בארבע מקומות בלבד בתורה מופיעה המילה 'ניצבים'. אצל אברהם אבינו, כאשר נגלו אליו שלושה מלאכים 'ניצבים עליו'; אצל משה ואהרון בצאתם מפרעה, כאשר התייצבו מולם שוטרי בני ישראל 'ניצבים לקראתם'; ואצל דתן ואבירם, כאשר לקראת בואו של משה 'יצאו ניצבים', ועמדו בפתח האוהלים שלהם. וכן בפרשתנו: 'אַתֶּם ניצבים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם'. לכאורה אין מכנה משותף בין כל המקומות שהוזכרה בהם המילה 'ניצבים'. הרמב"ן באר את המילה 'ניצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא כהכנה, כוננות וזמינות: 'טעם אתם ניצבים היום לפני ה' אלהיכם שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי לעמוד בבריתו'. בעל הטורים לקח את המילה 'ניצבים' לפרשנות של חוזק ועמידה לעולם, לא עמידה זמנית, אלא ניצבות נצחית: 'אתם ניצבים (דברים כט, ט) אתם עדי (ישעיה מג, י). לומר בשביל שאתם ניצבים היום לעולם תוכלו להיות עדי, כי לעולם אני ניצב'. לעומתם האור החיים פרש את המילה ניצבים מלשון ניצב, אחראי כמו הפסוק (רות ב ו) 'הניצב על הקוצרים' ומכאן באר האור החיים כי משה רבנו באמירתו זו הכניס את כל באחריות וערבות אחד על השני: 'כי כוונת משה בברית זה היא להכניסם בערבות זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה'.
בספר עבודת ישראל חידש שיש כאן גילוי של משה רבנו, כיצד להיות ניצב, בעל עמדה, חזק וחסון בעולם שלנו? רק אם אם אתה ניצב, במדרגה יציבה לפני ה' כי מי שבאמת ניצב סימן הוא שהוא לפני ה': 'וזה פירוש אתם ניצבים, היינו שאתם במדרגות ניצבים. ולכך אתם כולכם לפני ה', כי מי שהוא במדרגת ניצב הוא לפני ה' ממש'.
מעין רעיון זה כתב הרב קוק זצ"ל [אורות התשובה טו, י]: 'כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה'.
וכעת לסיפור: חבר טוב סיפר לי שלקח מונית לנסיעה קצרה בתוך העיר, בסוף הנסיעה בקש הנהג מחיר מופרז לתדהמתו של חברי, אך חברי התעשת ואמר לנהג, אין בעיה אתן לך מה שבקשת, רק יש לי בקשה קטנה אחת, לפני שאתה לוקח את הכסף תסתכל רגע במראה… נהג המונית אכן הסתכל במראה ומיד נתכרכמו פניו ואף ויתר על כל שכרו… מה קרה לנהג המונית? מה נשתנה? הוא הרגיש, נשמתו הרגישה, מוסרו הפנימי הרגיש שאינו יכול להיות ניצב בפני עצמו. עד כדי כך איבד את עצמו וברגע של אמת התעלה והגיע למדרגה של אדם המסוגל להביט על עצמו במראה, אדם כזה נמצא במדרגה של להיות ניצב לפני ה'.
בחודש אלול, הימים הנוראים, אנו משתדלים להיות 'ניצבים', ניצבים בפני המציאות ונדרשים לתשובה, ניצבים לפני החברה ונדרשים לפעול, ניצבים לפני עצמנו וחייבים לעצמנו תשובה, ניצבים לפני ה' וזאת הניצבות והתשובה הגדולה ביותר, האומץ להיות ניצב לפני ה'… לפני ה' תטהרו. ■
