סוגיית התחרות המסחרית הבלתי הוגנת הוגדרה בהקשרים מסוימים. לעיתים היא נקראת "יורד לאומנות חברו", ועניינה תחרות הגוזלת את פרנסתו של הזולת; בתלמוד הבבלי (סנהדרין, פא, א נדרש הפסוק "…וְאֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא…" (יחזקאל, יח, ו) – "שלא ירד לאומנות חברו"; במסכת מכות, כד, א נדרש הפסוק בתהלים, טו, ג "לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" – "שלא ירד לאומנות חברו". באנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, בעמ' שסו, מוגדר הערך כך: "…היינו שבא לעסוק באותה אומנות או באותו מסחר שחבירו עוסק בהם, חבירו מעכב עליו – באופנים מסויימים – שהרי הוא מקפח בכך את פרנסתו…".
חלק מן המקורות ההילכתיים לסוגיית הבבלי (בבא בתרא, כא, ב) שעניינה "מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג", כלומר "שחייבים הדייגים להרחיק מצודותיהם ממצודת דייג אחר… כשיעור מלא ריצת הדג במים בבת אחת, והוא פרסה…" (אנציקלופדיה תלמודית, שם, בעמ' שצח-שצט). גדרי האיסור עשויים להיות בתחום הסגת הגבול בעיקרה.
כיום, ניתן לראות בעיקר את השימוש בדין של יורד לאומנות חבירו, בהגנה על קניינו הרוחני של אדם אם בדרך של מניעת הפרה של סימן מסחר או הפרת פטנט. כנגד זכויות אלה עומדות הזכויות לחופש העיסוק, והזכות להתפרנס ללא הגבלה כזו או אחרת, כל עוד זו לא מוגנת בדין. האם בעל עסק יכול לטעון למניעת עסקו של אחר בשל יורד לאומנות חבירו? מה הקריטריונים אם כן לאיסור.
הרב מלכיאל צבי טננבוים בעל שו"ת דברי מלכיאל, רבה של לומזה במאות ה – 19 – 20, שהיה "…מפורסם לאחד מגדולי ההוראה וחכמי הדור היו סומכין עליו כעל עמוד ברזל…" (הרב י"א הלוי הרצוג, שו"ת היכל יצחק, אה"ע, ב, לח, דן, בהגנה על סימני מסחר, במי שייצר "מים מתוקים ומריחים" תוך שימוש בתוויות של הזולת, ואשר קיבל רישיון מן המלכות לייצר מוצר זה. כך מתאר בעל "דברי מלכיאל" (שו"ת דברי מלכיאל, ח"ג, קנז את עובדות המקרה:
"…בדבר איש אחד אשר המציא לעשות מים מתוקים ומריחים, והשיג רשיון על זה מבית מועצות הרפואה בוארשא, ומובן כי דרוש לזה עמל והוצאה לא מעט… ועתה קם אחד הדר במרחק ט"ז פרסה ממנו, והדפיס עטיק עטין [תוויות] כמתכונת של איש הנ"ל, ועושה גם כן מים הנ"ל, ומדביק עליהם עטיק עטין שכתוב בהם שם איש הנ"ל".
בעל "דברי מלכיאל" מסיק להלכה שישנו חיוב ככל שהמחקה גילה דעתו שנוחה לו ההוצאה שהוצאה לשם הדבר, אך שהחיוב הוא השתתפות בהוצאות בעל המים המקורי ולא עצם מניעת החיקוי. הפסיקה ההלכתית, מכיר כאמור בקניין רוחני במובן הכולל. התפיסה היא של הגנת בעל הקניין הרוחני מפני פגיעה ביכולתו ליהנות מפרי עמלו, לרבות בתחרות לא הוגנת או ביצוע פעולות המנוגדות לזכותו של בעל הקניין.
ספרי הלימוד ובראשם שס וילנא מעוטרים באזהרה בעמוד הראשון: "אין רשות לאיש בלעדינו (המדפיסים) להדפיס או להו"ל הפירושים החדושים או ההגהות שהדפסנום מכתבי יד הנ"ל שזכות הדפסתם לנו לבדנו הוא". (אציין כי בהכנת המאמר, בדקתי בספריו של ר' עקיבא איגר קצות החושן ודרוש וחידוש ולא מצאתי אזהרה כזו מן המדפיסים או בניו של המחבר זצ"ל שעמלו להוצאת ספריו).
אולם הגנה זו נדחית כאמור מפני זכויות אחרות כל עוד אין הזכויות מתנגשות זו בזו, דוגמת הפרת סימן מסחר או הפרת פטנט. ככלל, המטרה היא לאפשר כמה שיותר לאפשר ריבוי בעלי אמנות לתועלת הכלל ולו ליצירת תחרות בריאה (למשל מגדלי משרדים בהם מצויים מאות משרדי עורכי דין), שתחרות כזו, היא הכלל ומטרתה היא הנגשת השירות או המוצר לצרכן במחיר המשתלם ביותר, מחד ומאידך לאפשר לכל אדם לעסוק בכל משלח ידו אשר יחפוץ כל עוד אינו פוגע במומחיותו ובאומנות חברו. ■
הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בנתניה המתמחה במשפט המסחרי והוצאה לפועל.
