אלישע בן קימון

להשיב את הבייס

01
עם פתיחת כנס הקיץ של הכנסת, נמצאת הממשלה באחת מנקודות המבחן המשמעותיות מאז הקמתה. אחרי חודשי מחאה, צלילה בסקרים וחוסר איזון, פועל נתניהו לייצב את ממשלתו ומשלם על כך מחירים, בין היתר נטישת הרפורמה המשפטית. על פי כל הסימנים נראה כי במושב הנוכחי הרפורמה לא תקודם. תומכיה כבר קיבלו שיחות ורמזים, חלקם אף 'הוזזו' מהשטח בדרכים שונות. אנשי נתניהו מסבירים בימים אלה בשיחות סגורות כי הצלילה נעצרה. "בלמנו את הנפילה, עכשיו צריך לראות איך ממריאים חזרה", לחש השבוע אחד מאנשי נתניהו לבן שיחו.
העובדה שהממשלה הנוכחית היא מבין הפחות מגוונות שראינו, גורמת לה, בקלות יחסית, להביא הישגים לבייס האלקטורלי. בקואליציה פנימה אין ויכוח מהותי על עתיד יהודה ושומרון, גם לא על חוק הגיוס, ולא על הטיפול בטרור או ביוקר המחייה. לכולם תפיסות דומות מאוד.
אם כן, נעמוד על כמה נקודות טקטיות שלטעמי הממשלה תתמקד בהן על מנת 'להשיב את הבייס'. מלבד הדברים החשובים והברורים מאליהם שמפילים כל ממשלה כמו יוקר המחייה, חינוך וביטחון, ישנן סוגיות שנוגעות ישירות בבייס הימני.
02
הביטחון ביו"ש. נכון לכתיבת שורות אלה ולאחר חודשים אלימים, ישנה מעין 'רגיעה' או 'הפחתה' בכמות הטרור ביו"ש. זה עולה גם במספרים ובדוחות המודיעין. השינויים, אסטרטגיים כמובן (הפסגות מול הפלשתינים, שינויים בפעילות צה"ל, הקשר עם המנגנונים, והמדיניות בהר הבית), אבל גם טקטיים, למשל בחווארה. עד לא מזמן כפר שהפך שם נרדף לזירת מלחמה, והיום עושה קולות של חזרה לשגרה. "יש לנו היום 180 חיילים על ציר חווארה, כ-50 מעצרים בכפרים שמסביב, וכבר חמישה שבועות מחזיקים מחסומים סביב שכם", הסביר לי השבוע גורם ביטחוני. זו מדיניות טקטית, אבל קשה לנתק אותה מדרישות המתיישבים בשומרון שביקשו יד קשה יותר מול הטרור.
סעיף שני בביטחון הוא הביטחון האישי. קיימת תחושת חוסר ביטחון וחוסר משילות. זה כמובן החל ברצף הפיגועים בלב הערים בישראל, ממשיך בנתוני האלימות בחברה הערבית ועוד. בן גביר יצטרך לעשות פעולות משנות מציאות. זה בעיקר ייגע בענייני תקציב, אבל גם מדובר בניהול שוטף של צמרת המשטרה שנראית כמו כאוס אחד גדול.
תשובות המדינה לבג"ץ בענייני התיישבות. האתגר הבא בסוגייה הזו נמצא ממש מעבר לפינה. בעוד מספר שבועות צריכה המדינה לתת את תגובתה לבג"ץ חומש. ברור לכולם שאם בג"ץ יורה לפנות את מבני הישיבה הדבר ייצור משבר קואליציוני. אם מישהו חשב שבגלל שביטול חוק ההתנתקות עבר אז הישיבה בחומש הוסדרה, הוא טועה. ממש בימים אלה יושבים צוותים של סמוטריץ' ושל גלנט שמנסים לגבש תגובת מדינה לבג"ץ חומש. כרגע אין הסכמות, אבל הצדדים מנסים לגבש פתרון שבג"ץ יוכל לחיות איתו וגם גורמי הביטחון. זה עוד בעשייה.
חומש הוא טיפה בים, מערכת היחסים של חוסר ההסכמות שבין סמוטריץ' לבין גלנט בנוגע להתיישבות, תבוא לידי ניסיון בכל כמה זמן משום שהיא נוגעת לכל סוגייה ביו"ש.
הבנייה והסדרת מאחזים. בכנס הקודם יצאה הממשלה להסדרת תשעה מאחזים. לכאורה מדובר רק בתשעה, אבל מנהלת ההסדרה שהוקמה עוסקת בהסדרת כל המאחזים, ובהם גם סוגיית אביתר שעדיין תקועה. המטרה היא לבנות מנגנון הסדרתי שבו יעבור כל מאחז\יישוב בדרכו להסדרה. אלא שכאן יש קשיים – על פי דיווחים של גורמי ביטחון אחת מההבטחות של ישראל לפלשתינים בסבבי הפגישות ביניהם (עקבה ושארם) היא לעצור כל הסדרה התיישבותית. עד כה זה קורה, משום שההחלטה על כך נפלה רגע אחרי הסדרת מאחזים ואישורי הבנייה, אלא שכעת הזמן חלף והמתיישבים יבקשו לראות בנייה והסדרה נוספת. סמוטריץ' שגם לא רוצה למרוח את הבייס, לא יוכל לעשות זאת לאורך זמן.
תשתיות. בסעיף הזה אני מכניס את קידום הכבישים העוקפים והסדרת המעברים ושיפורם. תושבי יו"ש צמאים לשיפור במחסומים ובכבישים העוקפים גם מטעמי ביטחון אבל גם מטעמי תחבורה. הנסיעות ביציאות מבנימין לירושלים ולמודיעין הפכו לסיוט גם מאזור השומרון בנקודות מסוימות.
שבת שלום ושקטה. ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■