אני רוצה לשתף אתכם בשלושה סיפורים קצרים ונפלאים שחוויתי בשבוע שעבר. שלושה סיפורים שאני מרגיש שיש ביניהם קו מחבר אחד – והוא הדיבור שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו דרך המציאות היומיומית שלנו, ולנו נותר רק להקשיב ובמקרים רבים ללמוד מהדיבור הזה.
01
הוזמנתי להרצות לנשים מבוגרות בירושלים. בסוף ההרצאה ניגשו אליי שתי נשים שבמהלך ההרצאה ישבו אחת ליד השנייה וכראה שהן היו חברות קרובות. הראשונה לקחה אותי לצד וביקשה לדבר איתי על משהו בשקט. ניגשתי איתה לפינה של החדר והיא אמרה לי את הדברים הבאים: "מאוד התרגשתי מהרצאתך. יש לי 200 שקלים שאני רוצה לתת לצדקה, אתה בטוח תדע למי להעביר את הכסף הזה". היא ממש התעקשה ושמה לי ביד שטר של 200 שקלים והלכה להכין לעצמה כוס קפה.
כשהיא הלכה ניגשה אליי חברתה ואמרה לי: "אני עוזרת לאישה במצוקה שאפילו אוכל אין לה, אולי אתה יכול לחשוב על איך לעזור לה?", נתתי לה את השטר של ה-200 שחברתה נתנה לי לפני רגע ואמרתי לה: "תתני לה את הכסף הזה בשביל אוכל ונחשוב על עוד כיוונים לעזור". היא לקחה את השטר בשמחה והודתה לי על התשובה המהירה.
02
ונעבור לסיפור השני – הוזמנתי להרצות לכמה עשרות לוחמים שסיימו בשבוע שעבר מסלול ביחידה מובחרת בצבא. הרגשתי שההרצאה זרמה בצורה טובה ושהצלחתי לגעת בלב הלוחמים. תוך כדי ההרצאה רציתי לצלם כמה תמונות שיצולמו מאחורה, ובהן יראו את גבם של הלוחמים ואותי שמרצה להם. ניגשתי לאחד הלוחמים שישב בפינה של האולם ואמרתי לו בשקט: "אני מרגיש מבלי לפגוע בכולם שאתה הכי מתוק, קח את הטלפון שלי ותצלם בבקשה". הוא חייך חיוך שהייתה בו גם מבוכה וגם שמחה ולקח את הטלפון.
בסוף ההרצאה הוא ניגש אליי ואמר: "אורי קח את הטלפון שלך, אני… הבן של…". מתברר שהבחור המתוק הזה הוא בן של חברה שלנו שאביו נפטר לפני כמה שנים. כמובן שהצטלמנו יחד ושלחתי בהמשך לאימו את התמונה שלנו יחד.
אימו אמרה לי את הדברים המרגשים הבאים: ״בתחילת ההרצאה שלך הוא כבר שלח לי תמונה והודעה שאתה מרצה אצלם עכשיו, ואני אמרתי לו שייגש אליך בסוף ההרצאה ויגיד לך מי הוא, והוא ענה שאין מצב שהוא ניגש כי הוא מאוד מתבייש. תדע לך שהוא כל כך שמח במילים שלך שהוא הכי מתוק ובחיבוק שלך, הוא כל כך היה צריך את זה בדיוק עכשיו בסוף המסלול״.
03
ונסיים בסיפור השלישי שקרה באותו השבוע שמבחינתי היה הכי משמעותי. במהלך השבוע הרגשתי מחובר לקדוש ברוך הוא וראיתי ממש את כל השפע שנשפך עליי משמיים, הסיפורים למעלה הם רק שתי דוגמאות קטנות לכל מה שחוויתי באותו השבוע ובשלב מסוים כנראה שעפתי על עצמי (מה שקורה לי לעיתים).
ואז הגיע הסיפור הבא. מישהו מכובד מאוד ומוכר מאוד ביקש לפגוש אותי ממש מעכשיו לעכשיו. מכיוון שהייתי פנוי קבעתי איתו פגישה. כשהגעתי לפגישה התחלנו לדבר קצת מה עובר עליו ומה עובר עליי בימים אלו. בשלב מסוים הוא אמר לי למה הוא רצה שניפגש והרגשתי שבאמת לא היה שום צורך בפגישה הזאת, הוא היה יכול להגיד לי את הדברים האלו בטלפון. ואז הוא ביקש מהמלצרית של המסעדה מרק והמשכנו לדבר.
המרק הגיע. הוא מילא את פיו בכמה כפות מרק ופתאום הוא נחנק ובבת אחת ירק לי את כל המרק ישר בפרצוף. לא ליד הפרצוף, לא על השולחן, ממש ירק לי בפרצוף. פשוט לא נתפס. מלא מרק היה לי על הפנים כולל חתיכות של ירקות. רצתי להביא מגבונים שאיתם ניקיתי את הפרצוף שלי ועוד כמה לכלוכים שהיו לי על החולצה והמכנסיים. הוא התבייש מאוד מהסיטואציה, התנצל מכל הלב ולאחר חמש דקות הלך לדרכו.
יצאתי החוצה מהמסעדה, הסתכלתי לשמיים בחיוך ואמרתי לעצמי בלב: ״אין, אבל אין על בורא עולם, כמה הוא מדויק ומדייק אותנו כל הזמן״. הרגשתי שה׳ יתברך ביריקה הזאת שולח לי תוכחה מדויקת מלאה באהבה גדולה, כמו שכתוב בספר משלי ״כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח״ .
