מקהילות ישראל קמים באשמורת הבוקר לומר סליחות, חלק מסתפקים רק בתקיעת שופר אחרי התפילה, אך המכנה המשותף לכולם הוא הניסיון לשבור שגרה, לעצור ולהתבונן על העבר ולחשוב על העתיד. מעין חשבון נפש של עצמנו, של משפחתנו, של עמנו ושל העולם. דרך ראש השנה, עשרת ימי תשובה והשיא ביום הכיפורים – יום מחילה וסליחה לכול. כשמו של היום, כן הוא: יום כפרה, כמו שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו".
מה מיוחד ביום זה שהוא מכפר לנו על כל עוונותינו? האם הצום של יום זה? האם התפילות המרטיטות את הלב? האם בגדי הלבן שאנו לובשים? האם תקיעת השופר בסוף זמן הנעילה? ושאלה משמעותית נוספת היא האם יום הכיפורים מכפר לנו גם בלי שנעשה תשובה, או שכפרתו של יום הכיפורים מותנית דווקא אם נעשה תשובה? על השאלה האחרונה מצאנו דעות שונות: רבי אומר שיום הכיפורים מכפר גם בלי תשובה – "עיצומו של יום מכפר". וחכמים אומרים: יום-הכיפורים מכפר רק לשבים בתשובה ואינו מכפר לשאינם שבים.
חכמים הפליגו בכוחו של יום הכיפורים עד כדי כך שאמרו שאפילו אם אדם אומר שאינו רוצה שיום הכיפורים יכפר לו, או שאינו מאמין שיום הכיפורים מכפר, בכל זאת יום הכיפורים מכפר. כביכול בכל כורחו של האדם הוא מוכנס ביחד עם כל ישראל לתוך 'המקווה' הענק שנקרא יום הכיפורים ומתכפר לו. למה? הרי אינו מעוניין בכך! אלא אלוקים בחסדו הגדול עלינו לוקח אותנו בעל כורחנו ומטהר אותנו.
למה הדבר דומה? להורים שלוקחים את בנם הקטן להתרחץ באמבטיה, והוא צועק ואומר שאינו רוצה להתרחץ ושהוא לא רוצה להיות נקי, ובעל-כורחו ההורים רוחצים אותו כי הם מעוניינים שהבן יהיה נקי. הם עושים זאת בגלל אחריותם כהורים לבנם האהוב. זו גדולת יום הכיפורים, הוא מכניס את כל עם ישראל למעין 'מקווה' ענקי וכולנו נטהרים מכוחו של היום הגדול והקדוש הזה. "ונסלח לכל עדת בני ישראל", גמר חתימה טובה. ■
