בדרך לכותל

למה לא זכיתי, ברגע האחרון, להיות הרבי מסדיגורה…

ביום חמישי, בשעת ערבית, הגעתי לכותל כדי להתפלל לרפואתה השלמה של אישה צדיקה, שתרמה כליה לבת שלה, ועל בחור הישיבה בניה ישראל פרץ בן אביבה ועופר, שנפצע קשה בצווארו ושותק, מקליע של מחבל נפשע, בצומת תפוח.

ישראל גולדברג והרב טאו

01
בפסיעות מהירות אך מדודות, נמנע מהחלקה על הכביש הרטוב, עשיתי את צעדי לעבר כותלנו המתוק בין הטיפות של גשמי הברכה שירדו בשבת.
לא רבים הגיעו לכותל. מספר מניינים התקיימו באוהלים שבנתה, מבעוד מועד, ׳הקרן למורשת הכותל׳, לנשים ולגברים, משני עברי המחיצה.
באוהלן המגן מגשם, הנשים האורתודוקסיות הרבות, הפוקדות את הכותל מידי שבת, יכולות לשמוע את התפילות ואת הקריאה בתורה – בזכות נשים צדקניות נזכה לגאולה השלמה.
מניינים נוספים התקיימו בחלק המקורה תחת קשת וילסון. גם שם יש עזרת נשים מרווחת, שהכניסה אליה מתבצעת דרך הכניסה ל׳מנהרות הכותל׳.
ספרי התורה נעטפו ביסודיות במעילי פלסטיק אטום, שסופקו על ידי הקרן. בזכות האוהלים זכינו לפינה יבשה שאפשרה לפתוח את ספרי התורה כדי לקרוא על המפגש הנצחי בין יעקב ועשיו.
גם את ההפטרות קוראים, כאן בכותל, ממגילות קלף מהודרות, שנראות כמו ספר תורה קטן.
גם אותן אי אפשר לפתוח תחת כיפת השמים, בימים בהם עלולה לרדת טיפה אחת של גשם.
לאחר התפילה צעדתי לקריית משה, שוב בגשם שוטף.
יש שחיכו להפוגה בגשמים וטיפסו למרפסת המקורה הצופה אל הכותל, לעשות קידוש של שבת בבוקר.
׳הקרן למורשת הכותל׳ דואגת כאן, לכל אורח, לבקבוק יין, לעוגות, לקוגל ירושלמי מהביל ולשתייה קרה, והכל בשפע, כיד המלך וללא תמורה.
02
ביום חמישי, בשעת ערבית, הגעתי לכותל כדי להתפלל לרפואתה השלמה של אישה צדיקה, שתרמה כליה לבת שלה, ועל בחור הישיבה בניה ישראל פרץ בן אביבה ועופר, שנפצע קשה בצווארו ושותק, מקליע של מחבל נפשע, בצומת תפוח.
לפתע, כאילו משום מקום, הגיחה לרחבה העליונה של הכותל, שיירת מכוניות ובראשה מכוניתו של הרבי מסדיגורה. הרבי הגיע מלווה בקבוצה גדולה מאד של חסידים בלבוש חג. החסידים פצחו בשירה אדירה ובריקודים וסחפו אחריהם את כל באי הכותל. הם פתחו חופה מפוארת והכניסו לכותל ספר תורה, שנתרם על ידי אחד מהפרנסים הקרובים לחצר החסידות הוותיקה.
גילוי נאות – סבתי לאה ע״ה, לאחר שבעלה הראשון, הרב ישראל מנחם הי״ד נפטר בשואה, התחתנה בנישואין שניים, באנגליה, עם ר׳ זינדל רוקח, אחיו של הרבי הקודם מבעלז, אביו של הרבי הנוכחי. מכיוון שזינדל היה ציוני ו׳מודרני׳ הוא לא זכה להתמנות כרבי ובמקומו מונה בנו הינוקא, הרך, של אחיו. זינדל ולאה רוקח (דויטש) ניהלו את בית המלון שלהם בלונדון, שנקרא ׳גן עדן׳… כשיצאו לפנסיה, מכרו את בית המלון ועלו לארץ. כשנפטר סבי החורג הגיע הרבי מבעלז לנחם את משפחתי האבלה, בתל אביב. 

סבתי התגוררה ליד בית הכנסת של הרבי מסדיגורה ברחוב פנקס בתל אביב. היא הקפידה במשך שנים רבות להתפלל במשכן מעט זה והייתה בת הקהילה. 

אמי מספרת שסבתי הציעה לה, בהיותה עלמה צעירה ניצולת שואה, בת תלמיד חכם, כ׳שידוך׳, את בנו של הרבי מסדיגורה הקודם. הרבנית הגיעה לבית סבתי לפגוש את (אימי) הכלה המיועדת. ה׳שמש׳ של הרבנית נכנס ראשון והכריז ביידיש, בקולו הרם והסמכותי, תוך שהוא מקיש שלוש פעמים במקלו על המרצפת:  ׳הרבנית מסדיגורה מגיעה׳…

השידוך לא התקדם לאירוסין ולא עלה לחתונה ואני כבכור הבנים של אמי, תבדל״א, לא זכיתי לשמש כרבי מסדיגורה…

אבל זכיתי באבא ציוני נלהב, אהוב ואוהב, איש עמל וחסד, שהיה בין המייסדים של תעשיית היהלומים בארץ הקודש. על כך כבר סיפרתי בהזדמנויות קודמות.

03 

ביום שישי נסעתי ליהוד לנחם את משפחת הרב בן ציון אלגאזי שליט״א, שישב שבעה על אביו – חכם יעקב אלגאזי זצ״ל.

הרב אלגאזי גר ביד בנימין, אך מצודתו פרוסה בכל רחבי הארץ, הודות לפרוייקט הדגל שהוא יזם ומנהל ביד רמה – ׳צורבא מרבנן׳, שסוחף אלפי בעלי בתים בארץ ובעולם ללמוד הלכה ממש כמו ׳הדף היומי׳. לשמוע שעור בהלכה מהרב אלגאזי זו חוויה מרתקת שאסור להחמיץ. הרב מעביר את שיעורי ההלכה בצורה חיה, מעניינת ומושכת, שמשאירה רושם אדיר ומסייעת לזכור את ההלכות ואף ליישמן בחיי המעשה. כשנכנסתי לנחם הייתה השעה אחרי חצות היום של ערב שבת, הרב קם מכיסא האבלים והתעקש להכין בעבורי ׳כוס קפה לדרך׳. לא עזרו הפצרותיי והתנגדותי הנחרצת… הרב בשלו, הכין קפה וצירף פרוסת עוגה ׳כדי להרבות ברכות בבית האבלים׳. התרגשתי מהענווה שלו ומהחום שהוא מקרין סביבו אפילו בשעה כה קשה של אבלות. באתי לחזק ויצאתי מחוזק.

04 

ביום רביעי זכינו להשתתף בחנוכת הבית של גיסיי היקרים, אליעזר וחנה ברט. משפחת ברט גורשה מכפר דרום בגוש קטיף לפני כ 16 שנה. מאז ועד השבוע, כמו רוב תושבי הגוש, המשפחה בת עשר הנפשות נדדה מכפר לעיר ומהעיר לכפר, תרו בשקיקה אחר קרקע יציבה להניח את כף רגלם, מקראון לקראון ומדירה ל׳קראוילה׳… המדינה לא הצליחה למצוא פתרון הולם לשיכון המשפחות היקרות, שגורשו מהישוב, שייסדו ובנו בעמל רב, ביזע, בדם יקר, בחריצות, בחלוציות אמיצה והכול בעשר אצבעות ממש. כשאולצו לעזוב את כפר דרום הם הניחו מאחוריהם מפעל חיים מרשים, שכלל מוסדות חינוך ותרבות שהקימו לתפארת וכן מפעלי חקלאות מתקדמת כמו ׳עלי קטיף – חסלט׳ שהפך מזמן לחברה לדוגמא, שמייצרת תוצרת חקלאית משובחת, משגשגת, כשרה ונקיה תולעים.

התכבדתי בקביעת מזוזה על אחד מהשערים של בית הקבע שנחנך השבוע בדיוק ביום ההודאה השנתי, שמקיימת משפחת ברט, ברוב עם, על נס הצלתם מפיגוע התופת, שאליו נקלעו לפני 20 שנה. 

אליעזר נהג ברכב. חנה ישבה מאחור ליד התינוקת – הודיה. לפתע, כשהגיעו ל׳צומת הגוש׳, פתח עליהם מחבל נפשע, אש צולבת וזרק על רכבם רימוני רסס. במכונית שלפניהם נסעו הזוג פחימה. אתי פחימה הי״ד נהרגה במקום. בעלה ניצל בנס. חנה ברט גוננה על התינוקת בגופה וספגה קליע בעמוד השדרה. קליע נוסף עבר דרכה ופגע בתינוקת סמוך לליבה הזעיר. בזכות התושייה של חנה, התינוקת לא נפגעה קשה והקליע לא גרם לה לנזק. הוא הוצא בבית החולים. באותה שעה הודיעו למשפחת ברט, שחנה לא תוכל יותר לקום על רגליה. 

לאחר פציעתה, בגבורה עצומה, וכתשובה ל״מבקשים לכלותינו״, ילדה חנה בן מתוק שנקרא עמיחי ברט שיחי׳. 

ביתם החדש, שנחנך סוף סוף השבוע, בשבי דרום, לאחר אין ספור דחיות של הממשלה, תוכנן ונבנה להפליא, כדי שחנה תוכל לתפקד בו בחופשיות ובמונגשות מלאה. חנה, בצניעות ובענווה מיוחדת, מקפידה לנהל בעצמה בית לתפארת, כולל הכנסת אורחים מדהימה ורצופה, שכמעט ואינה נופלת מגדלות הכנסת האורחים באוהלו של אברהם אבינו (אני וודאי אקבל ממנה נזיפה על הפיסקה הזו..).

05 

ביום שלישי זכיתי להשתתף בחתונה שמחה מאד ומיוחדת במינה. הרב מיכה הלוי, רב פ״ת ורעייתו יעל, חיתנו את ביתם, במזל טוב. שרשרת האישים שעלו לירושלים לברך את הזוג הצעיר, העידו על אישיותו המאחדת והכלל ישראלית של הרב מיכה הלוי. אציין רק כמה מהאישים התורניים, כדי שתבינו את עיקרון האחדות אותו מוביל בענווה ובחוכמה רבה הרב מיכה. לדוגמא – הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו ובנו הרב צבי לאו אחיו של הרב הראשי דוד לאו ואיתם ראשי ישיבות ופוסקים חרדיים רבים, כמו הרב רוזן. רב העדה האתיופית, וראש הכולל ליוצאי אתיופיה, שהקים הרב מיכה ביפו – הרב יהודה מסאלו. הראשון לציון הרב יצחק יוסף מצד אחד והראשון לציון הרב עמאר מצד שני. הרב חיים שטיינר, מראשי מרכז הרב, מצד אחד, והרב מוטי שטרנברג, מראשי הר המור, שערך את החופה, מצד שני. הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, מצד אחד, והרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, מצד שני. עוד אני משוחח עם הרב טאו, נכנס לברך במזל טוב הרב דוד סתיו, ראש רבני צוהר, ממקימי ארגון הכשרות החדש, שמחולל סערת רוחות לאחרונה, בשל חוק הכשרות שמוביל השר כהנא בהדרכת הרב סתיו, ומושך ׳אש׳ מצד רבני ׳הר המור׳ ומרבני ׳מרכז הרב׳, יחד. הרב מיכה, שחולל בפתח תקוה מהפכת כשרות של הרבנות שהפכה לדוגמא ארצית, הוא רב שכל כולו עשייה חיובית בונה ומועילה, מצליח לגשר ולתקשר תוך שהוא נותן דוגמא אישית לנקיטת גישה של ׳אנטי מחלוקת׳  לכלל ישראל.

היה ב״ה, שבוע שגרתי…

שבת שלום של אחדות, פרסומי ניסא, שמחות, ישועות ונחמות.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…
תקשורת גוזמאית

תקשורת גוזמאית

01במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנה גדולה מאוד בתל אביב. להפגנה…