עבר ונזכר

כך ניצלו חיי

מלחמת שלום הגליל שנערכה לפני 40 שנה, תפסה את הרב שמעון בן ציון בזמן לימודו בישיבת ההסדר שבקריית ארבע. שלום רפפורט השאיר את רעייתו ההריונית בבית ויצא חדור קרב לצפון • שני עולמות נפגשים בסיפור אחד בלתי נתפס • וגם: ספר אורות ששרד את השריפה בטנק הבוער

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל', החלה בתאריך ט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982, ונמשכה כארבעה חודשים עד לחודש תשרי. המלחמה התנהלה ברובה בשטח לבנון שבין ישראל לבין סוריה ואל מול ארגוני טרור פלשתיניים שישבו בלבנון וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.
הרב שמעון בן ציון שנפגע קשה במלחמה, היה אברך צעיר בישיבת ההסדר קריית ארבע. שלום רפפורט שהציל את הרב בן ציון, הגיע לשירות המילואים שלו כשבבית מחכה לו רעייתו ההריונית. את הסיפור המרתק של השניים בחרנו להביא לרגל 40 שנה למלחמה, סיפור מרגש ובלתי נתפס בכל פעם מחדש. סיפור שהוא שיעור באמונה.
״זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי״
״שירתתי במילואים באוגדה גדולה, פלוגה בתוך גדוד של חטיבת שריון, המיועדת לצפון אם תתרחש מלחמה, כמו שבאמת הייתה״, מספר הרב בן ציון. ״כל האימונים שלנו היו לקראת מלחמה בצפון עד שהגיע יום הפקודה שבו אכן נכנסנו. המלחמה תפסה אותי באותו יום בישיבה יחד עם חברים שיצאו איתי למלחמה, כולם אברכים בישיבה. ישבנו ולמדנו באותו יום את הלכות ‘מלכים ומלחמותיהם׳ של הרמב״ם״, משחזר הרב בן ציון. ״שם לאורך 10-11 פרקים משרטט הרמב״ם את קווי המתאר של חייל יהודי. בסוף הפרק השביעי ישנה הלכה ט״ו, הלכה ידועה מאוד שאותה מזכיר גם הרב חיים סבתו בספרו ‘תיאום כוונות׳ ככזו שליוותה אותם, והיא מה יחשוב החייל הישראלי כשהוא יוצא למלחמה״.
הרב בן ציון מצטט את שאלת הרמב״ם ומסביר: ״׳מי האיש הירא ורך הלבב – שאלה שהתורה מתייחסת אליה בספר דברים, פרשת שופטים. ירא מעבירות שבידו או ירא כפשוטו – "שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה" – הוא לא עושה מלחמה על עניין פרטי כמו בית או משפחה, אלא יילחם על כלל ישראל ועל ארץ ישראל שדרכם מתגלה ייחוד השם בעולם. "וישים נפשו בכפו" – יהיה מוכן למסור את הנפש. ״ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה". הרב בן ציון ממשיך להסביר את דברי הרמב״ם: ״כמו שכבר אמרנו, הוא לא נלחם על משהו פרטי, אלא על כל הדורות כולם שחלמו לגור כאן בארץ, והוא זוכה למלא את השליחות הזאת למען קידוש השם. זה נשמע כמו איזה דבר תורה יפה או כמו סיסמה אבל זה מאוד אמיתי. הפלוגה שלנו הייתה מורכבת מהסדרניקים ומחבר׳ה לא דתיים, מה שמכונה חילונים. המפקדים ברובם חילונים והלוחמים-טנקיסטים היו הסדרניקים. אבל כל הפלוגה כולה ללא יוצא מן הכלל שעטה קדימה במוטיבציה גבוהה מאוד. כל הפלוגה, לא משנה אם ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים, כולם באמת קיבלו רוח אחרת, כללית כזאת״.

צילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון

צילום מסך מעצילום מסך מערוץ היוטיוב של משרד הביטחון

פלוגת הרב בן ציון גויסה למלחמה ביום ראשון בשבוע, כאשר ביום שני הם עסקו בהצטיידות וביום שלישי בבוקר חצו הטנקים את הגבול.
על מה שוחח הצוות בטנק בזמן כל כך קשה של מלחמה?
״ממה שאני זוכר רק על דבר אחד: ביצוע המשימה. לא פוליטיקה ולא משפחה. היינו בלחימה מתמדת ורק דבר אחד עניין אותנו, ביצוע המשימה. היינו גדוד בחטיבה שהובילה את האוגדה. הייתה לי שיחה אחת עם הנהג, שאותו לא הכרנו, יעקב עזרא שנהרג בקרב. הוא היה נעים הליכות משכונת נוף-ים, שכונה ענייה בהרצליה. הוא היה רחוק מאוד מתורה ודקות ספורות לפני תחילת הקרב ברביעי אחר הצהריים, שאלתי אותו בקשר הפנים של הטנק מה דעתו להניח תפילין. הוא השיב לי בצורה מאוד כנה: ״עזוב, מאז בר המצווה שלי לא הנחתי תפילין אפילו פעם אחת״. קיבלתי את תשובתו. בהמשך על פי דיווח מודיעיני התחלנו להתקדם לקראת אויב שחיכה לנו במארב אבל לא ידענו היכן בדיוק הוא ממוקם. תוך כדי תנועה יעקב אמר לי: ״אתה יודע מה? מחר בבוקר אני מניח תפילין״. למוחרת, בשעה 05:34 בבוקר, פגז סורי פגע בנו והוא נהרג במקום, היינו חשופים לגמרי כשהם מחופרים היטב״.
לאחר חודשים ארוכים של טיפולים במחלקה הפלסטית ברמב״ם ושערי צדק, הגיע הרב בן ציון למשפחת הנהג שנהרג, שאותה לא הכיר. ״סיפרתי להם את הסיפור הזה ואמרתי להם שאם הוא לא הניח תפילין כאן איתנו בבית דין של מטה, הוא יניח תפילין בישיבה של מעלה. זה קצת עודד אותם, ניחם אותם״.
״כך ניצלו חיי״
הפגז שפגע בטנק הוביל לפציעתו הקשה של בן ציון, עד כדי כוויות ב-85% מגופו. ״הטנק בער והיה חום אימים נורא שגרם לי לאבד את ההכרה תוך שניות. הצלחתי לצאת מהטנק מתוך נקודה אחרונה של חיים. הגעתי עם הראש שלי לפתח תא המפקד אבל לא היה בי הכוח לצאת. אז הגיע שלום רפפורט ושלף אותי בכוח פיזי מדהים והעיף אותי החוצה. כך ניצלו חיי, תרתי משמע״. צוחק הרב.
״שלום רפפורט שהציל אותי מהטנק הבוער תחת אש כבדה מאוד, הוא לא שמאלני אלא האבא של השמאלנים, כך הוא היה אז. כשהוא הציל אותי מהטנק במסירות נפש הוא לא חשב פעמיים. אחרי כמה חודשים טובים כששוחררתי מבית החולים, יצאתי להודות לו על שחילץ אותי. הוא אמר לי שבאזרחות בחיים הוא לא סיכן את עצמו בשביל מישהו אחר, ועוד בשביל מתנחל כמוני. הוא לא ידע מה קרה במלחמה שהיה לו כל כך פשוט לקפוץ על הטנק״.
מה משתנה לאחר אירוע כזה? פציעה קשה כל כך?
״לפני כחודש הייתי בשבת בקיבוץ כברי, קיבוץ שרחוק מתורה ומצוות. הגעתי לתלמיד ממכון מאיר שבו אני מלמד, שהוא ומשפחתו הזמינו אותי, את אשתי ועוד כמה בחורים אליו. העברתי שם שיחה ארוכה על מלחמת שלום הגליל וציבור גדול הגיע בשבת אחר הצהריים לשמוע מורשת קרב מזווית אמונית. אחת מהנשים שם שאלה אותי מה מניע אותי ללכת ממקום למקום כבר 40 שנה ולספר. אמרתי לה: ״משתי סיבות. האחת – להודות לקב״ה, דבר שמלווה כל אדם שעבר נס. סיבה שנייה – כדי לספר, בייחוד במקום כזה כמו כברי אבל גם במקומות אחרים, שעם ישראל הוא עם אחד. אלה שני המסרים שאיתם יצאתי מהמלחמה. אלה לא תובנות חדשות אבל הן שליחויות שאיתן אני הולך כל ימי חיי בעזרת השם כדי להעביר את הסיפור לדור הבא״.
״המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים״
בשיחה עימו מספר רפפורט בן ה-68 את סיפור פגיעת הפגז הסורי בטנק שבו היה הרב בן ציון. במבנה השטח שבו שהו רפפורט והכוח שלו לא היו עמדות רבות לירי. בקרב שריון בשריון – טנק אחד עולה לעמדת אש והשני עולה רק לעמדת תצפית כשהוא אינו חשוף, בניגוד לטנק בעמדת האש. ״הטנק שלי סיים ירי מול הכוח שממול. ירדנו והטנק של שמעון עלה לעמדת אש. הפגז הראשון שיצא מהטנק של שמעון פגע לפני טנק האויב הסורי שירה גם הוא ופגע אחריהם. אמרתי למפקד, קובי, שהוא עומד בעמדה חשופה מידי ורצוי שירד למטה, והוא השיב לי שהוא יורה פגז נוסף ויורד. הוא ירה פגז נוסף והחטיא. מייד ראיתי את הפגז הסורי הנוסף יוצא לכיוון קובי ושוב אמרתי לו לרדת לאחור. הפעם הפגז פגע לפני הטנק של קובי, והוא רצה להשלים סדרה וירה את הפגז הבא. כשהוא ירה ראיתי את הפגז הבא של האויב, ראיתי את היציאה של הפגז מהטנק, וצעקתי בקשר: ״קובי, רד אחורה!״. כל הפלוגה ירדה אחורה אחרי הצעקה שלי, אבל קובי לא ירד״. רפפורט טוען כי קובי שפיקד על הטנק שהיה מסוג M-48, טנק ישן שעשו בו שימוש עוד במלחמת העולם השנייה, לא ירד מעמדת האש בשל בעיה טכנית בבלם אך אין לו יכולת להוכיח את הדבר.

הרב שמעון בן ציון

שלמה רפופורט

״הייתי עם העיניים שלי על הפגז שיצא מהטנק הסורי לכיוון הטנק של שמעון. ראיתי את מעוף הפגז מרגע יציאתו מלוע התותח ועד לרגע הפגיעה. זה רגע מחריד״, הוא מספר בכאב. ״זה היה פגז ח״ש – חודר שריון. ברגע הפגיעה קובי עף באוויר ואש פרצה מהטנק. זה היה מטורף. המחזה הזה יושב לי בתודעה כל רגע ורגע בחיים. לא פשוט. אמרתי לטען שלי שיבוא לטנק הפגוע עם מטפים ורצתי לראות אם ניתן לחלץ מישהו. מאותו רגע תפקדתי על אוטומט, כמו רובוט, לא חשבתי על שום דבר, רק לעלות על הטנק כדי לראות את מי אני יכול לחלץ. הגעתי לטנק וראיתי את קובי שבער קצת, גררתי אותו על הרצפה וכיביתי אותו. הוא אמר לי שהוא בסדר וביקש שאציל אחרים. עליתי לטנק מחדש וראיתי את הטען שוכב על הרצפה והיה ברור לי שהוא לא בחיים. ראיתי שהפגז חדר דרך תא הנהג ומשם לצריח, והיה ברור לי שגם הנהג אינו בין החיים. הצצתי לטנק וראיתי את שמעון בן ציון בוער לגמרי כשהוא מחוסר הכרה על מדף המפקד״.
״הדבר היחיד שנותר לי לעשות היה לנסות ולהוציא אותו החוצה. לא הייתי מצליח להוציא אותו שוב גם אם היית נותן לעשות את זה באימון ללא לחץ. עד היום אני לא מבין איזה כוח אפשר לי לעשות את זה. פתחתי את הסרבל של שמעון ומשכתי אותו מכיפת המפקד למעלה כשהראש שלי בתוך הטנק והרגליים מאחורה. הכוח שהיה לי למשוך את שמעון למעלה היה מין כוח עליון כזה, משהו מחוץ למה שאני מכיר. הוצאתי אותו וגררתי אותו לסיפון הטנק, ומשם זרקתי אותו לקרקע כדי שאוכל לכבות את האש שאחזה בו. זו הייתה חוויה נוראה. לשמחתי ניצלו חיי שמעון והוא ממשיך ותורם לעם ישראל בכישוריו״.
מתי החל בינכם הקשר?
״בחופשה הראשונה שלי מהמלחמה, אשתי אז הייתה בחודש שביעי של ההיריון הראשון. איך שהגעתי הביתה אמרתי לה: ״מיקה אני נוסע לרמב״ם״. כמובן שאי אפשר היה לתקשר עם שמעון. הוא היה מחוסר הכרה, עטוף כולו והקשר היחידי היה לשוחח מעט עם הוריו ולהתעדכן במצבו. גם במשך השנים הקשר היחידי שהיה לי, היה עם אביו של שמעון בכל תחילת שנה״.
באמצע שנת 2009, 27 שנים לאחר המלחמה ההיא, התקשר אל רפפורט פקיד מהבנק ועדכן אותו שהיתרה השלילית שלו גבוהה. ״שאלתי לשמו והוא אמר לי: ״אתה לא יודע מי אני אבל אני יודע שאתה שלום רפפורט ושאתה הצלת את חייו של שמעון בן ציון״. לשאלתי מאיפה הוא יודע, השיב: ״שמעון היה הרב שלי בישיבת ההסדר בקריית ארבע״. את השיחה הזאת לא שכחתי״.
חודשים ספורים לאחר אותו טלפון מסתורי בסוף 2009, קיבל רפפורט דום לב והיה עשר דקות ללא דופק. ״הרופאים אמרו לאשתי להכין את עצמה, את המשפחה ואת החברים להלוויה, ושלדעתם לא אשרוד את הלילה. אחרי שלושה ימים התעוררתי. לאט-לאט חזרתי לעצמי אבל זה היה תהליך שלקח הרבה זמן. בתחילת תהליך השיקום התחילו לחזור לי הזיכרונות. אחד מהדברים הכי קריטיים בתוך הזיכרונות שלי היה חווית סף מוות שעברתי, שבה הרב שמעון בן ציון או דמותו סנגרה עליי בבית משפט של מעלה. לאחר שהתאוששתי הרמתי טלפון לשמעון בעזרת אותו פקיד בנק. מאז אנחנו בקשר עד היום״.
תוכל להסביר על חווית סף המוות שחווית?
״מצאתי את עצמי נע קדימה בתוך פרוזדור לבן כששמאל וימין היו דמויות, רק פנים, של אנשים שלא חיים כבר. אימי ז״ל, אבי, החבר הכי טוב שלי שהתאבד בגיל 19 וחצי. נעתי עד שהגעתי למבואה גדולה יותר שבה נעצרתי מול בערך 20 דמויות. מצד ימין הייתה דמותו של שמעון ומצד שני דמות סבא רבא של אימא שלי, שעל שמו אני נקרא. אותן דמויות הטיחו בי את כל הדברים הרעים שעשיתי בחיי, כל הסודות היו גלויים להם. אחרי שהזכירו את כל הדברים הרעים, הדמות של שמעון סנגרה עליי וסיפרה את סיפור הצלתו במלחמה, ואת האופן שבו התנהגתי מול החיילים ביחידה למרות היותי חילוני ושמאלני. אחרי שהם שמעו את דברי הסנגוריה ולאחר התייעצות שקיימו, הדמות הבכירה המליצה לי להישאר שם, אבל אמרה שאם אבחר לחזור לעולם אני חייב להבטיח שאעשה תיקון״.
שלושה ימים חלפו עד ששלמה התעורר מהדום לב שבו לקה. ״סיפרתי לאשתי ולבתי שהיו בחדר את הסיפור הזה. לעצמן הן אמרו שלא ראוי שישתפו את החברים ואת המשפחה בסיפור, מכיוון שזה נוגד לחלוטין את כל מה שהן הכירו ממני. היה בזה סממן דתי ואני חינכתי את ילדיי לחילוניות גמורה. אם מישהו אחר היה מספר לי על חוויה כזאת הייתי מבקש שיאשפזו אותו״.
מה זה ה׳תיקון׳ שהזכרת?
״וואו. אחרי שיצרתי את הקשר הראשוני עם שמעון ונפגשנו בפעם הראשונה הוא היה בהלם מהסיפור. למזלי לקחתי למפגש הראשון עם שמעון חבר טוב מהעבודה ב׳ידיעות אחרונות׳, אדם חרדי בשם יוסי. אותו לקחתי שיהיה העד שלי במפגש הראשון עם שמעון. באותו מפגש זו הייתה הפעם הראשונה שיוסי שמע את סיפור ההצלה, מעולם לא סיפרתי את הסיפור הזה, בניגוד לשמעון שהיה מספר לכל מי שהיה רוצה. אני לא דיברתי כי לא חשבתי שראוי שאדבר על כך״.
יומיים חלפו ורפפורט קיבל טלפון מהרב שמעון. ״הוא אמר לי שחברו הקרוב ביותר הוא הרב שמואל אליהו שאיתו הוא למד במרכז הרב. שמעון רצה שנפגוש אותו במכון מאיר כדי שישמע את הסיפור שלנו, והוא ייתן לנו את התובנות שלו מאחר והוא מבין בתורת הנסתר. הרב אליהו שאיתו אני בקשר עד היום, שמע את הסיפור שלנו והיה בהלם. הרב אליהו אמר לי: ״הכי חשוב שאתה ושמעון תיפגשו ותשמרו על קשר ביניכם״. שאלתי אותו האם יש לו תשובה לגבי התיקון, והוא אמר לי: ״אתה תבין את זה לבד״. אמרתי לרב אליהו כי אם הקשר הזה נועד כדי שאחזור בתשובה אז חבל על הזמן. למעשה אנחנו בקשר מאז ועד היום. בשנים הראשונות היינו נפגשים פעם בכמה ימים ולומדים יחד תורה ותורה שבעל פה. מאז היחסים ביננו הם יחסים של חברים בלב ובנפש, גם המשפחות. הכול. לא יכול להיות שניכנס לשבת בלי שיחה ביננו״.
אתה הבנת את התיקון כמו שהרב אליהו אמר?
״בהחלט. בראש ובראשונה התיקון מבחינתי היה תיקון ביני לבין רעייתי, ביני ובין ילדיי וביני לבין חיי שלפני הדום לב. מה שמעבר לזה? ימים יגידו״.
היום אתה נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות?
״לא. אני רוצה לעשות עוד משהו שקשור בסיפור של בן ציון ושלי״.

עוד במדור זה

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

דצמבר 21, 2022

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך".

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות".

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה".

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים".

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות.

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו".

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה".

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל".

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו".

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה".