חשוב

כיצד בוחרים ישיבה?

אנו כהורים נשדר רוגע ונורמליזציה לאורך התהליך, ניתן תוקף לחששות, נסביר את הרציונל של השיקולים השונים, נשדר לבן כי אנו לצידו לכל אורך הדרך גם לאחר קבלת ההחלטה. ניסוך בבן ביטחון שלנו בבחירותיו וביכולתו לעמוד באתגרים. ניתן את מרחב הזמן לעיבוד ועיכול המשמעויות. אין טעם ללחוץ על הבן להכריע, נציין בפניו את לוחות הזמנים ונוודא כי הוא מודע לכל החלטה בכל שלב.

כהורים לבנים בכיתה ח׳ חלה עלינו אחריות שהופכת למשימה משפחתית בתקופה הקרובה. ההחלטה לאיזה מוסד חינוכי על יסודי ימשיך הבן היא משמעותית ובעלת השלכות מגוונות לא רק לארבע השנים הקרובות אלא גם להמשך חייו בשנים שלאחר מכן. השפעת המוסד הלימודי היא בפן הרוחני דתי הן בבניית האישיות האמונית והן בקיום המצוות ביום יום, נוסף על כך המוסד מקנה ברוב המקרים את הכלים המקצועיים, מקצועות החול במגמות השונות ורכישת ידע וכלים בעולם המעשה. כמובן שלא ניתן להתעלם מהצדדים החברתיים שממלאים את רוב עולמו של הנער המתבגר בשלב זה בחייו.
לאור כל זאת מובן כי החלטה זו מלווה בחששות והתלבטויות והן חלק מובנה ואף הכרחי לאורך תהליך הבחירה. ישנם כמה אתגרים שיש לקחת בחשבון בנושא זה. לדוגמה, סימפטום עודף הבחירה: מרחב האפשרויות הגדול של הבחירה יכול ליצור קושי בקבלת ההחלטה, עודף בחירה מתאפיין בשיתוק רגשי מלבחור באופציה אחת בלבד מתוך רוב היצע. נוסף על כך גיל הבן בתחילת כיתה ח׳ לעיתים מתאפיין בחוסר בשלות אישית להכריע בכלל, ובפרט בדבר משמעותי הנוגע בו באופן אישי. מניעות פנימיות וחששות אמיתיים, מה יהיה? כיצד אסתדר? מי יהיו החברים שלי? ועוד קולות פנימיים מעין אלו מגבירים את החשש ויכולים ליצור חסימה לקבלת החלטה.
מה לעשות?
אנו כהורים נשדר רוגע ונורמליזציה לאורך התהליך, ניתן תוקף לחששות, נסביר את הרציונל של השיקולים השונים, נשדר לבן כי אנו לצידו לכל אורך הדרך גם לאחר קבלת ההחלטה. ניסוך בבן ביטחון שלנו בבחירותיו וביכולתו לעמוד באתגרים. ניתן את מרחב הזמן לעיבוד ועיכול המשמעויות. אין טעם ללחוץ על הבן להכריע, נציין בפניו את לוחות הזמנים ונוודא כי הוא מודע לכל החלטה בכל שלב. כמו כן, בכל החלטה יש לאסוף את מירב הנתונים הרלבנטיים ולקבל החלטה מושכלת. מיפוי ומיון עודף האינפורמציה קריטי כשלב ראשון בקבלת החלטות, לאחר מכן ננתח ונדרג את האפשרויות לפי פרמטרים שקבענו מראש ונפרט על כך בהמשך. שיח פתוח וסיעור מוחות הוא מפרה ומעשיר את הדיונים המקדימים. בכל שלב נזכיר לעצמנו ולבן היקר לנו כי הוא יכול ורוצה, ואנו מאמינים בו שהוא מסוגל, לקחת אחריות ולהצליח לבחור נכון.
כל זאת מתוך בהירות שאנו רק בני אדם ולא נביאים, ולכן גם טעות בשיקול הדעת היא הגיונית ונורמלית, וגם איתה נדע להתנהל ולתקן. אם לאחר כל זאת עדיין ישנו היסוס וחששות ניתן לעצור ולברר האם יש עוד נתונים או גורמים שיכולים לעזור לנו בקבלת ההחלטה. ובסוף, לא פחות חשוב, הוא גם להתפלל על עצה טובה ונכונה לנו.
ניתן לסכם את תהליך קבלת ההחלטה בשישה שלבים.
א. מהן העובדות והנתונים שאנו צריכים לדעת כדי לקבל החלטה נבונה? איזה מידע יש בידנו ואיזה עדיין דרוש לנו ?ואיך משיגים מידע זה?
ב. נשאל את הבן מהן התחושות והאינטואיציה לבחור בשלוש אופציות אלו דווקא, מהן תחושות הבטן שלך? מה אתה מרגיש? והיכן בגוף? נחוש ונהיה קשובים לרגשות והחששות שעולים ממנו.
ג. בשלב זה ניתן מקום גם לחשיבה ביקורתית, נשאל שאלות ״אפיקורסיות ״בכוונה. האם זה מתאים בכלל? מה הסכנות והקשיים הקיימים בכל אופציה? נציב את מירב הסכנות והחששות שנצליח לדלות ממעמקי הבטן.
ד. וכדי לתת מענה לעיל ניתן מקום גם לחשיבה ההפוכה החיובית והאופטימית. נשאל מה היתרונות בכל אפשרות, מה התועלת שתצמח מכך? מדוע אנו חושבים שזה כן יצליח, אילו הזדמנויות טמונות לנו כאן?
ה. כעת ניתן לתת מקום לחשיבה מחוץ לקופסה ולשאול אילו חלופות נוספות קיימות ולא חשבנו עליהן עד כה, האם ישנם כיווני חשיבה נוספים? האם ישנם עוד רעיונות יצירתיים מעבר לפינה?
ו. זהו, כעת צריך להחליט. נסכם מה היה עד כה, לאן הגענו, מה צריך כעת, מהו דירוג האופציות בין אחת לשלוש, נתבונן על כל התהליך שעברנו, נביט בתוצר שעלה מכך ונשמח בו. לאחר קבלת ההחלטה הסופית נאמין שבחרנו נכון, וכל עוד לא התבררו פרטים ועובדות חדשות שלא היינו מודעים להם קודם לכן אז זו כנראה ההחלטה הנכונה ביותר עבורנו.
לסיכום מספר טיפים למיקסום התהליך:
תיאום ציפיות. ציפיות ריאליות של כל אחד מהמרכיבים הוא קריטי. תיאום ציפיות בינו לבין עצמו: מה מתאים לי? מהן יכולותיי הלימודיות? מה האופי והתכונות שלי? כמו כן תיאום ציפיות בין הבן להורים – האם אנו רואים את הדברים עין בעין? ובסוף תיאום ציפיות שקוף בינינו לבין הישיבה הפוטנציאלית – מה חשוב לישיבה ומה הם הקווים האדומים שלה?
עיקר ותפל. יש לדייק מה חשוב וקריטי עבור הבן ומה כתוספת ותועלת בלבד. כגון, כמה חשוב לנו לימודי חול בישיבה, האווירה עם הצוות ובין התלמידים, האם המסגרת נוקשה או מאפשרת, פנימייה כן או לא, מיקום גיאוגרפי, מוסד גדול או מוסד קטן ועוד ועוד.
ותשועה ברוב יועץ. מומלץ מאוד לבחון עם המחנך של הבן מה לדעתו נכון ומתאים לו. לעתים המחנך מכיר צדדים שאנו כהורים פחות מודעים להם. הצוות החינוכי מכירים את הישיבות השונות מעודכנים יותר מאיתנו מה מאפיין כל מוסד לימודי.
טעם העץ כטעם הפרי? אלמנט נוסף לבחינת התאמה הוא להיכן פונים בוגרי הישיבה בסוף השמינית. יש להתייחס לרוב הממוצע בשנים האחרונות ופחות לשים דגש לבודדים בקצוות של כל מחזור בוגרים.
מי בוחר? חשוב מאוד שמי שיבחר ויאמר את המילה האחרונה יהיה הבן עצמו. אנו כהורים נמליץ, נסייע, נאסוף נתונים וכדומה אך את ההחלטה ניתן לבן להחליט, כדי שיוכל לעמוד בהמשך באתגרים השונים מתוך ידיעה שהוא זה שבחר ולכן הוא זה שגם יכול לתת את הפתרונות בכל קושי שיצוץ בעתיד.
בנחת. לבחור בלא לחץ ומסיחי דעת כמו חברים מהכיתה או אנו כהורים אולי משדרים לחץ מסוים, וייתכן שהמוסדות עצמם גם כן בלי שהתכוונו מלחיצים את הבן לבחור ולא מאפשרים הזדהות וקבלה בלב של ההחלטה.
קח מקל קח תרמיל. במקום לנסוע אל הגליל סע עם הבן לביקור בשלוש הישיבות הפוטנציאליות. לשם כך יש לפנות זמן ופניות נפשית, לנצל זאת לזמן איכות עם הבן. בדרך הלוך וחזור לדון בדברים שעתידים לראות, למה לשים לב מה חשוב לראות ולשאול, בתלמידים ,במקום, בצוות החינוכי והלימודי, דמות ראש הישיבה ועוד. ובדרך חזור לשקף ולהדהד מול הבן את הרשמים לקראת ההחלטה הסופית בהמשך.
תשובה שלילית = תמרור הכוונה. כיצד נגיב לתשובה שלילית מאחת או מכמה ישיבות ולעיתים אף מכולן? ראשית צריך לזכור כי כמות הנרשמים והנבחנים גדולה ברוב המקרים ממספר המקומות הפנויים, כך שהרבה מן התשובות השליליות נובעות מחוסר מקום לקבל את כל הנרשמים לאותה ישיבה, וראוי להזכיר זאת גם לפני המבחנים. נוסף על כך, תשובה שלילית אינה ציון של מי שאתה! זה סך הכל מדיד לא מייצג של פן מאוד מסוים של חלק מידיעותיך. נזכור כי אתה אלוף בזכות עצמך בלא קשר לתוצאות ותשובה שלילית היא בסוף תמרור הכוונה למקום שיותר מתאים עבורך, הן מצד המקום והן מצד המקום ברוך הוא.
לסיכום. בהצלחה לכולם, לכם כהורים המלווים את הבנים בתהליך לא קל עבורם, לכם הבנים במעבר מילדים לנערים, ולכם מוסדות החינוך השונים שתזכו לקבל את התלמידים המדויקים לכם, המאפשרים להוציא מהם את המירב בעזרתכם, שתזכו להיות שליחים נאמנים להורים לתלמידים ולקדוש ברוך הוא.
הרב שלומי פולמן הוא מאמן אישי ומשפחתי, לפרטים וסדנאות – 0527906712.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■