תמיד היה לי קושי לבחור, או נכון יותר להיות שלמה עם הבחירה שלי. כבר כשהייתי ילדה יכולתי להיכנס למכולת של בבר עם אחי שאול ולבלות דקות ארוכות מול מכלי הפלסטיק השקופים בלי להצליח להחליט איזה ממתק כדאי לי לקחת, עד שלבבר כבר לא היו עצבים והוא היה מזרז אותנו במלמול לא ברור שנשלם ונלך. כשהיינו יוצאים משם הייתי די מרוצה, אבל אז הסתכלתי על הממתק ששאול בחר לו ופתאום כבר לא הייתי כל כך שמחה עם הבחירה שלי. פתאום הממתק של שאול נראה שווה וטעים יותר מהממתק שלי, אז הייתי שואלת את שאול אם הוא רוצה להתחלף. החיים מלאים בחירות, מהשאלה מה לאכול היום ועד איזה מקצוע לבחור לחיים. ריבוי האפשרויות מבלבל וגורם לנו להסס בנוגע לבחירה שלנו, ולכן אנחנו נוטים לטוות לנו כל מיני רשתות ביטחון, לשאול אנשים קרובים, לחפש באינטרנט, להתייעץ עם מי שכבר בתחום.
כל דבר שיוכל לספק לנו קצת יותר מידע שייתן לנו אישור חיובי של הבחירה הסופית שלנו. וגם אז המציאות מתגלה די שונה ממה שבנינו לעצמנו בראש.
הצטרפתי לא מזמן לשיחת לייב בפייסבוק עם פרופסור דן אריאלי, שמתמחה בכלכלה התנהגותית. אריאלי נשאל: "ביצעתי החלטה חשובה לעתיד אבל אני עדיין אכול ספקות. מה ניתן לעשות בנוגע לזה?" בתגובה סיפר אריאלי על מחקר שבו עברה קבוצת משתתפים קורס צילום מקצועי. בסוף הקורס התבקשו חצי מהם לבחור את התמונה האהובה עליהם ביותר משלל התמונות שצילמו. נאמר להם כי לאחר הבחירה תישלח התמונה לפיתוח באנגלייה, והם יקבלו אותה בתוך שבועיים כפוסטר ענק. לאחרים נאמר אותו דבר בשינוי קל: כשהתמונה תחזור תהיה לכם אפשרות לקבל אותה או להחליף אותה בתמונה אחרת.
כשחזרו התמונות לקחו אותן חברי הקבוצה הראשונה, ומהקבוצה השנייה איש לא שינה את דעתו. אריאלי שאל: אילו חברי קבוצת משתתפים אהבו את התמונה שלהם יותר? אוטומטית תהיה הנטייה לחשוב שמדובר במי שניתנה להם חלופה, משום שהייתה להם אפשרות להחליף את הבחירה שלהם. בפועל המשתתפים שם שאלו את עצמם כל הזמן "האם החלטתי נכון?" ואילו דווקא מי שלא יכלו להתחרט בנוגע לבחירה שלהם ולהחליף את התמונה אהבו אותה יותר.
אריאלי טוען כי הספקות עצמם מקלקלים את הבחירה. בספקות אנו מקשים על עצמנו ליהנות מהבחירה שבחרנו. הדרך האמיתית להיות שלמים עם הבחירות שלנו היא להפסיק לתהות "מה היה קורה אילו". אני מאמינה בללמד את עצמנו להכיר טובה על הבחירות שלנו, על האנשים שבחרנו להוסיף אל חיינו ועל הדברים שהחלטנו להוציא מהם (כמו ההרגל לגמור חפיסת שוקולד שלמה ביום אחד). לסמוך על עצמנו מספיק כדי להצליח לאהוב את הבחירות שלנו באמת.
