מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל', החלה בתאריך ט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982, ונמשכה כארבעה חודשים עד לחודש תשרי. המלחמה התנהלה ברובה בשטח לבנון שבין ישראל לבין סוריה ואל מול ארגוני טרור פלשתיניים שישבו בלבנון וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.
הרב שמעון בן ציון שנפגע קשה במלחמה, היה אברך צעיר בישיבת ההסדר קריית ארבע. שלום רפפורט שהציל את הרב בן ציון, הגיע לשירות המילואים שלו כשבבית מחכה לו רעייתו ההריונית. את הסיפור המרתק של השניים בחרנו להביא לרגל 40 שנה למלחמה, סיפור מרגש ובלתי נתפס בכל פעם מחדש. סיפור שהוא שיעור באמונה.
״זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי״
״שירתתי במילואים באוגדה גדולה, פלוגה בתוך גדוד של חטיבת שריון, המיועדת לצפון אם תתרחש מלחמה, כמו שבאמת הייתה״, מספר הרב בן ציון. ״כל האימונים שלנו היו לקראת מלחמה בצפון עד שהגיע יום הפקודה שבו אכן נכנסנו. המלחמה תפסה אותי באותו יום בישיבה יחד עם חברים שיצאו איתי למלחמה, כולם אברכים בישיבה. ישבנו ולמדנו באותו יום את הלכות ‘מלכים ומלחמותיהם׳ של הרמב״ם״, משחזר הרב בן ציון. ״שם לאורך 10-11 פרקים משרטט הרמב״ם את קווי המתאר של חייל יהודי. בסוף הפרק השביעי ישנה הלכה ט״ו, הלכה ידועה מאוד שאותה מזכיר גם הרב חיים סבתו בספרו ‘תיאום כוונות׳ ככזו שליוותה אותם, והיא מה יחשוב החייל הישראלי כשהוא יוצא למלחמה״.
הרב בן ציון מצטט את שאלת הרמב״ם ומסביר: ״׳מי האיש הירא ורך הלבב – שאלה שהתורה מתייחסת אליה בספר דברים, פרשת שופטים. ירא מעבירות שבידו או ירא כפשוטו – "שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה" – הוא לא עושה מלחמה על עניין פרטי כמו בית או משפחה, אלא יילחם על כלל ישראל ועל ארץ ישראל שדרכם מתגלה ייחוד השם בעולם. "וישים נפשו בכפו" – יהיה מוכן למסור את הנפש. ״ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה". הרב בן ציון ממשיך להסביר את דברי הרמב״ם: ״כמו שכבר אמרנו, הוא לא נלחם על משהו פרטי, אלא על כל הדורות כולם שחלמו לגור כאן בארץ, והוא זוכה למלא את השליחות הזאת למען קידוש השם. זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי. הפלוגה שלנו הייתה מורכבת מהסדרניקים ומחבר׳ה לא דתיים, מה שמכונה חילונים. המפקדים ברובם חילונים והלוחמים-טנקיסטים היו הסדרניקים. אבל כל הפלוגה כולה ללא יוצא מן הכלל שעטה קדימה במוטיבציה גבוהה מאוד. כל הפלוגה, לא משנה אם ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים, כולם באמת קיבלו רוח אחרת, כללית כזאת״.
צילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון
צילום מסך מעצילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון
פלוגת הרב בן ציון גויסה למלחמה ביום ראשון בשבוע, כאשר ביום שני הם עסקו בהצטיידות וביום שלישי בבוקר חצו הטנקים את הגבול.
על מה שוחח הצוות בטנק בזמן כל כך קשה של מלחמה?
״ממה שאני זוכר רק על דבר אחד: ביצוע המשימה. לא פוליטיקה ולא משפחה. היינו בלחימה מתמדת ורק דבר אחד עניין אותנו, ביצוע המשימה. היינו גדוד בחטיבה שהובילה את האוגדה. הייתה לי שיחה אחת עם הנהג, שאותו לא הכרנו, יעקב עזרא שנהרג בקרב. הוא היה נעים הליכות משכונת נוף-ים, שכונה ענייה בהרצליה. הוא היה רחוק מאוד מתורה ודקות ספורות לפני תחילת הקרב ברביעי אחר הצהריים, שאלתי אותו בקשר הפנים של הטנק מה דעתו להניח תפילין. הוא השיב לי בצורה מאוד כנה: ״עזוב, מאז בר המצווה שלי לא הנחתי תפילין אפילו פעם אחת״. קיבלתי את תשובתו. בהמשך על פי דיווח מודיעיני התחלנו להתקדם לקראת אויב שחיכה לנו במארב אבל לא ידענו היכן בדיוק הוא ממוקם. תוך כדי תנועה יעקב אמר לי: ״אתה יודע מה? מחר בבוקר אני מניח תפילין״. למוחרת, בשעה 05:34 בבוקר, פגז סורי פגע בנו והוא נהרג במקום, היינו חשופים לגמרי כשהם מחופרים היטב״.
לאחר חודשים ארוכים של טיפולים במחלקה הפלסטית ברמב״ם ושערי צדק, הגיע הרב בן ציון למשפחת הנהג שנהרג, שאותה לא הכיר. ״סיפרתי להם את הסיפור הזה ואמרתי להם שאם הוא לא הניח תפילין כאן איתנו בבית דין של מטה, הוא יניח תפילין בישיבה של מעלה. זה קצת עודד אותם, ניחם אותם״.
״כך ניצלו חיי״
הפגז שפגע בטנק הוביל לפציעתו הקשה של בן ציון, עד כדי כוויות ב-85% מגופו. ״הטנק בער והיה חום אימים נורא שגרם לי לאבד את ההכרה תוך שניות. הצלחתי לצאת מהטנק מתוך נקודה אחרונה של חיים. הגעתי עם הראש שלי לפתח תא המפקד אבל לא היה בי הכוח לצאת. אז הגיע שלום רפפורט ושלף אותי בכוח פיזי מדהים והעיף אותי החוצה. כך ניצלו חיי, תרתי משמע״. צוחק הרב.
״שלום רפפורט שהציל אותי מהטנק הבוער תחת אש כבדה מאוד, הוא לא שמאלני אלא האבא של השמאלנים, כך הוא היה אז. כשהוא הציל אותי מהטנק במסירות נפש הוא לא חשב פעמיים. אחרי כמה חודשים טובים כששוחררתי מבית החולים, יצאתי להודות לו על שחילץ אותי. הוא אמר לי שבאזרחות בחיים הוא לא סיכן את עצמו בשביל מישהו אחר, ועוד בשביל מתנחל כמוני. הוא לא ידע מה קרה במלחמה שהיה לו כל כך פשוט לקפוץ על הטנק״.
מה משתנה לאחר אירוע כזה? פציעה קשה כל כך?
״לפני כחודש הייתי בשבת בקיבוץ כברי, קיבוץ שרחוק מתורה ומצוות. הגעתי לתלמיד ממכון מאיר שבו אני מלמד, שהוא ומשפחתו הזמינו אותי, את אשתי ועוד כמה בחורים אליו. העברתי שם שיחה ארוכה על מלחמת שלום הגליל וציבור גדול הגיע בשבת אחר הצהריים לשמוע מורשת קרב מזווית אמונית. אחת מהנשים שם שאלה אותי מה מניע אותי ללכת ממקום למקום כבר 40 שנה ולספר. אמרתי לה: ״משתי סיבות. האחת – להודות לקב״ה, דבר שמלווה כל אדם שעבר נס. סיבה שנייה – כדי לספר, בייחוד במקום כזה כמו כברי אבל גם במקומות אחרים, שעם ישראל הוא עם אחד. אלה שני המסרים שאיתם יצאתי מהמלחמה. אלה לא תובנות חדשות אבל הן שליחויות שאיתן אני הולך כל ימי חיי בעזרת השם כדי להעביר את הסיפור לדור הבא״.
״המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים״
בשיחה עימו מספר רפפורט בן ה-68 את סיפור פגיעת הפגז הסורי בטנק שבו היה הרב בן ציון. במבנה השטח שבו שהו רפפורט והכוח שלו לא היו עמדות רבות לירי. בקרב שריון בשריון – טנק אחד עולה לעמדת אש והשני עולה רק לעמדת תצפית כשהוא אינו חשוף, בניגוד לטנק בעמדת האש. ״הטנק שלי סיים ירי מול הכוח שממול. ירדנו והטנק של שמעון עלה לעמדת אש. הפגז הראשון שיצא מהטנק של שמעון פגע לפני טנק האויב הסורי שירה גם הוא ופגע אחריהם. אמרתי למפקד, קובי, שהוא עומד בעמדה חשופה מידי ורצוי שירד למטה, והוא השיב לי שהוא יורה פגז נוסף ויורד. הוא ירה פגז נוסף והחטיא. מייד ראיתי את הפגז הסורי הנוסף יוצא לכיוון קובי ושוב אמרתי לו לרדת לאחור. הפעם הפגז פגע לפני הטנק של קובי, והוא רצה להשלים סדרה וירה את הפגז הבא. כשהוא ירה ראיתי את הפגז הבא של האויב, ראיתי את היציאה של הפגז מהטנק, וצעקתי בקשר: ״קובי, רד אחורה!״. כל הפלוגה ירדה אחורה אחרי הצעקה שלי, אבל קובי לא ירד״. רפפורט טוען כי קובי שפיקד על הטנק שהיה מסוג M-48, טנק ישן שעשו בו שימוש עוד במלחמת העולם השנייה, לא ירד מעמדת האש בשל בעיה טכנית בבלם אך אין לו יכולת להוכיח את הדבר.
הרב שמעון בן ציון
שלמה רפופורט
״הייתי עם העיניים שלי על הפגז שיצא מהטנק הסורי לכיוון הטנק של שמעון. ראיתי את מעוף הפגז מרגע יציאתו מלוע התותח ועד לרגע הפגיעה. זה רגע מחריד״, הוא מספר בכאב. ״זה היה פגז ח״ש – חודר שריון. ברגע הפגיעה קובי עף באוויר ואש פרצה מהטנק. זה היה מטורף. המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים. לא פשוט. אמרתי לטען שלי שיבוא לטנק הפגוע עם מטפים ורצתי לראות אם ניתן לחלץ מישהו. מאותו רגע תפקדתי על אוטומט, כמו רובוט, לא חשבתי על שום דבר, רק לעלות על הטנק כדי לראות את מי אני יכול לחלץ. הגעתי לטנק וראיתי את קובי שבער קצת, גררתי אותו על הרצפה וכיביתי אותו. הוא אמר לי שהוא בסדר וביקש שאציל אחרים. עליתי לטנק מחדש וראיתי את הטען שוכב על הרצפה והיה ברור לי שהוא לא בחיים. ראיתי שהפגז חדר דרך תא הנהג ומשם לצריח, והיה ברור לי שגם הנהג אינו בין החיים. הצצתי לטנק וראיתי את שמעון בן ציון בוער לגמרי כשהוא מחוסר הכרה על מדף המפקד״.
״הדבר היחיד שנותר לי לעשות היה לנסות ולהוציא אותו החוצה. לא הייתי מצליח להוציא אותו שוב גם אם היית נותן לעשות את זה באימון ללא לחץ. עד היום אני לא מבין איזה כוח אפשר לי לעשות את זה. פתחתי את הסרבל של שמעון ומשכתי אותו מכיפת המפקד למעלה כשהראש שלי בתוך הטנק והרגליים מאחורה. הכוח שהיה לי למשוך את שמעון למעלה היה מין כוח עליון כזה, משהו מחוץ למה שאני מכיר. הוצאתי אותו וגררתי אותו לסיפון הטנק, ומשם זרקתי אותו לקרקע כדי שאוכל לכבות את האש שאחזה בו. זו הייתה חוויה נוראה. לשמחתי ניצלו חיי שמעון והוא ממשיך ותורם לעם ישראל בכישוריו״.
מתי החל בינכם הקשר?
״בחופשה הראשונה שלי מהמלחמה, אשתי אז הייתה בחודש שביעי של ההיריון הראשון. איך שהגעתי הביתה אמרתי לה: ״מיקה אני נוסע לרמב״ם״. כמובן שאי אפשר היה לתקשר עם שמעון. הוא היה מחוסר הכרה, עטוף כולו והקשר היחידי היה לשוחח מעט עם הוריו ולהתעדכן במצבו. גם במשך השנים הקשר היחידי שהיה לי, היה עם אביו של שמעון בכל תחילת שנה״.
באמצע שנת 2009, 27 שנים לאחר המלחמה ההיא, התקשר אל רפפורט פקיד מהבנק ועדכן אותו שהיתרה השלילית שלו גבוהה. ״שאלתי לשמו והוא אמר לי: ״אתה לא יודע מי אני אבל אני יודע שאתה שלום רפפורט ושאתה הצלת את חייו של שמעון בן ציון״. לשאלתי מאיפה הוא יודע, השיב: ״שמעון היה הרב שלי בישיבת ההסדר בקריית ארבע״. את השיחה הזאת לא שכחתי״.
חודשים ספורים לאחר אותו טלפון מסתורי בסוף 2009, קיבל רפפורט דום לב והיה עשר דקות ללא דופק. ״הרופאים אמרו לאשתי להכין את עצמה, את המשפחה ואת החברים להלוויה, ושלדעתם לא אשרוד את הלילה. אחרי שלושה ימים התעוררתי. לאט-לאט חזרתי לעצמי אבל זה היה תהליך שלקח הרבה זמן. בתחילת תהליך השיקום התחילו לחזור לי הזיכרונות. אחד מהדברים הכי קריטיים בתוך הזיכרונות שלי היה חווית סף מוות שעברתי, שבה הרב שמעון בן ציון או דמותו סנגרה עליי בבית משפט של מעלה. לאחר שהתאוששתי הרמתי טלפון לשמעון בעזרת אותו פקיד בנק. מאז אנחנו בקשר עד היום״.
תוכל להסביר על חווית סף המוות שחווית?
״מצאתי את עצמי נע קדימה בתוך פרוזדור לבן כששמאל וימין היו דמויות, רק פנים, של אנשים שלא חיים כבר. אימי ז״ל, אבי, החבר הכי טוב שלי שהתאבד בגיל 19 וחצי. נעתי עד שהגעתי למבואה גדולה יותר שבה נעצרתי מול בערך 20 דמויות. מצד ימין הייתה דמותו של שמעון ומצד שני דמות סבא רבא של אימא שלי, שעל שמו אני נקרא. אותן דמויות הטיחו בי את כל הדברים הרעים שעשיתי בחיי, כל הסודות היו גלויים להם. אחרי שהזכירו את כל הדברים הרעים, הדמות של שמעון סנגרה עליי וסיפרה את סיפור הצלתו במלחמה, ואת האופן שבו התנהגתי מול החיילים ביחידה למרות היותי חילוני ושמאלני. אחרי שהם שמעו את דברי הסנגוריה ולאחר התייעצות שקיימו, הדמות הבכירה המליצה לי להישאר שם, אבל אמרה שאם אבחר לחזור לעולם אני חייב להבטיח שאעשה תיקון״.
שלושה ימים חלפו עד ששלמה התעורר מהדום לב שבו לקה. ״סיפרתי לאשתי ולבתי שהיו בחדר את הסיפור הזה. לעצמן הן אמרו שלא ראוי שישתפו את החברים ואת המשפחה בסיפור, מכיוון שזה נוגד לחלוטין את כל מה שהן הכירו ממני. היה בזה סממן דתי ואני חינכתי את ילדיי לחילוניות גמורה. אם מישהו אחר היה מספר לי על חוויה כזאת הייתי מבקש שיאשפזו אותו״.
מה זה ה׳תיקון׳ שהזכרת?
״וואו. אחרי שיצרתי את הקשר הראשוני עם שמעון ונפגשנו בפעם הראשונה הוא היה בהלם מהסיפור. למזלי לקחתי למפגש הראשון עם שמעון חבר טוב מהעבודה ב׳ידיעות אחרונות׳, אדם חרדי בשם יוסי. אותו לקחתי שיהיה העד שלי במפגש הראשון עם שמעון. באותו מפגש זו הייתה הפעם הראשונה שיוסי שמע את סיפור ההצלה, מעולם לא סיפרתי את הסיפור הזה, בניגוד לשמעון שהיה מספר לכל מי שהיה רוצה. אני לא דיברתי כי לא חשבתי שראוי שאדבר על כך״.
יומיים חלפו ורפפורט קיבל טלפון מהרב שמעון. ״הוא אמר לי שחברו הקרוב ביותר הוא הרב שמואל אליהו שאיתו הוא למד במרכז הרב. שמעון רצה שנפגוש אותו במכון מאיר כדי שישמע את הסיפור שלנו, והוא ייתן לנו את התובנות שלו מאחר והוא מבין בתורת הנסתר. הרב אליהו שאיתו אני בקשר עד היום, שמע את הסיפור שלנו והיה בהלם. הרב אליהו אמר לי: ״הכי חשוב שאתה ושמעון תיפגשו ותשמרו על קשר ביניכם״. שאלתי אותו האם יש לו תשובה לגבי התיקון, והוא אמר לי: ״אתה תבין את זה לבד״. אמרתי לרב אליהו כי אם הקשר הזה נועד כדי שאחזור בתשובה אז חבל על הזמן. למעשה אנחנו בקשר מאז ועד היום. בשנים הראשונות היינו נפגשים פעם בכמה ימים ולומדים יחד תורה ותורה שבעל פה. מאז היחסים ביננו הם יחסים של חברים בלב ובנפש, גם המשפחות. הכול. לא יכול להיות שניכנס לשבת בלי שיחה ביננו״.
אתה הבנת את התיקון כמו שהרב אליהו אמר?
״בהחלט. בראש ובראשונה התיקון מבחינתי היה תיקון ביני לבין רעייתי, ביני ובין ילדיי וביני לבין חיי שלפני הדום לב. מה שמעבר לזה? ימים יגידו״.
היום אתה נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות?
״לא. אני רוצה לעשות עוד משהו שקשור בסיפור של בן ציון ושלי״.
