01
כמו כולם גם אני מתפלל לשובם של החטופים; כמו כולם, גם בני ותלמידי נלחמים בעזה לשחררם; כמו כולם גם אני מוצא עצמי חסום בכבישים בידי קהל כועס (ומבוגר) שצועק עלי שאני, כמצביע ימין, אשם ב"הפקרתם" של החטופים. כרב דתי לאומי אני זוכה לטיפול מיוחד: פעם בשבוע בממוצע אני מקבל פניה ובה דרישה זעופה לבוא ל"עצרת הזדהות" עם החטופים.
02
כשאני מנסה לשאול בזהירות לצורך מה העצרת, הלא כולנו הרי רוצים בשובם של החטופים, לא? אני מקבל מספר תשובות: א. צריך לעורר מודעות לנושא החטופים; ב. הציבור הדתי לאומי נדרש להוכיח שאכפת לו מהחטופים; ג. חייבים לעשות משהו.
03
אני עונה להם: א. מכיוון שכולם רוצים לשחרר את החטופים – העצרות, השלטים והמיליונים שנשפכים הם לא בשביל "לעורר מודעות" אלא כדי לדחוק את הממשלה לעסקה בעלת סיכונים ומחירים עצומים. ב. הציבור הדתי לאומי, על מאות חלליו, לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד; אם כבר ההיפך. ג. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות למען החטופים זה לא לתת לחמאס אמצעי לחץ. את הנזק של הפגנות למען עסקת חטופים כבר ראינו בעסקת שליט.
04
את ההשתדלות שלנו למען החטופים נעשה בכך שמיטב בנינו נלחמים למענם בעזה; בכך שניתן גיבוי לממשלה ללחוץ צבאית על החמאס ולהשיב את החטופים מעמדת כוח; בכך שנשקיע את כל האנרגיות והכספים לקמפיין בינלאומי ללחוץ על החמאס (שמי שלא הבין – הוא הרשע בסיפור הזה, ולא ממשלת ישראל); ובכך שנקרע את שערי השמים בתפילות. תלמדו מפורום תקווה ומפורום הגבורה.
05
לא במקרה אנו קוראים השבת, שבת חנוכה, את פרשת מקץ: יוסף פתר את חלום פרעה ואמר ששבע השיבולים ושבע הפרות המלאות הן שנות שובע, ואילו שבע השיבולים ושבע הפרות הרזות הן שנות רעב. מה מבריק כל כך בפתרון של יוסף? לכולם ברור שחלומות פרעה מבשרים סוג של שפע וסוג של אסון שיתרחש לאחריו, אולם חרטומי פרעה לקחו זאת לכיוון הפסימי: "שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. שבע ממלכות אתה כובש שבע ממלכות מורדות בך" (בראשית רבה פט). לפי התפיסה החרטומית הרע מקזז את הטוב, העולם צועד לעבר חורבן ואין מה לעשות בנידון. לעומת הפסימיות של החרטומים יוסף מציג גישה אופטימית: נכון שלאחר שנות השובע יהיו שנות רעב, אולם מתוך השפע נוכל להכין עצמנו לקראת האסון. "חלום פרעה אחד הוא" – הרע איננו מקזז את הטוב אלא הרע מאתגר את הטוב להוציא עוד יותר טוב; בשפה יהודית קוראים לזה אחדות.
06
כאשר פרעה שומע זאת הוא מכנה את יוסף צפנת פענח. כלומר: פענחת את הצופן של העולם הזה. בוודאי שיש בעולם רעב, מלחמות, מוות וכאב, אולם מי שפותר חלומות יודע לפענח כיצד כל אלה מובילים בסופו של דבר אל הטוב. יוסף יודע שיגיעו ימים שבהם יצטרכו מעט מכבים להילחם בהמון יוונים ומתיוונים. יוסף ידע שיגיעו ימים שבהם נחשוש לפתוח את הטלפון בבוקר כדי שלא לשמוע על הנפגעים היום; הוא יודע שיגיעו שנים שבהן יהיו מגפות, מלחמות וחטופים – אבל הוא גם יודע ששנות הרעב הללו יסתיימו יום אחד ויש קץ לימי הרעה. "קץ שם לחושך". ■
