01
בשבתות של חודש תמוז מורגשת בכותל אווירה מיוחדת של חשבון נפש.
מצד אחד אני חש כיסופים לבניית הבית השלישי, מצד שני משתוקק אני לדעת כיצד נוכל לזרז את הבנייה, כדי שתתחיל, בע"ה, לקראת ט' באב הקרוב.
קשה להתעלם מהתחושה, שאנו חיים עכשיו בעיצומה של תקופה גורלית.
מי שחשב בטעות שמלחמת השחרור שלנו הסתיימה בתש"ח ברור לו עכשיו שזו הייתה מחשבת שווא.
בשמחת תורה סר עמוד הענן.
בלק בן ציפור, יצא עלינו כדי לקלל, להשמיד להרוג ולאבד, אך ה' מנע בעדו. ה' הפך את הכל לברכה, ברכה שנזכרת לדורות.
גם מחבלי החמאס, יצאו עלינו בשמחת תורה במתקפת דמים…
אני תפילה, שבסוף המלחמה תבוא גם להם מפלתם, וידם תהיה על התחתונה.
המתקפה הרצחנית של המחבלים עוררה אותנו מתרדמת קונספציה מסוכנת.
שוב אנו נאלצים לעמוד על נפשנו ועל גורלנו.
הגרועים שבמחבלים אילצו אותנו לצאת למלחמת מצווה. מלחמת קיום. ההתקפה המתוזמנת של אוייבנו בצפון, בדרום ובמזרח, בתמיכת מעצמות הטרור האטומי, תתגלה בסוף המלחמה כנס ההצלה הגדול שלנו – נס שהוא לא קטן מנס פורים.
אמנם, קשה מאד לעמוד מול מאות משפחות הלוחמים, שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ, מול אלפי משפחות הפצועים ומול משפחות החטופים ולטעון בפניהם, ש'המלחמה הזו היא נס גדול'…
אך כשאני שומע בצער ובהתפעלות, אמהות אמיצות, שמספידות את בניהן, הי'ד, וקוראות בגבורה למנהיגי הצבא, לא לעצור את המלחמה, עד לנצחון המוחלט, אני מתמלא אמונה בנס הגדול, שמתרחש מול עיננו. אני מתמלא באמונה מחודשת בנצח ישראל.
02
לקראת סוף חודש תמוז, לפני כ-י"ט שנים, הניף ראש הממשלה, אריאל שרון, את ידו המתהפכת על יישובי ותושבי גוש קטיף. הוא הבטיח, שאם אחרי הנסיגה מרצועת עזה המחבלים ירו עלינו אפילו טיל אחד… 'ניכנס מיד לרצועה, נחסל את החמאס ונכבוש את חבל עזה מחדש'.
קלאם פאדי.
במשך כמעט 20 שנה המחבלים ירו עלינו עשרות אלפי רקטות, ואנחנו, בתמימות הקונספציה, עצמנו עינים ורק שמנו עוד ועוד פלסטרים על הפצעים ועל העינים.
הקונספציה העיקשת והמטופשת בנתה לעצמה מצג שווא, כאילו המחבלים חפצים בשלום. ממשלות ישראל וראשי הצבא היו בדעה אחת, שאם נזרים למחבלים כסף, עבודה, וניתן להם 'אופק של שלום' הם יזנחו את הרצון לרצוח ולהשמיד אותנו.
במשך שנים הכלנו את טרור המרגמות ובלוני השרפה. אלפי דונמים של שדות ויערות נשרפו בנגב, על ידי המחבלים, ואנחנו הסתפקנו בהבאת משאיות עם מים, לכיבוי האש.
מידי כמה שנים יצאנו למבצע צבאי מוגבל כדי 'להרתיע' קצת את האויב.
התעלמנו ממאות אלפי הקילומטרים של מנהרות שנחפרו לאורך הרצועה ואיפשרו הברחת אמצעי לחימה לגדודי המחבלים. החמאס קיים שיגרת אימונים והכנות למלחמה מתחת לאדמה ומתחת לאפינו. הם בנו את המנהרות בכסף ובבטון, שאנחנו, במו ידי הקונספציה, הזרמנו להם בכמיות אדירות.
ביום שגורשנו מגוש קטיף נפל הפור. אנחנו הרסנו במו ידינו משאב ביטחוני אסטרטגי ממדרגה ראשונה. חיסלנו את כושר ההרתעה שלנו ואת חבל קטיף שהיה נכס התיישבותי ששימש גם כעומק הגנה על מדינת ישראל.
המתקפה בשמחת תורה פוצצה לנו את הבלון בפרצוף.
נכון, שיש לא מעטים בדרגות הפיקוד השונות בצבא ובשב"כ, שלא הפנימו עדיין את הצורך בשינוי עמוק ויסודי של תפיסת הביטחון.
אך יש לי אמונה גדולה, שמעכשיו אנחנו עולים מדרגה וממריאים אלעל במסלול הניצחון.
03
בשבת האחרונה זכינו להתארח במדרשת התורה והארץ. הייתה זו שבת משפחתית של שבט ברט. קשה לי לתאר במילים את החוויה המרוממת. קשה לי להחליט מה הלהיב אותי כל כך…
האם זה בזכות הבניינים המדהימים והתכנון ההנדסי המרשים? חדרי האירוח המרווחים והמאובזרים היטב, גן המצוות הייחודי, הרחב והמחכים, מרכז המבקרים החדשני והמרתק, בית הכנסת המהמם, וספי התורה המהודרים. הארוחות העשירות, אולמות האוכל הענקיים, מרחבי הדשא, מגרשי המשחקים, היחס הנעים, האירוח החם, ברזי המים הצוננים בכל פינה, הנחל הזורם בין הערוגות, בריכת הדגים המרוצפת בפסיפס המזכיר את בית הכנסת העתיק של רבי ישראל נג'ארה, בעזה, ההשקעה בעיצוב המרחבים הציבוריים, התוכן הרוחני, הסיור המודרך של הרב יואל פרידמן בגן המצוות, שיעורי התורה, שהוכנו בקפידה על ידי הדור הצעיר והמבטיח, המפגש המשפחתי המרגש? כנראה שכל אלו יחד, חברו בענק להתעלות רוחנית אמיתית.
וזה עוד לא הכל… נוספה לנו הפתעה בלתי צפוייה.. עת גונבה לאוזננו, עם צאת השבת, הודעה משמחת על דבר חיסולו ועלייתו למפגש עם 72 מעריצות, של מוחמד, שסופו דף, הוא וחבר מרעיו.
כאילו בתיאום מוקדם, כל המסובים פצחו באופן ספונטני בשיר הודייה – 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר…'
התאפקנו מלצאת בריקוד של שמחה, כדי לא להקל את עונשם של הרשעים, אך קיימנו, כדבעי: – 'בנפול אויבך אל תשמח… ובאבוד רשעים – רינה!'
04
מדרשת התורה והארץ הוקמה מחדש ביישוב ניצן, במאמץ גדול, כדי לשחזר את הייחודיות שהייתה בה עת נוסדה ופעלה בכפר דרום, ת"ו.
כמעט 20 שנה עברו. כל יום כמו נצח. בני כפר דרום נדדו ב-20 שנה, מאז גורשו מאדמת חבל קטיף, כמעט כמו בני ישראל במדבר.
אך הם לא התייאשו, עמלו, נלחמו, יזעו, הגו, התחננו, נאבקו ו… היום הגדול הגיע – מדרשת התורה והארץ שוב עומדת על תילה. אמנם חדשנית יותר ומתוכננת יותר, אך למרות ששיבה זרקה בשערה, הכנסת האורחים שבה, נותרה מזמינה כמו בעבר… ואולי אף יותר.
שבת שלום, של המשך 'בנפול אוייבך'. של רפואה לפצועים שלנו. ניצחון ללוחמי צה"ל. שחרור מזהיר של חטופינו. הפסקת הרדיפה אחר אנשי הימין, מבית ומחוץ. ייסוד יישובים חדשים בכל הארץ וחזרה לגוש קטיף. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com
