אלישע בן קימון

לגלגל ת׳בלוף

01
ח׳אן אל-אחמר. כנראה שסיפור ח׳אן אל-אחמר הוא הדבר הכי יציב כרגע בישראל – סופו ידוע. גם הדרך נראית למרחוק. רק הטון משתנה מעת לעת, לפעמים עולה ולפעמים יורד. הכול בהתאם לפוזיציה. עכשיו זה קרה עם תשובה המדינה שהגיעה בפעם ה-16 (!) לבג״ץ מדוע אינה מפנה את המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי. על פי טענת המדינה הפעם, מתנהל שיח עם תושבי המקום למציאת פתרון מוסכם, ושלפינוי ללא הסכמת התושבים יהיו השלכות ביטחוניות משמעותיות.
השר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ׳, שכבר קרא לנתניהו לפנות את המאחז, הקים קול זעקה וטען כי התשובה לא נוסחה בהתייעצות איתו, כפי שנקבע בהסכמים הקואליציוניים. גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יישר קו עם זעקות סמוטריץ׳. חלפו כמה שעות, התקיימה פגישה עם ראש הממשלה, והכול בכדי לספר את אותו הסיפור בדיוק בטון שונה. החאן לא יפונה. ממשיכים כרגיל.
העניין הוא שלכל פוליטיקאי יש את ח׳אן אל-אחמר שלו. לפעמים מביטים בו מהקואליציה ואז מהאופוזיציה. קרדום לחפור בו. כלי הניגוח הכי טוב במזרח התיכון. יותר מאיבוד המשילות בנגב, ממקרי הרצח במגזר הערבי, מהמאבק בטרור מהקפאת ההתנחלויות. אתה רוצה לנגח, לתקוף ולהעמיד יריב במקום? סע לגבעה הסמוכה לתחנת הדלק במישור אדומים, פתח מצלמה ושא נאום. ככה פשוט.
הדבר הכי מטריד הוא שידוע הדבר ומוכר לנבחרינו. אני בטוח שאנשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית וחלקים בליכוד שדוחפים לפינוי החאן, יודעים בסתר ליבם כי הדבר לא יקרה. יותר מכך, הם שומעים את הערכות המצב של גורמי הביטחון שמסבירים כי הדבר עלול לפגוע בישראל. במקום שיקום מנהיג אמיץ שלא יחשוש מול הבייס, יסביר את הסיטואציה כמו שהיא, ידבר לאנשיו וימצא פתרון הולם (שכנראה יסתיים בהזזת התושבים כ-300 מטר פנימה בשטח), הם ממשיכים בשלהם. מגלגלים ת׳בלוף.
02
ירדן. בתחילת השבוע נתפס חבר פרלמנט ירדני כשהוא מנסה להבריח כמות גדולה של נשקים דרך מעבר אלנבי לתוך שטח ישראל. חבר הפרלמנט שנתפס הוא לאומן תומך חמאס שלא פעם תקף את ישראל והילל את ארגון הטרור חמאס. הוא פחות מעניין. אם לא שוחרר עד לכתיבת שורות אלה אני מניח שישוחרר בימים הקרובים.
הסיפור פה הוא מערכת היחסים בין ישראל לירדן. בחודשים האחרונים, וביתר שאת סביב תקופת הרמדאן, מקיימים גורמי ביטחון ישראלים (שב״כ, מוסד, צה״ל) קשרים רגישים ומשמעותיים מול הירדנים. למלך שליטה על הנעשה בנרטיב בהר הבית, יש לו גם השפעה לא מבוטלת על יהודה ושומרון. בפברואר האחרון נפגשו הצדדים בעקבה במטרה לנסח הבנות לרגיעה. זה לא צלח אבל שיתוף הפעולה נמשך.
הבכיר הירדני עשה מעשה חמור שמאוד מטריד את פיקוד המרכז בעיקר בגלל כמות האמל״ח. אנשי המודיעין מדמיינים כמה פעמים עשה זאת בעבר ולא נתפס. אבל האינטרס של ישראל הוא לסיים את הפרשה הזו בשקט ולשחרר את הבכיר לדרכו תוך גביית מחיר מהירדנים, ״שיהיו חייבים לנו״. הירדנים מובכים, אבל ברמה הביטחונית צריך אותם מלא-מלא איתנו. אחרי כמה אירועים שבהם ישראל הביכה את הירדנים (ניסיון חיסול חאלד משעל, פרשת המאבטח בשגרירות) כעת על הירדנים להתפייס עם ישראל. הברוך הוא האמת. שיתוף הפעולה הביטחוני עם הממלכה הוא מעל הברחה כזו או אחרת. אבל קשה לתווך את האמת הזו לציבור, בטח בממשלה שכזו. איך נשחרר מבריח נשקים ותומך חמאס? לכן ניסו בשב״כ לגמור את הפרשה הזו בשקט יחסי והטילו צו איסור פרסום. אבל אחרי שהשד יצא מהבקבוק צריך להסביר לציבור שהירדנים חשובים ליציבות האזור. בטח בימים כאלה. ■

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

ינואר 24, 2024

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם.

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■