בדרך לכותל

להפיל את קיר הזכוכית בירושלים

השבוע‭ ‬זכינו‭ ‬לארח‭ ‬משפחות‭ ‬שכולות‭ ‬שבניהם‭ ‬מסרו‭ ‬נפשם‭ ‬בקרבות‭ ‬בעזה‭ ‬ובלבנון‭. ‬יחד‭ ‬עמם‭ ‬ארחנו‭ ‬גם‭ ‬לוחמים‭ ‬גיבורים‭ ‬פצועי‭ ‬מלחמת‭ ‬חרבות‭ ‬ברזל‭.‬

קרן‭ ‬אביה‭ ‬פועלת‭ ‬להביא‭ ‬יהודים‭ ‬רבים‭ ‬להר‭ ‬הזיתים‭ ‬זה‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭-‬15‭ ‬שנה‭. ‬מאז‭ ‬שאביה‭ ‬שלנו‭ ‬נהרג‭ ‬ונטמן‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭ ‬לקחנו‭ ‬על‭ ‬עצמנו‭ ‬משימה‭ ‬לאומית‭ ‬להביא‭ ‬מאות‭ ‬אלפי‭ ‬יהודים‭ ‬להר‭ ‬הזיתים‭. ‬מכאן‭, ‬מהמקום‭ ‬הקדוש‭ ‬והיקר‭, ‬נשקפים‭ ‬נופים‭ ‬מהממים‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬העתיקה‭ ‬והחדשה‭, ‬ומולנו‭ ‬ממש‭ ‬פרוס‭ ‬הר‭ ‬המוריה‭.‬

בשנים‭ ‬הראשונות‭, ‬כשעלינו‭ ‬לקברו‭ ‬של‭ ‬אביה‭, ‬נגלתה‭ ‬לעינינו‭ ‬מציאות‭ ‬שקשה‭ ‬לתארה‭. ‬ההר‭ ‬סבל‭ ‬מהזנחה‭, ‬מונדליזם‭ ‬ומהתעלמות‭ ‬כאילו‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬זה‭ ‬אתר‭ ‬חמדה‭ ‬בליבה‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬עיר‭ ‬קדשנו‭. ‬ההר‭, ‬הנקרא‭ ‬הר‭ ‬הזיתים‭ ‬או‭ ‬הר‭ ‬המשחה‭, ‬הוא‭ ‬רכס‭ ‬אסטרטגי‭ ‬והיסטורי‭ ‬ראשון‭ ‬במעלה‭. ‬מכאן‭, ‬על‭ ‬פי‭ ‬המדרש‭ ‬במסכת‭ ‬ראש‭ ‬השנה‭ ‬ל"א‭ ‬ע"א‭, ‬עלתה‭ ‬השכינה‭ ‬למרומים‭ ‬לאחר‭ ‬חורבן‭ ‬הבית‭, ‬לא‭ ‬לפני‭ ‬שהמתינה‭ ‬לחזרה‭ ‬בתשובה‭ ‬של‭ ‬דור‭ ‬החורבן‭. ‬‮'‬שובו‭ ‬בנים‭ ‬שובבים‮'‬‭ ‬ביקשה‭ ‬השכינה‭, ‬אך‭ ‬לשווא‭.‬

לאחר‭ ‬מלחמת‭ ‬ששת‭ ‬הימים‭ ‬שוחרר‭ ‬הר‭ ‬הזיתים‭ ‬מאחיזת‭ ‬השלטון‭ ‬הירדני‭ ‬וסוף‭ ‬סוף‭ ‬התאפשרה‭ ‬תנועה‭ ‬של‭ ‬יהודים‭ ‬למקום‭ ‬הקדוש‭ ‬והמהפנט‭ ‬שממנו‭ ‬נשקף‭ ‬לא‭ ‬פחות‭ ‬מאשר‭ ‬מקום‭ ‬קודש‭ ‬הקודשים‭.‬

לצערי‭, ‬למרות‭ ‬ההתיישבות‭ ‬החלוצית‭ ‬של‭ ‬יהודים‭ ‬יקרים‭ ‬בהר‭, ‬ולמרות‭ ‬מרכזיותו‭ ‬של‭ ‬הר‭ ‬הזיתים‭ ‬מבחינה‭ ‬ערכית‭, ‬רוחנית‭, ‬תיירותית‭ ‬וביטחונית‭, ‬עדיין‭ ‬מפריד‭ ‬קיר‭ ‬של‭ ‬זכוכית‭ ‬בין‭ ‬ירושלים‭ ‬להר‭ ‬הזיתים‭.‬

כידוע‭, ‬קרן‭ ‬אביה‭ ‬מארגנת‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭ ‬אירועים‭ ‬רבים‭ ‬ומגוונים‭: ‬סופי‭ ‬שבוע‭, ‬סיורים‭ ‬מרתקים‭, ‬אירועי‭ ‬תרבות‭, ‬תפילות‭ ‬ולימוד‭ ‬תורה‭, ‬אירועי‭ ‬סליחות‭, ‬הושענא‭ ‬רבה‭, ‬אירועי‭ ‬יום‭ ‬ירושלים‭, ‬אירועי‭ ‬פארק‭ ‬הזה"ב‭ ‬ועוד‭. ‬

בשנה‭ ‬האחרונה‭, ‬בשל‭ ‬המלחמה‭, ‬נעצרה‭ ‬תיירות‭ ‬הגויים‭ ‬הנכנסת‭ ‬ולכן‭ ‬התפנו‭ ‬לנו‭ ‬במלון‭ ‬חדרים‭ ‬לאירוח‭ ‬אלפי‭ ‬ישראלים‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬בשנה‭ ‬החולפת‭ ‬זכינו‭ ‬לקיים‭ ‬סדרה‭ ‬גדולה‭ ‬מאוד‭ ‬של‭ ‬סופי‭ ‬שבוע‭ ‬למשפחות‭ ‬שכולות‭ ‬ולפצועי‭ ‬צה"ל‭ ‬ומשפחותיהם‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬בשבת‭ ‬האחרונה‭ ‬הייתה‭ ‬לנו‭ ‬הזכות‭ ‬המיוחדת‭ ‬שעה‭ ‬שהרב‭ ‬שמואל‭ ‬אליהו‭ ‬שליט"א‭ ‬ורעייתו‭ ‬טובה‭ ‬לקחו‭ ‬על‭ ‬עצמם‭ ‬את‭ ‬המשימה‭ ‬לשמח‭ ‬ולחזק‭ ‬את‭ ‬המשפחות‭ ‬והפצועים‭ ‬בדברי‭ ‬תורה‭, ‬בתפילות‭ ‬מרגשות‭ ‬מול‭ ‬הר‭ ‬הבית‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬פרנס‭ ‬הזמר‭ ‬החסידי‭. ‬

היתה‭ ‬זו‭ ‬שבת‭ ‬מרוממת‭. ‬מאות‭ ‬אורחים‭ ‬באו‭ ‬לחזק‭ ‬את‭ ‬המשפחות‭ ‬ויצאו‭ ‬מחוזקים‭ ‬ומאושרים‭ – ‬מאושרים‭ ‬וגאים‭ ‬שיש‭ ‬לנו‭ ‬עם‭ ‬מופלא‭ ‬כזה‭. ‬עם‭ ‬של‭ ‬מכבים‭ ‬נצחיים‭ ‬ומנצחים‭.‬

למרות‭ ‬הצינה‭ ‬הירושלמית‭ ‬גלשנו‭ ‬ממלון‭ ‬שבע‭ ‬הקשתות‭ ‬לתפילת‭ ‬קבלת‭ ‬שבת‭ ‬מרגשת‭ ‬במצפה‭ ‬רחבעם‭. ‬הרב‭ ‬שמואל‭ ‬אליהו‭ ‬סחף‭ ‬את‭ ‬הקהל‭ ‬בדברי‭ ‬תורה‭ ‬מחזקים‭ ‬וגרם‭ ‬לכל‭ ‬הנוכחים‭ ‬לקום‭ ‬על‭ ‬רגליהם‭ ‬ולצאת‭ ‬במחול‭ ‬מתוך‭ ‬התעלות‭ ‬רוחנית‭ ‬מול‭ ‬מקום‭ ‬המקדש‭. ‬היה‭ ‬זה‭ ‬בדיוק‭ ‬באותו‭ ‬מקום‭ ‬בו‭ ‬פיקד‭ ‬מוטה‭ ‬גור‭ ‬על‭ ‬חטיבת‭ ‬הצנחנים‭, ‬תוך‭ ‬שהוא‭ ‬פוקד‭ ‬על‭ ‬לוחמיו‭ ‬לפרוץ‭ ‬דרך‭ ‬שער‭ ‬האריות‭ ‬לעיר‭ ‬העתיקה‭ ‬ולהר‭ ‬הבית‭.‬

בחדר‭ ‬האוכל‭ ‬של‭ ‬המלון‭, ‬בדיוק‭ ‬לפני‭ ‬60‭ ‬שנה‭, ‬הכריז‭ ‬רב‭ ‬המחבלים‭ ‬אחמד‭ ‬שוקירי‭ – ‬שם‭ ‬רשעים‭ ‬ירקב‭, ‬על‭ ‬ייסוד‭ ‬ארגון‭ ‬המרצחים‭ ‬P.L.O‭ (‬הארגון‭ ‬לשחרור‭ ‬פלסטין‭) ‬או‭ ‬במילים‭ ‬אחרות‭ ‬‮'‬הארגון‭ ‬לזריקת‭ ‬היהודים‭ ‬לים‮'‬‭. ‬ואילו‭ ‬אנו‭ ‬זכינו‭ ‬באולם‭ ‬הזה‭ ‬לשמוע‭ ‬דברי‭ ‬תורה‭ ‬מהרב‭ ‬שמואל‭ ‬אליהו‭, ‬לרקוד‭, ‬לשמוח‭ ‬ולברך‭ ‬על‭ ‬הניסים‭ ‬הגלויים‭ ‬שנגלים‭ ‬לעיננו‭ ‬יום‭ ‬יום‭ ‬במלחמת‭ ‬המצווה‭ ‬של‭ ‬שמחת‭ ‬תורה‭. ‬

היו‭ ‬עימנו‭ ‬ההורים‭ ‬המופלאים‭ ‬חיים‭ ‬וללי‭ ‬דרעי‭ ‬הוריו‭ ‬של‭ ‬סעדיה‭ ‬דרעי‭ ‬הי"ד‭, ‬אלי‭ ‬ונעמה‭ ‬ניימן‭ ‬הוריו‭ ‬של‭ ‬אביעד‭ ‬ניימן‭ ‬הי"ד‭, ‬ואיציק‭ ‬וענבל‭ ‬פיטוסי‭ ‬הוריו‭ ‬של‭ ‬ישי‭ ‬פיטוסי‭ ‬הי"ד‭. ‬ההורים‭ ‬סיפרו‭ ‬על‭ ‬גבורת‭ ‬בניהם‭, ‬הלוחמים‭ ‬האמיצים‭, ‬שמסרו‭ ‬נפשם‭ ‬בגבורה‭ ‬על‭ ‬הגנת‭ ‬העם‭ ‬והארץ‭. ‬

היו‭ ‬עימנו‭ ‬גם‭ ‬הפצועים‭ – ‬בצלאל‭ ‬בזק‭ ‬ורעייתו‭ ‬אפרת‭, ‬אלעזר‭ ‬סויסה‭ ‬ורעייתו‭ ‬אורי‭ ‬לאה‭ ‬וכפיר‭ ‬חיים‭ ‬זר‭ ‬ורעייתו‭ ‬שיראל‭, ‬הי'ו‭. ‬גם‭ ‬הם‭ ‬ריתקו‭ ‬את‭ ‬הרהל‭ ‬הגדול‭ ‬וסיפרו‭ ‬על‭ ‬פציעתם‭ ‬הקשה‭ ‬של‭ ‬בצלאל‭, ‬אלעזר‭ ‬וכפיר‭ ‬בקרבות‭ ‬מול‭ ‬מחבלי‭ ‬חמאס‭ ‬בעזה‭, ‬על‭ ‬נס‭ ‬הצלתם‭ ‬כלוחמי‭ ‬חי"ר‭ ‬ושריון‭, ‬ועל‭ ‬השיקום‭ ‬הארוך‭ ‬והמאתגר‭ ‬שטרם‭ ‬הסתיים‭. ‬

עמדנו‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭ ‬המומים‭ ‬ודומעים‭ ‬מעוצמת‭ ‬התיאורים‭ ‬ומגודל‭ ‬האמונה‭ ‬של‭ ‬המכבים‭ ‬בני‭ ‬ימינו‭. ‬לוחמים‭ ‬גיבורים‭ ‬שאין‭ ‬באף‭ ‬אומה‭ ‬בעולם‭. ‬

02‭ ‬

פגשתי‭ ‬השבוע‭ ‬משפחה‭ ‬חמודה‭ ‬מזכרון‭ ‬יעקב‭ ‬שחזרה‭ ‬זה‭ ‬עתה‭ ‬מביקור‭ ‬בחו‮"‬ל‭. ‬

הם‭ ‬סיפרו‭ ‬שנסעו‭ ‬לבקר‭ ‬את‭ ‬אחיהם‭ ‬שירד‭ ‬עם‭ ‬משפחתו‭ ‬בשנה‭ ‬האחרונה‭ ‬לארץ‭ ‬נכר‭. ‬‮'‬זה‭ ‬בגלל‭ ‬ההפיכה‮'‬‭ ‬כך‭ ‬טענו‭, ‬‮'‬המוני‭ ‬משפחות‭ ‬ירדו‭ ‬מהארץ‭ ‬בעקבות‭ ‬ההפיכה‭ ‬השלטונית‮'‬‭ ‬יספו‭ ‬והדגישו‭. ‬

‮'‬איזו‭ ‬הפיכה‮'‬‭ ‬שאלתי‭? ‬תוך‭ ‬שאני‭ ‬מסתכן‭ ‬בהסתה‭ ‬למלחמת‭ ‬אחים‮…‬

לא‭ ‬היה‭ ‬לשיחה‭ ‬הזו‭ ‬שום‭ ‬סיכוי‭ ‬לאחות‭ ‬את‭ ‬הקרעים‭. ‬כל‭ ‬מילה‭ ‬שהוספתי‭ ‬רק‭ ‬הציתה‭ ‬עוד‭ (‬יאיר‭) ‬לפיד‭ ‬במדורת‭ ‬המחלוקת‭. ‬השתדלתי‭ ‬לשמור‭ ‬על‭ ‬קור‭ ‬רוח‭ ‬ועל‭ ‬חיוך‭ ‬חם‭ ‬ולבבי‭. ‬זה‭ ‬היה‭ ‬קשה‭. ‬

הזוג‭ ‬הנחמד‭ ‬הוסיפו‭ ‬וסיפרו‭ ‬שהם‭ ‬ביקרו‭ ‬בחו"ל‭ ‬בהיכל‭ ‬עירייה‭ ‬מסויימת‭ ‬בהם‭ ‬נהגו‭ ‬זוגות‭ ‬‮"‬להתחתן‮"‬‭ ‬ב"חתונה‭ ‬אזרחית‮"‬‭ ‬ולבוא‭ ‬לארץ‭ ‬כשהם‭ ‬רשומים‭ ‬כזוג‭ ‬רשמי‭. ‬‮"‬‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬עזר‭ ‬להם‮"‬‭ ‬כך‭ ‬טענה‭ ‬בת‭ ‬הזוג‭ ‬מזכרון‭ ‬יעקב‭. ‬‮"‬למה‭?‬‮"‬‭ ‬הקשיתי‮…‬‭. ‬‮"‬כי‭ ‬הם‭ ‬חייבים‭ ‬להתגרש‭ ‬בארץ‭ ‬דרך‭ ‬הרבנות‮"‬‭….‬

קולות‭ ‬החרדה‭ ‬שהדהדו‭ ‬בשיחה‭ ‬ההזויה‭ ‬הבהירו‭ ‬לי‭ ‬שוב‭ ‬שאנחנו‭ ‬חייבים‭ ‬לגשר‭ ‬על‭ ‬התהום‭ ‬הפעורה‭ ‬בין‭ ‬חלקי‭ ‬העם‭. ‬קיר‭ ‬של‭ ‬זכוכית‭ ‬אטומה‭ ‬ועבה‭ ‬מפרידה‭ ‬בין‭ ‬האחים‭. ‬אסור‭ ‬להתעלם‭. ‬הרי‭ ‬כתוב‭ ‬במשנה‭ ‬‮"‬עזוב‭ ‬תעזוב‭ ‬עימו‮"…‬‭ ‬ולא‭ ‬עזוב‭ ‬תעזוב‭ ‬אותו‮…‬‭ ‬

אורי‭ ‬שכטר‭ ‬בודאי‭ ‬יסכים‭ ‬איתי‭.‬

שבת‭ ‬שלום‭ ‬של‭ ‬איחוי‭ ‬קרעים‭. ‬של‭ ‬ברכות‭ ‬וזמירות‭.‬חדשות‭ ‬לרמטכ"ל‭ ‬זמיר‭ ‬החדש‭, ‬בתפילה‭ ‬שיוביל‭ ‬את‭ ‬הצבא‭ ‬המשודרג‭ ‬למינויים‭ ‬בריאים‭ ‬ואמיצים‭, ‬ללא‭ ‬התקרנפות‭, ‬לפריצת‭ ‬דרך‭ ‬חדשה‭ ‬לניצחון‭ ‬משודרג‭ ‬של‭ ‬ישראל‭ ‬בצפון‭ ‬במזרח‭ ‬ובדרום‮…‬‭ ‬■

לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –manager@pisrael.com

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

ספטמבר 28, 2022

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".