01
כשראיתי בשבוע שעבר את מטס חיל האוויר מעל ראש צורים וגוש עציון חייכתי לעצמי, כי זכיתי להכיר אישית את טייס הקרב שהוביל את המטס הזה.
הוא נולד וגדל בפריפריה. סבא שלו היה נהג מונית ואבא שלו נהג אוטובוס. כשהיה ילד אבא שלו אמר לו: "אתה רוצה להצליח ולהגיע הכי גבוה בחיים? תתחיל מלמטה". והוא התחיל לעבוד בניקיון של אוטובוסים. את המסיבה הראשונה והמשמעותית שלו כשסיים את הקורס הוא עשה יחד עם חבריו המנקים.
בהמשך הוא הבין שבטייסת שאליה הגיע יש לא מעט אנשים שקופים מקרב אנשי הצוות הטכני. הוא יזם לכולם טיול משמעותי של שבוע ברחבי הארץ מקריית שמונה ועד אילת, טיול שהפך למסורת בטייסות רבות, ועל זה הוא קיבל מצטיין רמטכ"ל ביום העצמאות. כמו שכבר כתבתי, בשבוע שעבר הוא היה זה שהוביל את המטס, ואין ראוי ממנו.
אביו שלח לי תמונות מייד לאחר המטס. בתמונה אחת ראיתי את בנו עם בגדי הטיסה עולה למטוס, ובתמונה השנייה ראיתי את אביו עומד על גג ביתם כשהמטס עובר מעליהם, כשבידו השמאלית רימון עשן לסמן לבנו את מקומו, ובידו הימנית הוא הצדיע לבנו כשהדמעות זולגות מעיניו.
הסיפור הזה של הבחור שהתחיל מלמטה נתן לי תשובה לשאלה שליוותה אותי לא מעט במהלך השנים: למה ביהדות נוגעים בפרטים הכי קטנים כמו למשל קשירת השרוכים בבוקר? הטייס וסיפורו הזכירו לי מאמן כדורסל אמריקאי בשם ג'והן וודן שנפטר בגיל 99. מדובר באדם שמקום של כבוד שמור לו בהיסטוריית הספורט, בתור מאמן הכדורסל המוצלח ביותר בקבוצות הקולג' בארצות הברית. וודן יצר מורשת ספורט שמהווה בסיס להשוואה, ומאפילה על כל הבאים אחריו. מתוך הערכה להישגיו, הוא היה הראשון שנבחר פעמיים להיכל הכבוד של הכדורסל – הן כשחקן והן כמאמן.
כינו אותו בשם האשף מווסטווד. כישרון הכדורסל שלו היה לאגדה. אולם יחד עם זה ידוע שחוכמתו לא הסתכמה בהקניית מיומנויות ייחודיות לחניכיו שהביאו לניצחון במגרש, אלא גם בהדרכתם כיצד להגיע למצוינות בחיים. וודן לקח ספורטאים צעירים וחסרי בשלות והפך אותם לגברים אחראיים וראויים לכבוד.
מה היה סוד גדלותו? במידה רבה אפשר לומר שהעובדה שהוא היה מתחיל בשרוכי הנעליים. להתחיל מלמטה, ורק אז להתקדם בעבודה כלפי מעלה. כשוודן היה מתחיל לאמן את הקבוצות המתחילות שלו, בכל פעם השחקנים הצעירים היו מופתעים לגלות שהוא לא מתחיל בהתקפה או בהגנה, ואפילו לא מרשה להם לזרוק כדור לסל, הפילוסופיה של הסופר-מאמן הזה הייתה 'להתחיל מלמטה' – זאת אומרת, לפני שמתחילים לשחק כקבוצה, צריך ללמוד את היסודות, את הכללים הבסיסיים ביותר כיצד להדק היטב את שרוכיהם ובצורה שווה, כך שלא יסבלו מנקעים בקרסול. 'להתחיל מלמטה' – ללמוד כיצד לקשור את השרוכים נכון – ורק אז להתקדם בעבודה כלפי מעלה, ולשלוט בניואנסים הקשים יותר של המשחק.
02
אסיים בסיפור נוסף על מישהו שהתחיל מלמטה…לפני כמה שנים העברתי שיחה במכינה קדם צבאית בדרום. אחד מהחניכים ניגש אליי בסוף השיחה ושאל אותי מה הוא צריך לעשות כדי להגיע לקרבי. הסברתי לו, אבל בתוכי חשבתי לעצמי שאין לו שום סיכוי, גם בגלל הרקע המשפחתי המאוד מורכב שממנו הגיע, וגם כי היה נראה קטן וחלש.
לאחר תקופה קיבלתי טלפון מהבחור והוא סיפר לי שהוא התגייס לפני מספר חודשים וביקש להגיע לקרבי. בגלל הרקע המורכב שממנו הגיע, הצבא שלח אותו לארבעה חודשים להיות עובד רס"ר בחיל האוויר, לבדוק האם מבחינה משמעתית הוא מסוגל לשרת כקרבי. בהמשך החזירו אותו לבסיס קליטה ומיון, והעבירו אותו להיות לוחם בחטיבת הנח"ל.
באותו שלב הוא היה צריך את עזרתי בתור סמח"ט הנח"ל במילואים. מכיוון שהוא יוצא רק אחרי הצהריים מהבקו"ם הוא יפספס את הגיבוש לסיירת. אמרתי לו שאשתדל, ושוב בתוכי חשבתי לעצמי: לא ייאמן שהקטן הזה עם החבילה שהוא סוחב איתו התקבל לקרבי, עכשיו הוא עוד רוצה להגיע לסיירת? למרות זאת התקשרתי למפקד בסיס הטירונים של הנח"ל, סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שייתן לו סיכוי.
שנה וכמה חודשים לאחר מכן אשתי סיפרה לי שיש חייל בודד חדש ושהוא מתארח אצלנו לארוחת שישי בערב. כשיצאתי מתפילת ערב שבת חיפשתי בעיניי את החייל, ופתאום ראיתי אותו, את החייל מהנח"ל שביקש את עזרתי. מדהים, הוא היה החייל הבודד שהגיע אלינו.
בדרך מבית הכנסת לביתנו שאלתי אותו מה נסגר איתו בסוף? הוא סיפר לי בענווה שקיבלו אותו לסיירת ואף סיים כמצטיין מסלול. שאלתי אותו "הגיבוש לא היה קשה לך"? והוא ענה: "היה ממש קל, כל יום מאז שהייתי ילד קטן התאמנתי קצת בגיבוש, הייתי ראשון בכל התחומים".
כיום הבן אדם נשוי ויש לו שני ילדים, הוא לומד הנדסה בהצלחה, וכל זה למרות שהתחיל מלמטה.■
