להיות חלק מהמעשה הטוב

אני משתף אתכם בסיפור מדהים ומרגש שסיפרה ורד אברהם מאפרת.
"אחרי שאבא שלי ז"ל נפטר מסרטן, החלטתי לפתוח גמ"ח פאות על מנת להקל על נשים המתמודדות עם איבוד השיער עקב מחלתן.
ביום רביעי דפקה אצלי אישה ומסרה את הפאה שלה לגמ"ח. היא נפרדה ממני ואמרה: 'אני מקווה שהפאה הזאת תעזור למישהי…'. סידרתי את הפאה, סירקתי אותה והכנסתי אותה לגמ"ח. ביום שישי קיבלתי טלפון: 'שלום, זאת ורד?' , 'כן', עניתי. 'כתוב באינטרנט שאת מתעסקת עם פאות'. 'נכון', עניתי, אף על פי שלא היה זכור לי שפרסמתי משהו באינטרנט לגבי מכירת פאות. 'במה אני יכולה לעזור לך?' שאלתי. התברר שזוהי אישה מהרצליה שאימא שלה חולת סרטן, איבדה את השיער שלה והמשפחה מחפשת לה פאה.
שאלתי כמה שאלות בטלפון, איזה צבע הם צריכים ואיזה אורך… ופשוט מדהים! הם תיארו לי אחת לאחת את הפאה שקיבלתי יומיים קודם לתרומה. אמרתי לאישה: 'יש לי בדיוק את הפאה שאתם מחפשים, תני לי כתובת ואני אשלח את הפאה בדואר מהיר'.
חמש דקות אחר כך צלצל שוב הטלפון. עניתי ובצד השני נשמע קולו של גבר: 'שלום, אחותי דיברה איתך לפני חמש דקות על הפאה לאימא שלי. אני לא רוצה לחכות לדואר. אני יוצא עכשיו מהרצליה ובא לקחת את הפאה. כמה כסף היא עולה? את מקבלת מזומן? אשראי או צ'קים?'.
'הפאה בחינם', עניתי לו. 'לא יכול להיות', הוא ענה. 'למה שתתנו פאה בחינם?'. 'כי זה גמ"ח מיוחד לנשים חולות סרטן שצריכות פאות, ואנחנו בשמחה נשמח להתאים לאימא שלך את הפאה'. 'אני יוצא לדרך' הוא ענה, 'רק תני לי כתובת שאשים בוויז'.
אחרי כשעתיים הוא דפק בדלת והגיע. 'תשמעי, איזו דרך יפה יש לגוש עציון, אף פעם לא נסעתי ליהודה ושומרון. חשבתי שיש פה גמלים, אוהלים של ערבים ועדרי צאן… ככה דמיינתי את זה. פתאום אני רואה בתים כל כך יפים, גגות אדומים, איזה חבל ארץ יפה. פעם ראשונה שאני נמצא כאן'. נתתי לו את הפאה והוא יצא מייד לדרך.
חמש דקות לפני שבת קיבלתי טלפון. האח והאחות התקשרו לספר שאימא שלהם מדדה את הפאה ואורו עיניה. הפאה יושבת עליה בול, כאילו תפרו אותה במיוחד בשבילה. הם סיפרו לי שאימא שלהם כבר שנה לא יוצאת מהבית בגלל הבושה ויושבת עצובה בבית, ומייד מתכננת בשבת לצאת ולהסתובב כי חזר לה הביטחון. ברקע של השיחה שמעתי את האימא מדברת בקול, בצחוק ובשמחה…
אמרתי להם שאני שמחה מאוד שהפאה מתאימה אבל שכחתי לתת להם סרט לפאה שמונע החלקה, ואת זה אני אשלח מייד ביום ראשון בדואר. זה לא מונע מלהשתמש בפאה אבל חשוב שיהיה. סגרתי את השיחה והיה לי כיף להכניס כך את השבת.
האם זה סוף הסיפור? לא, יש לו המשך!
במוצאי שבת הגיעה אליי לקוחה למספרה, היא התיישבה על הכיסא ואמרה: "ורד, תספרי לי סיפור משמח. משהו טוב". סיפרתי לה את הסיפור על הפאה, ואיזה כיף שמצאנו תוך יומיים מישהי שתהנה מהפאה. הוספתי לה שרק חבל שהסרט לא יצא ביחד עם הפאה ושאני צריכה לשלוח אותו מחר בדואר.
'אל תשלחי בדואר', היא אמרה לי. 'את לא מאמינה! אני ובעלי צריכים מחר לנסוע להרצליה. תני לי ואקפיץ את הסרט אליהם הביתה'. איזה כיף! במקום שהסרט יגיע תוך כמה ימים, הוא יגיע מחר לאישה! נתתי לה את הסרט ונפרדנו.
למוחרת בערב קיבלתי טלפון מהגבר, זה שהיה אצלי ביום שישי ולקח את הפאה. הוא אמר תודה שוב על הפאה, ואמר שאימא שלו כל השבת הלכה לבקר חברות ויצאה החוצה. הוא אמר תודה רבה על הסרט שהגיע כל כך מהר, ואמר תודה רבה על כל השוקולדים שצירפתי עם הסרט, ושממש לא הייתי צריכה….
שוקולדים? לא שלחתי שום שוקולדים. מאיפה הגיעו השוקולדים לחבילה? התקשרתי לאותה חברה שנסעה להרצליה להבין איך הגיעו שוקולדים לחבילה. בעלה ענה לי ואמר שאשתו החליטה לצרף לחבילה הרבה שוקולדים כדי לשמח את אותה חולת סרטן.
ואז לפני שהוא ניתק את השיחה, הוא אמר: 'ואגלה לך סוד… בכלל לא היינו צריכים לנסוע להרצליה. אשתי כל כך התרגשה מהסיפור, היא חזרה הביתה ואמרה לי: מחר נוסעים להרצליה לשמח אישה חולת סרטן, בדרך נעצור ונקנה שוקולדים לצרף לחבילה. אני רוצה להיות חלק מהמעשה הטוב ב"ה שזכינו".■