01
הקורס האחרון בתואר שלי עסק בכלים טכנולוגיים שיכולים לנתח כמות גדולה של מידע, לסמן מילים שחוזרות על עצמם ועוד ועוד.
בעבודה שהגשתי, רציתי לבדוק מה קרה פה אחרי מלחמת ששת הימים בגזרת העיתונות. ציפיתי שמיד אחרי שהסתיימה המלחמה, מה שנקרא אז עדיין 'הפסקת האש', העיתונות שלנו תחגוג על הניצחון. שיופיע שוב ושוב בפירוש, באותיות קידוש לבנה, השורש "נצ"ח" על כל גווניו. במלחמה הזאת, שניצחנו בה באופן חד משמעי וניסי, אפילו התקשורת תהיה מגוייסת למציאות ולא להפחדות ולערעור הבטחון.
ובכל זאת לצערי גיליתי, שאפילו אז, ב1967, כשהתקשורת הייתה נחשבת עוד יחסית אוהדת את העם והמדינה, ולא משמשת ככלי להחלשת הרוח הכללית, אפילו אז התקשורת סיפרה על הצלחות, ולצידן על כל המדינות שגינו או מתכוונות לגנות אותנו, מי חושב, אם-כבר-טרחו- לשאול להטיל עלינו סנקציות ועוד צרות שאולי יגיעו בעקבות הניצחון, בלי רגע אחד של נחת, שבו יסופר ולו ליום אחד על גודל השעה. רוממות הרוח שבוודאות הייתה ברחבי המדינה, בכל לב ובית, לצד הצער על הנופלים, לא התבטאה כמו שצריך בעיתונות. האם עיתונאים תמיד אחרונים להבין את המציאות, או שמא הם מנסים בכל כוחם לצייר אותה אחרת, בתקווה שהם יצליחו לעצב מציאות בכוח הרצון, כמו בבחירות האחרונות בארצות הברית? כזכור, לפי הדעה השלטת בתקשורת האריס כבר ניצחה, והכל היה רק עניין של זמן עד שיוודע לכל הפסדו המהדהד של טראמפ..
והנה, למרות התקשורת, ולמרות המרמור, התוגה, השקרים והארס שהם מנסים לשפוך על יושבי הארץ הזאת יום אחרי יום, במשך עשרות שנים, רוב העם מבין שיש תקשורת ויש מציאות, ואין ביניהן קשר כלשהו.
02
גם השבוע, כמו כמעט בכל שבוע, יצאו נגד איתמר בתקשורת השמאל, בהבאה של חצאי אמיתות, עיוותים וסילופים. כידוע, חצאי אמיתות גרועות משקר. כדאי לזכור את זה, אם בטעות אתם עוד צורכים אותה.
03
השבוע סיימתי בשעה טובה את חודש חגיגות ימי הולדת. ארבעה מתוך ששת ילדיי נולדו בחודש תשרי ובניכוי החגים ומציאת ימים נוחים לחגיגות, גם חודש חשוון הצטרף לנטל הארועים. אין שמחה ממני שימי ההולדת בקרית ארבע עדיין ברובם ימי הולדת כיפיים ורגועים. לעומת השמועות שמספרות על ימי הולדת עם מפעיל ומתנפחים ועוגה מעוצבת ועוד דברים מוגזמים והורגי שמחה, אצלנו עדיין יש חבילה עוברת עם משחק הקמח, שכולם יוצאים ממנו לבנים ושמחים, משחק המומיה, משחק שליחים, חבילה עוברת, חפש את המטמון ועוד שלל משחקים נעימים, קלילים וחסרי תחרות כספית שלעיתים נראה שמראה את מדד השמחה ביום ההולדת. אחרי שהחצר המתלאה בנייר עיתון, בנייר טואלט, בקמח ובסוכריות שנשרו מעוגת יום ההולדת מהמתכון הכי קל במרשתת, בילדים צוחקים וצווחים, בילד שנפל ובשלל בלונים לא מנופחים כי אף אחד לא הספיק לנפח, הכרזתי על סיום החגיגות השנתיות וחזרה לסלון בלי ערימת תיקים בכל פינה. הלוואי שנדע כמו הילדים הקטנים והמתוקים האלה, להנות ממשחק פשוט ומפרצוף מלא קמח עם סוכריה קטנה ומוחבאת. ■
