אסכולות שונות בעולם הדעות מתחבטות בשאלה מה חשוב יותר, להיות (being) או לעשות (doing). אינני מעוניין להכניס את ראשי בין ענקי הרוח אלא לתת את הזווית הקטנה שלי בתחום הזוגיות. חלק נכבד מקשר זוגי נבנה על ידי הימצאותם של שני בני הזוג יחדיו. עצם ההימצאות יחד מולידה סיטואציות, מייצרת חוויות, מכניסה אתגרים, מעמיסה קשיים, מאפשרת ניסיונות ובעיקר מקרבת. אך לא די רק להיות בצוותא, אלא חייבים להיות נוכחים זה עם זה.
נוכחות (presence) אינה רק שני גופים השוהים יחד בחלל אחד. נוכחות משמעה הקשבה, התרכזות, התייחסות, אמפתיה, השתתפות.
הנוכחות של בן הזוג חייבת להיות מלאה. אומנם כולנו חושבים שאנו בעלי יכולות של ריבוי משימות (מולטי-טאסקינג), אך האמת היא שרובנו (ובעיקר הגברים) אנשים של פעולה אחת.
כשם שלא היינו רוצים לשבת בכלי רכב שנהגו עסוק במיליון דברים אחרים נוסף על הנהיגה שלו, כך גם בחיינו הזוגיים איננו מעוניינים לחיות עם אדם שהקשב והריכוז וההתייחסות שלו אלינו יתווספו על מיליון דברים אחרים.
יש בזוגיות גם אגואיסטיות בריאה: אנו רוצים את בן הזוג שלנו באופן מלא; מכוון, מרוכז, קשוב, עסוק בכאבים, בשמחות בכעסים וברגשות שלנו. איננו יכולים לקבל חצי הקשבה או הנהוני ראש או הבעות פנים בלבד. אנו צריכים את כולו איתנו.
להיות נוכח אין משמעותו להסכים או לקבל את דברי האחר ומעשיו תמיד, אבל משמעו להתעניין במה שהאחר אומר, חווה ומרגיש, לחשוב על זה ולהתייחס לזה.
הפסוק באיכה אומר "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'". כדי לשפוך את הלב באמת חייבים שמישהו יהיה נוכח איתנו. לעיתים יהיה זה מישהו פיזי, אדם, ולעיתים הקב"ה, אבל חייבת להיות נוכחות של מ(י)שהו אחר מאיתנו.
רק בהתייחסות אל הנוכח אפשר שהאדם ייפתח ויגלה את סודות נפשו. הגילוי חייב להיות כלפי האחר. אם נרצה שבן הזוג שלנו יגלה לנו את סודות נפשו, אנו חייבים להיות נוכחים עימו נוכחות מלאה ומוחלטת.
הכותב הוא בעל קליניקת 'מיזוג' – זוגיות. התחדשות. העצמה.
לתגובות : meezoog1@gmail.com ,054-7002069
