רְאֵה אָנוֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה
(דברים י"א, כ"ו)
הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה? כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות? אמר רבי חייא בר גמדא: לפי שכתוב 'מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו' אל תעש את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן. (מדרש דברים רבה ד', א')
דרך התייחסותו לקללות שבתורה מנסה המדרש להדגים ולחנך את כולנו כיצד יש לנהוג ברגעים הקשים של החיים, בצרות, בניסיונות, במחלות ובכל הקשיים המקיפים את כולנו. באמצעות ההלכה כי אין מעלים עולים לתורה באמצע קריאת התוכחה והקללות מציע לנו המדרש כיצד להתיחס לצרות.
את הצרות, לדברי רבי חייא בר גמדא, יש לעבור ביעף, לא לעצור באמצע, לא לשהות בתוכן, לא לתת להן לחלחל ולהתנחל בלבבות אלא בריצה מהירה עוברים וממשיכים. שום טובה לא יוצאת מעצירה למחשבה, הפנמה מישוש והשתכשכות בצרות, בנושאיהן ובמשמשיהן.
רבי לוי לעומתו מנצל את הצרות כמנוף להתקדמות ולא כיעד להתעלמות, ומציע לנו לחשוב בעיצומן של הצרות כמה הקב"ה סובל כשאנחנו סובלים. ר' לוי מדגיש את אהבתו של הקב"ה אל האדם מישראל כפרט ואל האומה ככלל, ומתאר אותו בזמן הקללות ממש כאם המתפתלת בייסורי בנה. כך הופך רבי לוי את הצרות למקפצה ומבהיר כי אין עצירה בקללות, שכן הקב"ה לא מסוגל להתברך כשאנו סובלים – דבר אחר – למה אין מפסיקין בקללות? אמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי 'עמו אנכי בצרה', אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך. כיצד, אם יקראו את התוכחות קריות הרבה, אין קרוי וקרוי שאין מברך ב' פעמים לפניה ולאחריה, אלא אחד קורא את כולן.
בסיומו של המדרש נוטש הוא את הצורך הרשמי להשתמש בהלכות העלייה לתורה כנקודת יציאה לדרשות. מסיר המדרש את הכפפות ונוגע בשורש מציאותה של הענישה והקללה. מבהירים חכמינו כי הקללה לטובתנו היא, הנזקים והמחלות רק מסמנים לנו את תוצאות הרע, ומשכנעים אותנו לסור מן הבחירה בו. אין להתעלם מהצרות, מסבירים חכמים, ואף אין לחפש את הטוב הנלווה להם, אלא להבין כי הם הם הנן הטוב בעצמו, הטוב המשכנע ומבהיר את הצורך הקיומי בדבקות בה' וברצונו במצוותיו, במידותיו ובדרכיו – רבנן אמרי: אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר. מנין? ממה שקרינן בעניין: 'ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה'
