עבר ונזכר

כך ניצלו חיי

מלחמת שלום הגליל שנערכה לפני 40 שנה, תפסה את הרב שמעון בן ציון בזמן לימודו בישיבת ההסדר שבקריית ארבע. שלום רפפורט השאיר את רעייתו ההריונית בבית ויצא חדור קרב לצפון • שני עולמות נפגשים בסיפור אחד בלתי נתפס • וגם: ספר אורות ששרד את השריפה בטנק הבוער

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל', החלה בתאריך ט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982, ונמשכה כארבעה חודשים עד לחודש תשרי. המלחמה התנהלה ברובה בשטח לבנון שבין ישראל לבין סוריה ואל מול ארגוני טרור פלשתיניים שישבו בלבנון וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.
הרב שמעון בן ציון שנפגע קשה במלחמה, היה אברך צעיר בישיבת ההסדר קריית ארבע. שלום רפפורט שהציל את הרב בן ציון, הגיע לשירות המילואים שלו כשבבית מחכה לו רעייתו ההריונית. את הסיפור המרתק של השניים בחרנו להביא לרגל 40 שנה למלחמה, סיפור מרגש ובלתי נתפס בכל פעם מחדש. סיפור שהוא שיעור באמונה.
״זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי״
״שירתתי במילואים באוגדה גדולה, פלוגה בתוך גדוד של חטיבת שריון, המיועדת לצפון אם תתרחש מלחמה, כמו שבאמת הייתה״, מספר הרב בן ציון. ״כל האימונים שלנו היו לקראת מלחמה בצפון עד שהגיע יום הפקודה שבו אכן נכנסנו. המלחמה תפסה אותי באותו יום בישיבה יחד עם חברים שיצאו איתי למלחמה, כולם אברכים בישיבה. ישבנו ולמדנו באותו יום את הלכות ‘מלכים ומלחמותיהם׳ של הרמב״ם״, משחזר הרב בן ציון. ״שם לאורך 10-11 פרקים משרטט הרמב״ם את קווי המתאר של חייל יהודי. בסוף הפרק השביעי ישנה הלכה ט״ו, הלכה ידועה מאוד שאותה מזכיר גם הרב חיים סבתו בספרו ‘תיאום כוונות׳ ככזו שליוותה אותם, והיא מה יחשוב החייל הישראלי כשהוא יוצא למלחמה״.
הרב בן ציון מצטט את שאלת הרמב״ם ומסביר: ״׳מי האיש הירא ורך הלבב – שאלה שהתורה מתייחסת אליה בספר דברים, פרשת שופטים. ירא מעבירות שבידו או ירא כפשוטו – "שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה" – הוא לא עושה מלחמה על עניין פרטי כמו בית או משפחה, אלא יילחם על כלל ישראל ועל ארץ ישראל שדרכם מתגלה ייחוד השם בעולם. "וישים נפשו בכפו" – יהיה מוכן למסור את הנפש. ״ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה". הרב בן ציון ממשיך להסביר את דברי הרמב״ם: ״כמו שכבר אמרנו, הוא לא נלחם על משהו פרטי, אלא על כל הדורות כולם שחלמו לגור כאן בארץ, והוא זוכה למלא את השליחות הזאת למען קידוש השם. זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי. הפלוגה שלנו הייתה מורכבת מהסדרניקים ומחבר׳ה לא דתיים, מה שמכונה חילונים. המפקדים ברובם חילונים והלוחמים-טנקיסטים היו הסדרניקים. אבל כל הפלוגה כולה ללא יוצא מן הכלל שעטה קדימה במוטיבציה גבוהה מאוד. כל הפלוגה, לא משנה אם ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים, כולם באמת קיבלו רוח אחרת, כללית כזאת״.

צילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון

צילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון

צילום מסך מעצילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון

פלוגת הרב בן ציון גויסה למלחמה ביום ראשון בשבוע, כאשר ביום שני הם עסקו בהצטיידות וביום שלישי בבוקר חצו הטנקים את הגבול.
על מה שוחח הצוות בטנק בזמן כל כך קשה של מלחמה?
״ממה שאני זוכר רק על דבר אחד: ביצוע המשימה. לא פוליטיקה ולא משפחה. היינו בלחימה מתמדת ורק דבר אחד עניין אותנו, ביצוע המשימה. היינו גדוד בחטיבה שהובילה את האוגדה. הייתה לי שיחה אחת עם הנהג, שאותו לא הכרנו, יעקב עזרא שנהרג בקרב. הוא היה נעים הליכות משכונת נוף-ים, שכונה ענייה בהרצליה. הוא היה רחוק מאוד מתורה ודקות ספורות לפני תחילת הקרב ברביעי אחר הצהריים, שאלתי אותו בקשר הפנים של הטנק מה דעתו להניח תפילין. הוא השיב לי בצורה מאוד כנה: ״עזוב, מאז בר המצווה שלי לא הנחתי תפילין אפילו פעם אחת״. קיבלתי את תשובתו. בהמשך על פי דיווח מודיעיני התחלנו להתקדם לקראת אויב שחיכה לנו במארב אבל לא ידענו היכן בדיוק הוא ממוקם. תוך כדי תנועה יעקב אמר לי: ״אתה יודע מה? מחר בבוקר אני מניח תפילין״. למוחרת, בשעה 05:34 בבוקר, פגז סורי פגע בנו והוא נהרג במקום, היינו חשופים לגמרי כשהם מחופרים היטב״.
לאחר חודשים ארוכים של טיפולים במחלקה הפלסטית ברמב״ם ושערי צדק, הגיע הרב בן ציון למשפחת הנהג שנהרג, שאותה לא הכיר. ״סיפרתי להם את הסיפור הזה ואמרתי להם שאם הוא לא הניח תפילין כאן איתנו בבית דין של מטה, הוא יניח תפילין בישיבה של מעלה. זה קצת עודד אותם, ניחם אותם״.
״כך ניצלו חיי״
הפגז שפגע בטנק הוביל לפציעתו הקשה של בן ציון, עד כדי כוויות ב-85% מגופו. ״הטנק בער והיה חום אימים נורא שגרם לי לאבד את ההכרה תוך שניות. הצלחתי לצאת מהטנק מתוך נקודה אחרונה של חיים. הגעתי עם הראש שלי לפתח תא המפקד אבל לא היה בי הכוח לצאת. אז הגיע שלום רפפורט ושלף אותי בכוח פיזי מדהים והעיף אותי החוצה. כך ניצלו חיי, תרתי משמע״. צוחק הרב.
״שלום רפפורט שהציל אותי מהטנק הבוער תחת אש כבדה מאוד, הוא לא שמאלני אלא האבא של השמאלנים, כך הוא היה אז. כשהוא הציל אותי מהטנק במסירות נפש הוא לא חשב פעמיים. אחרי כמה חודשים טובים כששוחררתי מבית החולים, יצאתי להודות לו על שחילץ אותי. הוא אמר לי שבאזרחות בחיים הוא לא סיכן את עצמו בשביל מישהו אחר, ועוד בשביל מתנחל כמוני. הוא לא ידע מה קרה במלחמה שהיה לו כל כך פשוט לקפוץ על הטנק״.
מה משתנה לאחר אירוע כזה? פציעה קשה כל כך?
״לפני כחודש הייתי בשבת בקיבוץ כברי, קיבוץ שרחוק מתורה ומצוות. הגעתי לתלמיד ממכון מאיר שבו אני מלמד, שהוא ומשפחתו הזמינו אותי, את אשתי ועוד כמה בחורים אליו. העברתי שם שיחה ארוכה על מלחמת שלום הגליל וציבור גדול הגיע בשבת אחר הצהריים לשמוע מורשת קרב מזווית אמונית. אחת מהנשים שם שאלה אותי מה מניע אותי ללכת ממקום למקום כבר 40 שנה ולספר. אמרתי לה: ״משתי סיבות. האחת – להודות לקב״ה, דבר שמלווה כל אדם שעבר נס. סיבה שנייה – כדי לספר, בייחוד במקום כזה כמו כברי אבל גם במקומות אחרים, שעם ישראל הוא עם אחד. אלה שני המסרים שאיתם יצאתי מהמלחמה. אלה לא תובנות חדשות אבל הן שליחויות שאיתן אני הולך כל ימי חיי בעזרת השם כדי להעביר את הסיפור לדור הבא״.
״המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים״
בשיחה עימו מספר רפפורט בן ה-68 את סיפור פגיעת הפגז הסורי בטנק שבו היה הרב בן ציון. במבנה השטח שבו שהו רפפורט והכוח שלו לא היו עמדות רבות לירי. בקרב שריון בשריון – טנק אחד עולה לעמדת אש והשני עולה רק לעמדת תצפית כשהוא אינו חשוף, בניגוד לטנק בעמדת האש. ״הטנק שלי סיים ירי מול הכוח שממול. ירדנו והטנק של שמעון עלה לעמדת אש. הפגז הראשון שיצא מהטנק של שמעון פגע לפני טנק האויב הסורי שירה גם הוא ופגע אחריהם. אמרתי למפקד, קובי, שהוא עומד בעמדה חשופה מידי ורצוי שירד למטה, והוא השיב לי שהוא יורה פגז נוסף ויורד. הוא ירה פגז נוסף והחטיא. מייד ראיתי את הפגז הסורי הנוסף יוצא לכיוון קובי ושוב אמרתי לו לרדת לאחור. הפעם הפגז פגע לפני הטנק של קובי, והוא רצה להשלים סדרה וירה את הפגז הבא. כשהוא ירה ראיתי את הפגז הבא של האויב, ראיתי את היציאה של הפגז מהטנק, וצעקתי בקשר: ״קובי, רד אחורה!״. כל הפלוגה ירדה אחורה אחרי הצעקה שלי, אבל קובי לא ירד״. רפפורט טוען כי קובי שפיקד על הטנק שהיה מסוג M-48, טנק ישן שעשו בו שימוש עוד במלחמת העולם השנייה, לא ירד מעמדת האש בשל בעיה טכנית בבלם אך אין לו יכולת להוכיח את הדבר.

הרב שמעון בן ציון

הרב שמעון בן ציון

שלמה רפופורט

שלמה רפופורט

״הייתי עם העיניים שלי על הפגז שיצא מהטנק הסורי לכיוון הטנק של שמעון. ראיתי את מעוף הפגז מרגע יציאתו מלוע התותח ועד לרגע הפגיעה. זה רגע מחריד״, הוא מספר בכאב. ״זה היה פגז ח״ש – חודר שריון. ברגע הפגיעה קובי עף באוויר ואש פרצה מהטנק. זה היה מטורף. המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים. לא פשוט. אמרתי לטען שלי שיבוא לטנק הפגוע עם מטפים ורצתי לראות אם ניתן לחלץ מישהו. מאותו רגע תפקדתי על אוטומט, כמו רובוט, לא חשבתי על שום דבר, רק לעלות על הטנק כדי לראות את מי אני יכול לחלץ. הגעתי לטנק וראיתי את קובי שבער קצת, גררתי אותו על הרצפה וכיביתי אותו. הוא אמר לי שהוא בסדר וביקש שאציל אחרים. עליתי לטנק מחדש וראיתי את הטען שוכב על הרצפה והיה ברור לי שהוא לא בחיים. ראיתי שהפגז חדר דרך תא הנהג ומשם לצריח, והיה ברור לי שגם הנהג אינו בין החיים. הצצתי לטנק וראיתי את שמעון בן ציון בוער לגמרי כשהוא מחוסר הכרה על מדף המפקד״.
״הדבר היחיד שנותר לי לעשות היה לנסות ולהוציא אותו החוצה. לא הייתי מצליח להוציא אותו שוב גם אם היית נותן לעשות את זה באימון ללא לחץ. עד היום אני לא מבין איזה כוח אפשר לי לעשות את זה. פתחתי את הסרבל של שמעון ומשכתי אותו מכיפת המפקד למעלה כשהראש שלי בתוך הטנק והרגליים מאחורה. הכוח שהיה לי למשוך את שמעון למעלה היה מין כוח עליון כזה, משהו מחוץ למה שאני מכיר. הוצאתי אותו וגררתי אותו לסיפון הטנק, ומשם זרקתי אותו לקרקע כדי שאוכל לכבות את האש שאחזה בו. זו הייתה חוויה נוראה. לשמחתי ניצלו חיי שמעון והוא ממשיך ותורם לעם ישראל בכישוריו״.
מתי החל בינכם הקשר?
״בחופשה הראשונה שלי מהמלחמה, אשתי אז הייתה בחודש שביעי של ההיריון הראשון. איך שהגעתי הביתה אמרתי לה: ״מיקה אני נוסע לרמב״ם״. כמובן שאי אפשר היה לתקשר עם שמעון. הוא היה מחוסר הכרה, עטוף כולו והקשר היחידי היה לשוחח מעט עם הוריו ולהתעדכן במצבו. גם במשך השנים הקשר היחידי שהיה לי, היה עם אביו של שמעון בכל תחילת שנה״.
באמצע שנת 2009, 27 שנים לאחר המלחמה ההיא, התקשר אל רפפורט פקיד מהבנק ועדכן אותו שהיתרה השלילית שלו גבוהה. ״שאלתי לשמו והוא אמר לי: ״אתה לא יודע מי אני אבל אני יודע שאתה שלום רפפורט ושאתה הצלת את חייו של שמעון בן ציון״. לשאלתי מאיפה הוא יודע, השיב: ״שמעון היה הרב שלי בישיבת ההסדר בקריית ארבע״. את השיחה הזאת לא שכחתי״.
חודשים ספורים לאחר אותו טלפון מסתורי בסוף 2009, קיבל רפפורט דום לב והיה עשר דקות ללא דופק. ״הרופאים אמרו לאשתי להכין את עצמה, את המשפחה ואת החברים להלוויה, ושלדעתם לא אשרוד את הלילה. אחרי שלושה ימים התעוררתי. לאט-לאט חזרתי לעצמי אבל זה היה תהליך שלקח הרבה זמן. בתחילת תהליך השיקום התחילו לחזור לי הזיכרונות. אחד מהדברים הכי קריטיים בתוך הזיכרונות שלי היה חווית סף מוות שעברתי, שבה הרב שמעון בן ציון או דמותו סנגרה עליי בבית משפט של מעלה. לאחר שהתאוששתי הרמתי טלפון לשמעון בעזרת אותו פקיד בנק. מאז אנחנו בקשר עד היום״.
תוכל להסביר על חווית סף המוות שחווית?
״מצאתי את עצמי נע קדימה בתוך פרוזדור לבן כששמאל וימין היו דמויות, רק פנים, של אנשים שלא חיים כבר. אימי ז״ל, אבי, החבר הכי טוב שלי שהתאבד בגיל 19 וחצי. נעתי עד שהגעתי למבואה גדולה יותר שבה נעצרתי מול בערך 20 דמויות. מצד ימין הייתה דמותו של שמעון ומצד שני דמות סבא רבא של אימא שלי, שעל שמו אני נקרא. אותן דמויות הטיחו בי את כל הדברים הרעים שעשיתי בחיי, כל הסודות היו גלויים להם. אחרי שהזכירו את כל הדברים הרעים, הדמות של שמעון סנגרה עליי וסיפרה את סיפור הצלתו במלחמה, ואת האופן שבו התנהגתי מול החיילים ביחידה למרות היותי חילוני ושמאלני. אחרי שהם שמעו את דברי הסנגוריה ולאחר התייעצות שקיימו, הדמות הבכירה המליצה לי להישאר שם, אבל אמרה שאם אבחר לחזור לעולם אני חייב להבטיח שאעשה תיקון״.
שלושה ימים חלפו עד ששלמה התעורר מהדום לב שבו לקה. ״סיפרתי לאשתי ולבתי שהיו בחדר את הסיפור הזה. לעצמן הן אמרו שלא ראוי שישתפו את החברים ואת המשפחה בסיפור, מכיוון שזה נוגד לחלוטין את כל מה שהן הכירו ממני. היה בזה סממן דתי ואני חינכתי את ילדיי לחילוניות גמורה. אם מישהו אחר היה מספר לי על חוויה כזאת הייתי מבקש שיאשפזו אותו״.
מה זה ה׳תיקון׳ שהזכרת?
״וואו. אחרי שיצרתי את הקשר הראשוני עם שמעון ונפגשנו בפעם הראשונה הוא היה בהלם מהסיפור. למזלי לקחתי למפגש הראשון עם שמעון חבר טוב מהעבודה ב׳ידיעות אחרונות׳, אדם חרדי בשם יוסי. אותו לקחתי שיהיה העד שלי במפגש הראשון עם שמעון. באותו מפגש זו הייתה הפעם הראשונה שיוסי שמע את סיפור ההצלה, מעולם לא סיפרתי את הסיפור הזה, בניגוד לשמעון שהיה מספר לכל מי שהיה רוצה. אני לא דיברתי כי לא חשבתי שראוי שאדבר על כך״.
יומיים חלפו ורפפורט קיבל טלפון מהרב שמעון. ״הוא אמר לי שחברו הקרוב ביותר הוא הרב שמואל אליהו שאיתו הוא למד במרכז הרב. שמעון רצה שנפגוש אותו במכון מאיר כדי שישמע את הסיפור שלנו, והוא ייתן לנו את התובנות שלו מאחר והוא מבין בתורת הנסתר. הרב אליהו שאיתו אני בקשר עד היום, שמע את הסיפור שלנו והיה בהלם. הרב אליהו אמר לי: ״הכי חשוב שאתה ושמעון תיפגשו ותשמרו על קשר ביניכם״. שאלתי אותו האם יש לו תשובה לגבי התיקון, והוא אמר לי: ״אתה תבין את זה לבד״. אמרתי לרב אליהו כי אם הקשר הזה נועד כדי שאחזור בתשובה אז חבל על הזמן. למעשה אנחנו בקשר מאז ועד היום. בשנים הראשונות היינו נפגשים פעם בכמה ימים ולומדים יחד תורה ותורה שבעל פה. מאז היחסים ביננו הם יחסים של חברים בלב ובנפש, גם המשפחות. הכול. לא יכול להיות שניכנס לשבת בלי שיחה ביננו״.
אתה הבנת את התיקון כמו שהרב אליהו אמר?
״בהחלט. בראש ובראשונה התיקון מבחינתי היה תיקון ביני לבין רעייתי, ביני ובין ילדיי וביני לבין חיי שלפני הדום לב. מה שמעבר לזה? ימים יגידו״.
היום אתה נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות?
״לא. אני רוצה לעשות עוד משהו שקשור בסיפור של בן ציון ושלי״.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…