המחלוקת שבה עמנו מצוי חוצה אותנו, מפלגת ומגיעה לרמות קשות של שיסוי ואף שנאה… נראה לי שדווקא בתקופה קשה זו צריך לחזור ולקבוע 'גבולות גזרה' וכללים לניהול מחלוקת בתוך 'המשפחה', בתוכנו. נכון שבאמת עמנו, בתוך תוכו חזק מכל חילוקי דעות וביום יום אנו חיים טוב ואף מכבדים זה את זה אם במסגרת העבודה, הרחוב, המילואים ועוד… אך כנראה שצריך להתמודד עם כוחות חיצוניים שיש להם עניין בחידוד והחרפת המחלוקת הפנימית בתוכנו.
מציע לאמץ שלש מילים משמעותיות שהם יהיו נר לרגלנו בכדי שאכן נצליח במשימה הקשה והקדושה הזו: ענווה, הקשבה והכרת הטוב. ענווה – לדעת באמת שלא כל האמת אצלי… כן, זה קשה מאוד, אך זאת האמת! הקשבה – כאשר אדם באמת מקשיב לצד השני ומנסה לרדת [או לעלות…] לסוף דעתו אז הוא מפנים שבאמת לצד השני כואב, לצד השני יש דיעה, הצד השני רוצה טוב, בדיוק כמו שאני כואב ויש לי דיעה ואני רוצה טוב. והעיקר הוא הכרת הטוב, לדעת שיש בנו, בעם הזה, בדור הזה הרבה הרבה טוב. וצריך להודות לה' עליו וצריך לדעת לשמוח בו.
נקדים לימוד מפרשתנו, התורה מצווה אותנו להגיע עם פירות הביכורים לירושלים. באים לכהן ובענווה גדולה אומרים לו כל מה שיש לי, זה לא אני… את הכל נתן לי ה', הכהן מקשיב לכל הוידוי שאומר מביא הביכורים והעיקר מודה האדם על כל מה שניתן לו. כל זה גלום בפסוק זה: 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ'. ממש דבר בסיסי ויסודי להודות ולהכיר טובה על כך שזכינו לבוא לארץ ולגדל בה פירות.
מה יגרום לאדם להכיר טובה באמת: 'וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה… וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ'.
בכדי להכיר טובה באמת – צריך להכנס לפרופרוציות, לדעת מה היה לנו בעבר הרחוק ומה יש לנו כעת, לראות את הפער העצום לטובה, להודות על הזכות הגדולה לטוב הגדול הזה.
כן, לא הכל מושלם במדינתנו, המצב הבטחוני הקשה הנמשך, החטופים בעזה, הפצועים, עשרות אלפי המשפחות שגלו מבתיהם מדרום ומצפון. ובכל זאת ב"ה זכינו למדינה, זכינו לצבא, זכינו לשיבת ציון. האם באמת יש להשוות את המצב היום למצב שלפני הקמת המדינה? ודאי התקדמנו ונתקדם בעז"ה מבחינה בטחונית, כלכלית ואף רוחנית.
אז באמת, מותר להתווכח, מותר לשאוף ליותר אך אסור להיות כפויי טובה, שהכל רע במדינה? שקר! שלא היתה תקופה קשה כמו תקופתנו? הזייה! וכן כל מיני אמירות חסרות בסיס המגלות בורות ולפעמים אף רוע וכפיות טובה. נאמץ את הענווה, ההקשבה והכרת הטוב. כעת בימי אלול, ימים ספורים לפני ראש השנה הגיע הזמן שנחזור לעצמנו, נחזור לטוב והמאחד שבנו, זה הזמן… ■
