01
הסיבה הרשמית לציון יום ל"ג בעומר כיום חג מצויה בדברי רבי מנחם המאירי, המציין כי למרות מותם הטראגי של תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת – "קבלה בידי הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו".
02
מן הסתם נוכל לשאול את עצמנו מדוע ראו חכמים לקבוע ימי אבל לאומי לדורות עקב מיתה, טרגית ככל שתהיה, של כמה אלפי תלמידים, ועל אותו משקל נוכל לשאול, מדוע נקבע יום חג לדורות עקב הפסקת המיתה? על זאת עונה רב שרירא גאון, מגדולי ישראל שלפני כאלף שנה, באיגרתו המפורסמת: "והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה, והוה שמדא (שמד) על תלמידי רבי עקיבא". מתוך מקורות נוספים, תורניים והיסטוריים, ככל הנראה מתכוון רב שרירא לומר כי תלמידי רבי עקיבא השתתפו במרד בר כוכבא כנגד הרומאים ושם מצאו את מותם ("שמד").
03
ספירת העומר ול"ג בעומר נחקקו בלב האומה לדורות, כי הם זכר למרד האחרון לפני היציאה הארוכה לגלות. בל"ג בעומר אנו נוהגים להדליק מדורות (ששימשו סימן איתות בזמן המרד), כי אלו ימים המזכירים לנו את אש הלאומיות הישראלית שאינה נכבית למרות חושך הגלות. לא בכדי המסורת היהודית מציינת את ל"ג בעומר כיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, שמוזכר בתלמוד כאחד המתנגדים הגדולים לכיבוש הרומאי, ובתורת הסוד שיצאה מבית מדרשו, מצויים כיסופים אדירים לחזרת האומה לארצה ולריבונותה. מטרתה של תורת הנסתר היא לחנך למבט הרואה מעבר לפני השטח. להביט פנימה ולראות את העתיד הצפון בתוך המציאות העגמומית הנוכחית.
04
ייתכן שזו אף הסיבה הפנימית למנהג הילדים שהשתרש בזמנו (לפני עידן המחשב) לשחק בל"ג בעומר בחץ וקשת. תלמידי רבי עקיבא יצאו להילחם ברומאים כשחץ וקשת בידם. הם מן הסתם ידעו שאין להם סיכוי רב כנגד האימפריה הרומאית; על פי החישובים "הריאליים", "התקשורתיים" ו"הפוליטיים" – המרד ייכשל. למרות זאת, כדוגמת החץ והקשת, הם כיוונו לַמרחק, אל העתיד. כדוגמת רבם, רבי עקיבא שצחוק בעת שיוצא שועל מבית קודשי הקודשים, הם ידעו שהמערכה לא תוכרע מיד, זה ייקח זמן. אולי דור, אולי כמה דורות ואולי יותר – אולם בסופו של דבר עם ישראל ישוב לארצו ורומא תהפוך להיסטוריה. בל"ג בעומר אנו נזכרים כי אף שיש חושך מסביב, האש ממשיכה לבעור. האור מנצח בסוף, גם אם זה ייארך אלפיים שנה. יש לנו זמן (ובינתיים נצלים תפוחי האדמה במדורה, שזה גם נחמד).
05
המיתולוגיה הרומאית מספרת כי הולדתה של רומא היה בשני אחים ושמם רומוס ורומלוס. האחים, כך מספרת האגדה, ננטשו על ידי הוריהם וגודלו בידי זאבים ביער. שבגרו, הקים רומלוס כפר קטן וחרש תעלה סביבו על מנת לסמן את הגבול. אחיו רומוס, שזלזל באחיו, דילג מעל התעלה ונהרג כנקמה בידי רומלוס. במקום בו נרצח רומוס הוקמה העיר רומא, ורומלוס 'הגיבור' הפך להיות אבי האומה הרומאית (להבדיל מסיפור קין והבל, שבו קין מוקע לנצח כרוצח).
06
שלא במפתיע, הסיפורים שסיפרו האמהות היהודיות לבניהם לפני השינה היו שונים מעט: הסיפור היהודי מגולל אגדה אודות שני אחים שחלקו שדה במשותף. כל לילה היו האחים, מתוך דאגה איש לרעהו, מעבירים אלומות של תבואה זה למחסנו של זה וחוזר חלילה. באחד הלילות נפגשו האחים באמצע הדרך, נפלו איש על צוואר רעהו ובכו, ובמקום בו נפגשו נבנה בית המקדש. בין אם האגדות הללו התרחשו או לאו (לאגדה היהודית אין מקור מפורש במדרשי חז"ל), הם מעידים על היסוד הנפשי העומד ביסוד התרבות, על הערכים עליהם מושתתים העם והחברה. "תורת ישראל תחילתה חסד וסופה חסד" אומרים חז"ל.
07
אנו נמצאים כעת בימים ספירת העומר, הכנה לקראת חג שבועות. סיפור מכונן נוסף על לידת מלכות ישראל מצוי במגילת רות אותה נקרא בחג השבועות. מגילת רות היא מגילת החסד. החל מהחסד אותו גומלת רות לנעמי חמותה וכלה בחסד אותו גומל בועז לרות. נערה גיורת, חסרת כל, המלקטת שיבולים בשדה זרים, הנאספת לביתו של באחד מנכבדי הארץ וממנה נולד זרע בית דוד. הבסיס לקבלת התורה בחג השבועות הוא החסד. חסד במשמעות הרחבה: היכולת לצאת מעצמנו ולהתרחב למעגלים נוספים, היכולת לגמול חסד עם קוננו ועם עצמנו. ■
