בערב ראש חודש אדר, הרגשתי שמעקצץ לי קצת בגרון, הייתי חלשה, הראש כאב, והתחלתי לדמיין שיש לי קורונה. הרי כולם מסביב חולים. מחשבות החלו להתרוצץ בראשי שאולי נדבקתי. התחלתי להילחץ ולחשב ימים. אם אני עושה בדיקה מחר, מקבלת תשובה מחרתיים ואז חמישה ימי בידוד. ואז עוד בדיקה, ורק אז אוכל לצאת לחופשי. אני עוד לא באמת חולה וכבר מודאגת מהבידוד. לקחתי בדיקת קורונה מערימת הבדיקות שקנינו לילדים שצריכים להיבדק כל פעם שהיו בקרבת חולה. הכנסתי היטב את הקיסם לפה ולאף ולתמיסה. הראש התפוצץ לי מכאב, בטוחה שאני חיובית. עוצמת עיניים, מתפללת שאין לי קורונה, פוקחת אותם אחרי כמה שניות, פס אחד, איזה כיף, שמחה. אבל אולי הבדיקה לא אמינה, אני שוב משכנעת את עצמי, בכל זאת לא סתם עושים בדיקות pcr. מחליטה להכניע את החששות, זאת סתם התקררות או עייפות לא מוסברת. אוספת את עצמי לכמה משימות והולכת לישון בלי מחשבות מיותרות ומאחלת לעצמי חודש אדר שמח. למחרת בבוקר מתעוררת בטוב, כאב הראש עבר וגם העקצוץ בגרון, הבדיקה הייתה אמינה, זאת אני שלפעמים קטנת אמונה ומחפשת דאגות מיותרות.
תמיד כשמגיע ראש חודש אדר אני מחליטה מחדש שאני צריכה להגביר את השמחה בחיי, להפסיק לדאוג ולהמציא לעצמי מעשיות – החלטה שלמעשה היא מוטו לחיים שלי. אבל לפעמים בתוך המרוץ אני שוכחת ליישם. אז בבוקר ראש חודש אדר א' עשיתי לי רשימה קטנה של דברים שגורמים לי שמח בלב ובנשמה. החלטתי בפעם המי יודע כמה להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, הזכרתי לעצמי לדמיין רק טוב, שפע ובריאות. עצמתי את עיניי כמו שלמדתי באחד הקורסים למודעות והתחלתי לדמיין דברים שמחים. בעיניים עצומות עם חיוך, ראיתי את המשפחה שלי סביב שולחן עגול צוחקים, כולם בריאים, מוארים ושמחים, משיקים כוסות לחיים. פקחתי את עיניי והרגשתי הרבה יותר טוב. כששמחים ומסירים את הדאגות ובוטחים בטובו של ה', גם מרגישים יותר בריאים. הודיתי לה' על המשפחה הנפלאה שלי, שהיא סיבה מספיק טובה ומוצדקת להתעורר כל בוקר בשמחה והודיה, וגם על היותי בריאה ושלילית בבדיקה, והחלטתי שוב שלכבוד ראש חודש אדר אתאמץ יותר להרבות יותר בשמחה בכל יום.