בקול רב

למה לטיגיסט אין סבלנות?

הרב יוני לביא

כרמי חזרה מהגן ועיניה בורקות. היא החזיקה בידיה קופסת פלסטיק שקופה ובתוכה צמר גפן רטוב וכמה זרעי שעועית. היא מיהרה למטבח והניחה את האוצר על השיש בזהירות ובעדינות כאילו מדובר בשרשרת יהלומים.
היא סחבה מהסלון כיסא גדול ונעמדה על גביו, לוטשת עיניים בקופסא המלבנית.
חלפו בערך שלוש דקות עד ששמעתי אותה קוראת לי: ״אבא, זה לא עובד!״
״מה לא עובד, חמודה?״
״הזרעים. הם מקולקלים״.
״למה את חושבת?״, אמרתי תוך כדי שאני סוקר בקפדנות את המטע החדש, ״הם נראים לי בסדר גמור״.
״לא, אני מחכה ומחכה והם לא גדלים״.
למי יש סבלנות?
״סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות״, הוא אחד המשפטים החביבים על גננות.
אבל אם נדמה לכם שחוסר סבלנות הוא בעיה של ילדים, חכו שתפגשו מבוגרים. ובפרט ישראלים.
כשמארק ולינדה, הדודים מטקסס, ביקרו אצלנו בפעם האחרונה הם היו מאד מתוסכלים.
״אין יזרעאל, פִּיפֶּל דונ׳ט האב פיישנס״, קונן מארק, ״אצלנו באמריקה אתה מחכה ברמזור, דה לייט איז צ׳יינגינג, והכול בנחת.
פה, עוד לא התחלף לירוק, אנד דה גַּאי פרום בִּיהַיְנד, מצפצף אותי שאני נוסעת כבר. מה זה?!״
ויש משהו בדבריו.
המומחיות הישראלית בלעקוף תורים, לגנוב רמזורים ולהשתחל לנתיב האחר בשנייה האחרונה – נובעים בדיוק מהנקודה הזו. מחסור חמור במצרך הנדיר ושמו ׳סבלנות׳.
• • •
לא אשכח את טיגיסט, נערה מקסימה מהעדה האתיופית.
התעניינתי אצלה פעם מה פירוש השם המיוחד שזכתה לו. היא מהירה להסביר: ״טיגיסט באמהרית זה סבלנות״.
״נו״, שאלתי בחיוך, ויש לך סבלנות, טיגיסט?״
״חחחחחח״, היא אמרה, ״ממש לא״.
מתברר שבדרך לסבלנות אין קיצורי דרך.
זה שאבא ואמא יקראו לך שָׁלֵו לא יעשה אותך רגוע, וזה שתקבלי את השם סבלנות – לא יהפוך אותך לכזו.
• • •
ופה הבעיה הגדולה שלנו.
כי החיים מצריכים מאיתנו המון סבלנות.
היינו רוצים לתקתק עניינים. לקפוץ לשורה התחתונה. לעמוד האחרון בספר. לסוף של הסרט,
אבל אנחנו לא מוצאים את קיצור הדרך שיוביל אותנו לשם.
היינו רוצים לגמור כבר טירונות / לסיים את התואר / להתקבל לעבודה / למצוא חתן / להכנס להיריון / לצאת ממנו / שיגדלו הילדים / שיתחתנו, אבל הזמן, כאילו בכוונה לעצבן, מתקדם ל-א-ט ל-א-ט…
ובתור עם נמאס לנו כבר מהגלות. עשינו צעד אמיץ וחזרנו לארץ המובטחת וציפינו למצוא קצת שקט ושלווה.
אלא שאז התברר שלא נחתנו בשוויץ הקרה אלא במזרח התיכון הלוהט.
גילינו שגם אחרי 75 שנה זה עדיין מרגיש כאילו אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ.
ואז פרצה מלחמה, ואנחנו מיהרנו לפנטז על מהדורה שניה של ״מלחמת ששת הימים״.
והנה חלפו שלושה חודשים ושום הפי-אנד עוד לא נראה באופק.
מה יכול לעזור ברגעים כאלו?
מי מכיר תכשיר חיזוק לעצבים מרוטים של מי שנמאס לו כבר לחכות?
הרגע המתאים
אז הנה 3 מחשבות ו-2 עצות על איך לשרוד את הבינתיים. איך למצוא את החנות שמוכרת סבלנות:
1. ״לכל זמן ועת״
להאמין שהכול מְכֻוָּן מלמעלה.
או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת ״כשזה צריך לקרות זה יקרה״
כי לא רק הזיווג שלך כתוב בשמים.
גם היום והשעה של החופה שלכם!
ולכן, אם עדיין לא מצאתי את אהבת חיי או לא זכיתי להפוך לאמא – כנראה טרם הגיע הרגע הנכון שזה יקרה.
2. ״המציאות אין לה כנפיים״
כך אמר הרב קוק לפני 100 שנה. והוא לגמרי צדק.
בין אם נאהב את זה ובין אם לא, אלוקים בחר לברוא עולם שמתקדם בתהליכים ולא בקסמים.
הכלל הזה תקף לגבי זרעים של שעועית בצמר גפן רטוב, ונכון פי מיליון בדברים גדולים וכלליים.
שמתם פעם לב למשפט שאנחנו מדקלמים כל בוקר בתפילה – ״את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח״?
כן, גאולת ישראל היא כמו צמח שגדל לאט לאט.
ומי שחשב שכיוון שאתמול הכרזנו על המדינה אז היום חייב לבוא המשיח – חי בדמיונות.
נכון, ייתכנו הפתעות, אבל אף אחד לא מבטיח אותן.
חז״ל התעקשו לשנן לנו שוב ושוב: ״גאולתם של ישראל קימעא קימעא״.
3. מה בינתיים?
לדעת שגם אם על פני השטח לא ניכר שינוי, ברובד הסמוי עשויות להתרחש התפתחויות דרמטיות.
כך קורה אצל עֻבַּר שכל שבוע היריון שחולף – קריטי בהתפתחות שלו.
כך קורה בתקופות לימודים או בשנות רווקות מתמשכות. הזמן לא מתבזבז אז לריק.
זוהי תקופה של צמיחה והבשלה ובסוף נגלה את הפרי המתוק שלה.
בלי סטופר
והבטחנו גם שתי עצות:
1. תעריכו את הישגי הביניים!
כי מי החליט שרק הגעה ליעד הסופי תיחשב ניצחון?
כל צעד בדרך אליה הוא הישג וכל טיפת זיעה שניגרת בדרך לפסגה – ראויה להוקרה.
2. חפשו חלופות
כדאי להיות פתוחים למחשבה מחוץ לקופסא ולעצה ממומחים, לגבי דרכים לייעל דפוסים ולקצר תהליכים.
נכון, לא תמיד זה אפשרי ולשם כך רשמנו את כל הסעיפים הקודמים, אבל לפעמים כן. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אבל הוא לא מתעקש עליה, אם אפשר לקצר טיפה…
• • •
השבוע חגגנו את ראש השנה לאילנות.
אחד הדברים שאנחנו יכולים ללמוד מהשתיל הקטן הוא סבלנות.
להפסיק לחיות עם סטופר.
לא להתעסק בשאלה – ״מה יהיה?״ או ״מתי יגיע הסוף?״, ובמקום זה להתרכז בלהרים מבט אל השמים ולצמוח אל-על בכל הכוח. בלי חשבונות ובלי למדוד כל הזמן תוצאות.
שנזכה לחיים של צמיחה והתגברות על כל המכשולים! ■
הרב יוני לביא מראשי ארגון קהלים ומרבני ברקאי

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…