בדרך כלל דבר שלם הוא סך כל חלקיו. נכון לגבי דברים חומריים כגון הרכבת חלקי פאזל המשלימה את התמונה, הרכבת חלקי שולחן המשלימה את השולחן, אך בדברים שיש בהם פן ערכי חיבור סך החלקים נותן תוצאה הרבה יותר מהחלקים עצמם. לדוגמא האדם אינו מורכב רק מאבריו: ידיים, רגליים, ראש, כלי דם, עצמות, מוח, לב ועוד. כי היכן נשמתו? רוחו? רגישותו? חום לב ושכלו? דברים אלו מקבל האדם מחיבור אורגני של כל אבריו ומכוח עליון.
בפרשתנו אנו מגיעים לשלב הרכבת המשכן, לאחר שבני ישראל בניצוחו של בצלאל סיימו לבנות את כל חלקי המשכן, הגיעה העת להרכיבו. המדרש [מד"ר פרשה נב] מתאר: '…באו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו… נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים הרי בריחין? כיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו…'
למדנו שאמנם כל הכלים היו מוכנים, כל אחד ואחד הביא מלאכתו אך לא הצליחו להקים את המשכן ודאי לא להשרות שכינה בתוכו, אך משה רבנו מצליח להקימו. מה סודו של משה רבנו שהוא הצליח להקימו ואף להשרות שכינה בתוכו, במקום שכולם נכשלו?
נראה לדייק בלשון המדרש, אצל בני ישראל כתוב שכל אחד ואחד נטל מלאכתו, הראייה היתה פרטית, אנוכית, כל אחד בא עם הכלי שלו, עם הצד הפרטי שלו ללא ראייה כוללת, היה חשוב לאדם שהכלי שלו יבלוט במשכן… אך אצל משה רבנו כתוב: 'כיוון שראה אותם משה', משה רבנו רואה את כל הכלים בראייה כוללת, הכלי הפרטי לא בולט, הוא חלק מהמשכן, המטרה היא להקים משכן כולל שתשרה בו שכינה. לכן משה מצליח להקים משכן ולהשרות בו שכינה.
החיבורים בין חלקים צריכים להיות מתוך חיבור עמוק, מגמה ומשמעות, אין כאן חיבור בכדי להבליט את הפרט, אלא בדיוק הפוך החיבור הוא בכדי להעצים את הכלל, ואז ודאי שחלקו של הפרטי מקבל משמעות גדולה כיוון שהוא חלק מדבר גדול. מתי דבר זה יוכל להתקיים? רק אם בוני החלקים מרגישים שהם ממלאים משימה אלוקית, שליחות, אז השלם מקבל משמעות ואז השכינה תשרה בתוכו.
בדורנו, דור של גאולה, דור של קיבוץ גלויות ותקומת מדינת ישראל, כולנו, כל חלקי עם ישראל בונים יחד 'משכן', בונים 'מקדש', בונים את עם ישראל בארצו, לכל יחיד ויחיד יש באומה תפקיד ואסור שכל אחד יראה רק את תפקידו ויתעלם או יזלזל בתפקידו של האחר, כל הכלים בונים יחד משכן כאשר הם נבנים בראייה כוללת, וכמו שהתורה לא היתה ניתנת אם אחד או אחת מעם ישראל היו נעדרים ממעמד הר סיני וכמו שספר תורה פסול אם חסרה בו אפילו אות אחת כך בחלקי עם ישראל, וכשיש זאת שורה שכינה במעשי ידינו. ■
