משפטי

יפוי כח או צוואה?

לדעתי ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך יותר חשוב ומועיל מאשר צוואה, כי הוא מאפשר לאדם לשלוט בחייו וברכושו במצבים שונים ולהגן על רווחתו ועל זכויותיו כאשר הוא עצמו לא יהיה כשיר לכך.
שוו בנפשכם שבשל מצב רפואי או מנטלי לא תוכלו, חלילה, לתקשר עם הסביבה ואף אחד מסביבכם לא יידע מה אתם מבקשים ומה רצונכם.
האם הייתם רוצים להישאר בבית או אולי להיות בדיור מוגן ?
האם הייתם רוצים כל טיפול רפואי אפשרי או אולי הייתם רוצים דווקא להימנע מחלק מהטיפולים ?
ייפוי כוח מתמשך וצוואה הם שני מסמכים המשלימים אחד את השני, אולם שונים זה מזה. ההבדל המהותי והחשוב ביותר בין המסמכים:
צוואה מאפשרת לאדם לקבוע כיצד יחולק רכושו לאחר פטירתו.
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לו לקבוע כיצד יתנהלו חייו ורכושו בעודו בחיים, בשלב שבו הוא כבר לא יהיה כשיר לנהל אותם בעצמו.

החוק לגבי צוואה בישראל
ככלל, החוק במדינת ישראל מאפשר לכל אדם מעל לגיל 18, אשר נמצא צלול בדעתו וכשיר משפטית, לערוך צוואה.
צוואה כשמה כן היא – מעין ציווי של אדם המצפה ומבקש מה יעשה ברכשו, לאחר מותו.
בהתאם ל"עיקרון חופש הציווי" אדם יכול להחליט לעשות ברכושו ככל שהוא חפץ, לאחר מותו, כמו גם בחייו. אין חוק המחייב חלוקה "צודקת" או שוויונית". אדם יכול להותיר צוואה לבדו ובכתב ידו, אך היות והאדם לא תמיד בקיא בחוק, עלולות להיות בצוואה שגיאות חוקיות אשר יביאו לפסילת הצוואה. זאת הסיבה שרבים בוחרים לערוך "צוואה בעדים", בחתימת 2 עדים אשר נערכת על ידי עורך דין.
באמצעות עריכת צוואה, אדם כשיר משפטית וצלול בדעתו, יכול לקבוע בצורה מפורשת וברורה כיצד יחולק רכושו לאחר פטירתו ולמנוע חילוקי דעות וסכסוכי ירושה בקרב בני משפחתו. חשוב להבהיר, כי צוואה מקבלת תוקף משפטי מחייב רק לאחר פטירתו של המצווה.

אפשרות של עריכת ייפוי כוח מתמשך (החל מסוף 2016)
ייפוי כוח מתמשך נועד לאפשר לאדם לקבוע מראש, כיצד ועל ידי מי יטופלו ענייניו, כאשר הוא עצמו לא יהיה כשיר לכך.
להבדיל מהצוואה, ייפוי כוח מתמשך עוסק בהנחיות שעורך את ייפוי הכוח המתמשך נותן לגבי טיפול בענייניו, כאשר הוא עודנו בחיים, אך איננו במצב רפואי פיזי או מנטלי המאפשר לו קבלת החלטות בעצמו. בהעדר ייפוי כוח מתמשך, יתערבו האפוטרופוס הכללי ורשויות הרווחה, בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים. מאידך, עריכת ייפוי כוח מתמשך מייתרת את ההליכים ומאפשרת לפעול ביעילות ובמהירות.
עד לכניסה לתוקף של התיקון לחוק, הגורם שקיבל את כל ההכרעות הנוגעות למצבו הבריאותי של אדם שאיבד את יכולתו לקבל החלטות ביחס לרכושו ולאורח חייו היה האפוטרופוס שמונה לו על ידי בית המשפט. הכרעות האפוטרופוס לעיתים אינן עולות בקנה אחד עם רצונו ותפיסת עולמו של החסוי ביחס לניהול ענייניו.
ייפוי הכוח יעסוק בענייניו האישיים, לרבות רפואיים, ובענייני הרכוש של הממנה והוא מגדיר מה ייעשה ביחס לרווחת האדם הממנה, מקום מגוריו, בריאותו, אופן הטיפול בכספו ובנכסיו ועוד.
בייפוי הכוח המתמשך נותן הממנה למיופה הכוח מטעמו הנחיות ברורות למצבים ונושאים מסוימים ויכול הממנה להעניק למיופה הכוח מרחב להפעלת שיקול דעת לפעולה כראות עיניו .
רבים מאיתנו נזכרים ביתרונותיו של מסמך זה רק כאשר משהו משתבש, מתעוררת בעיה רפואית או קושי אחר, אלא שאז כבר עלול להיות מאוחר מדי והאדם שעבורו מבקשים לערוך ייפוי כוח מתמשך כבר אינו צלול ואינו מודע באופן מלא כפי שנדרש בחוק.
עכשיו כשהבנתם את ההבדל בין צוואה לבין ייפוי כוח מתמשך
ואת החשיבות שבעריכת ייפוי כוח מתמשך, אתם מוזמנים לפנות למידע נוסף טלפון : 03-6131703
הציבור מוזמן להפנות שאלות בנושא לכתובת הדוא״ל: nissim@shoresh-law.co.il ■
הכותב הוא עו״ד מוסמך לעריכת ייפוי כוח מתמשך

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■