אנו עומדים בפתחם של ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי צה"ל וכן ימי ההודיה על העצמאות ועל שחרור ירושלים. מעין המצה והמרור הכרוכים יחדיו בליל הסדר בשעת ה'כורך', כך גם התחושות הסותרות והמפעמות בנו בימים אלו, וכפי שהיטיבו לבטא נעמי שמר בשירה 'לא תנצחו אותי': "זה מתערבב, זה מתערבל, שירי קינה, שירי הלל, ולפעמים זו המולה אחת גדולה", ותלמה אליגון-רוז בשירה 'ארץ צבי': "שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ – הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ".
מובא בשם הבעש"ט כי 'בזכירה – סוד הגאולה'. בפשטות, ישנה כאן התובנה הבונה והנבונה כי רק עם שיידע מאין בא – יידע גם לאן הוא הולך, מעין דבריו של יגאל אלון: 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'. הווה אומר: גאולת העתיד תלויה ומותנית בזיכרון העבר. משל לעץ הנדרש לשורשים עמוקים כדי שצמרתו תרקיע שחקים. אך יתכן וטמון כאן מטמון נוסף, חבוי ונסתר.
האות אל"ף היא בעלת הערך הגימטרי הקטן ביותר בעברית, 1 בסך הכל. אך באופן נפלא ומופלא, דווקא היא, הקטנה והזעירה, מסוגלת לחולל מהפכה גדולה ומכריעה. היא זו ההופכת את המילה 'גולה' ל-גאולה, את המילה 'עצמות' (כאותן עצמות יבשות שרואה יחזקאל בחזונו) ל-עצמאות, את המילה 'מת' ל-אמת ואת המילה 'דם' ל-אדם! אם תרצו, מתקיימות בה מילות התפילה: 'מחייה מתים במאמרו'! כשהיא נכנסת לתמונה, הרי שהגולה, העצמות, המת והדם – מילות הכיליון והחידלון, הופכות לגאולה, לעצמאות, לאמת ולאדם – ביטויי חיים, חיות וחיוניות!
ואולי גם לכך רמז הבעש"ט: בזכירת ובאזכרת האל"ף, הרומזת לאלופו של עולם, שהוא אחד ואין שני לו, הקב"ה הנסתר והמסתתר בעולם, כדברי הנביא ישעיהו: "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ" (ישעיהו מ"ה, ט"ו), בה נעוץ סוד הגאולה! זו היכולת לחבר את העולם לריבונו של עולם, המתכסה בגלימת ההיסטוריה (או הסתוריה, כפי שהמתיק רוא"ה האורות, הסתר י-ה). גאולה היא לעולם במשמעות גילוי, וכך כשהקב"ה נמצא וגם נראה בתמונה, הרי שהתמונה מתבהרת: 'פתאום זה בא ומתבהר, ולעצמי אני אומר: לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל-כך מהר'! ■
הרב אשר כהן, ר"מ באולפנת צביה רחובות ומדרשת אורות אביטל,
יזם חינוכי ומנחה קבוצות
Ashercohen10@gmail.com
