פרשת עקב היא השנייה מתוך 'שבע דנחמתא'. בפרשה זו משה רבנו מזהיר, מדריך, מוכיח ומלמד את הדור הנכנס לארץ את אשר עליהם לעשות. תחילה הוא מדבר בשבחה של ארץ ישראל, על המלחמה בכנענים ועל ביעור העבודה הזרה. משה רבנו יודע שהדור הנכנס לארץ יאלץ לעמוד במערכה מול שבעה העמים. משום כך הוא מצווה את ישראל לא לפחד כלל מיושבי הארץ, על אף שהם רבים, חזקים, גדולים ועצומים. הוא מזכיר להם שנמצא עמם הקב"ה, שכבר נלחם להם במצרים. זו אינה הבטחה שבני ישראל לא יפחדו מיושבי הארץ בזמן המלחמה אם ילכו בדרך התורה, אלא זו מצווה – אדם מישראל חייב להתגבר על הפחד ולא לתת לרגש זה לקנן בליבו, כפי שפוסק הרמב"ם.
אולם כאן נשאלת השאלה: הרי לכאורה פחד הוא עניין של רגש, אז איך אם כן יכולה התורה לצוות על אדם שלא יפחד כאשר הוא מפחד? מה עליו לעשות כדי להתגבר על הפחד?
שאלה מעין זו נשאל ה'אבן עזרא' על הנאמר בעשרת הדברות: איך מצווה התורה על 'לא תחמוד' ועל 'לא תתאוה', והרי לכאורה לאדם אין שליטה על רגשותיו? מסביר ה'אבן עזרא' יסוד פסיכולוגי גדול מאוד בנפש האדם: כאשר מחנכים ילד קטן שלא להכניס את היד לתוך האח הבוער כדי לא להיכוות – הילד מבין זאת, וממילא אין לו שום תאווה לגעת באש שהרי הוא יודע שהדבר הזה יזיק לו. כך, אם אדם מישראל מקבל חינוך נכון שרכוש של הזולת הוא מן הנמנעות לגביו, והוא חדור במודעות שהוא יכול לעמוד במה שהקב"ה מצווה אותו – ממילא הוא לא יחמוד ולא יתאווה לרכוש הזולת.
כך גם בענייננו. מי שיש בו יראת שמים אמיתית – כשם שבענייני ממון הוא יודע שלא יגע במה ששייך לזולת ושזה בדיוק כמו להכניס את היד לתוך האש, כך גם כשנמצאים בזמן מלחמה, כאשר האדם יודע את הציווי שאין לתת לרגש הפחד לקנן בלב, ודאי שיש בכוחו לדכא את הרגש הזה.
למרבה הצער, יש היום אנשים שמדקדקים מאד במצוות, אך חוששים לבקר את קרוביהם המתגוררים ביהודה ובשומרון. ישנם אף רבנים שאומרים שזו סכנה. לעניות דעתי, זו גישה המנוגדת להשקפת התורה. ודאי שאסור לאדם לילך בתוך שדה מוקשים ולומר שהוא בוטח בה' ולא מפחד, זה מעשה של הוללות וחוסר אחריות, אך אם אדם נוקט אמצעי זהירות סבירים אל לו לתת לרגש הפחד לקנן בליבו. לכן, מי שיש בו יראת שמים אמיתית עליו הנביא אומר: 'החרדים על דברו' ואינם חרדים מדברים אחרים.
הציבור שמתגורר ביש"ע הוא בעל יראת שמים אמיתית והוא יודע להתגבר על הפחד. הדבר אמור במיוחד על אלה הדרים בעיר האבות, וכל מי שבא להתפלל על קברי האבות מתוך עומק הכוונה – יש בו עניין סגולי המסיר את הפחד. עובדות שאנשים מספרים הן שלפני שהתפללו במערת המכפלה קינן בהם הפחד, אך לאחר שבאו והתפללו שם בכוונה מעומק הלב, סר מהם הפחד באופן מופתי ללא הסבר הגיוני. זוהי סגולתה של העיר חברון, מקום מנוחתם של אבותינו הקדושים, עירו של כלב בן יפונה שבה קיבל את הכוח להתחזק ולא להיכשל בחטא המרגלים. כל מי שבא ומבקר בעיר האבות ומתפלל שם בכוונה, מובטח לו שיסור ממנו הפחד.
יהי רצון שנזכה שכל מנהיגי ישראל יתגברו ויתעלו על עצמם ולא יפחדו מאיומי הגויים, וידעו שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל. מתוך כך יזכו להחיל את ריבונות עם ישראל על כל מרחבי ארצנו, ובחודש הזה שבו אנחנו אבלים על החורבן, נזכה גם לראות את הגאולה השלמה
