עם ישראל נמצא בעיצומו של תהליך תחיה לאומית. מעם גולה מפוזר ומפורד בין העמים, הנתון למרמס והפקר, עלה עם ישראל ונעשה עם היושב בארצו, ריבון לארצו ולעצמו. שוב אין אנו מפוזרים ומפורדים בכל העמים. אלא עם אנו.
התחיינה העצמות האלה?
העצמות האלה קמו לתחיה. עם ישראל עומד על רגליו ומוכן לקבל את הרוח. ועם הרוח בא הבירור.
אנחנו עומדים בתקופה גדולה של בירור. מי אנחנו, מה אנחנו, ולמה הקמנו את המדינה הזאת.
בפיהם של מייסדי המדינה וחברי התנועות הציוניות נישאו כל העת מלים כמו עם, לאום, תקומת העם, ואפילו כיבוש והתנחלות. הם לא היססו לדבר על מדינה יהודית, יהוד, עבודה עברית, ועוד.
שלא לדבר על כך שהמלה המרכזית של הציונות היתה הארץ. ארץ ישראל. ארצנו.
העצמות האלה קמו ועמדו על רגליהם, חיל גדול מאד מאד. העצמות כבר לא יבשות, אבל חטפו רגלים קרות. קרות מאד. נבהלו מהרוח הגדולה שנכנסה בעצמות היבשות. רבים מאד כבר לא מזכירים את המלים הגדולות האלה שהובילו את הציונות. כבר אין דיבור על עם. נכדיהם המנוונים של גדולי הציונות קיבעו נורמות שלפיהן אין גאוה לאומית. הס מלהזכיר עבודה עברית. הס מלהזכיר את ארץ ישראל. נמסור את נפשנו ולא נמות בעד ארצנו. ובכלל, אין עם. העם אינו אלא אמצעי לרווחתו של היחיד. ואוי למי שיאמר שיש דבר יותר חשוב מלהציל את היחיד.
הרוח נושבת קרירה. נוסיפה קיסם למדורה. יחד עם הנופלים למען המדינה נזכיר גם את הנופלים מהצד השני, כי גם הם עצובים בדיוק כמונו. והרי זה הדלק שלנו, העצבות, לא? אנחנו בני אדם והם בני אדם. אנו רצים והם רצים. הדבר הזה שקרה פה לאחרונה פגע גם בנו וגם בהם, לא?
יש אנשים שמתמקדים בתהליך הגאולה וזקיפת קומתו של העם, ויש אנשים שמתמקדים באבל ובצער. כשמתמקדים באבל ובצער – אנו רצים והם רצים. כשזוכרים גם לאן אנחנו רצים – אנו רצים לחיי העולם הבא.
אל תבהלו מהקולות של הרוחות הרעות שמנשבות. כשהרוח באה – גם הן באות. ועושות הרבה מאד רעש. אבל זה רק רעש. רוח העם איתנה היא.
והרוחות האלה הנושבות – הן נחוצות לצורך הבירור. מי אנחנו ולמה קמה המדינה.
המדינה קמה כדי לגאול את העם. כדי להיות חלק מההסטוריה הגדולה פי כמה וכמה מערכו ומתקופתו של אדם אחד בודד. היא יותר גדולה ויותר ארוכה מחיי הפרט. היא חיי הכלל. היא תחיית עם ישראל. היא תחיית ארץ ישראל.
אז זה הזמן לזכור ולהבין ולברר, שהמדינה לא באה בגלל שעם ישראל המסכן והנרדף צריך ארץ. היא באה מפני שזו ארצו של עם ישראל, ולכן היא לא תהיה בידי זרים.
הגאולה באה מפני שעם ישראל כוסף אל ארצו, והארץ כוספת אליו.
הגאולה באה כי תם זמנה של הגלות.
והימים האלה הם הימים של גאולת עם ישראל ושיבתו אל ארצו. אלה לא הימים של אנו רצים והם רצים, אלה הימים של השאלה לאן רצים, ומה הדבר הנכון, ומי הצודק. יש אחד כזה.
זה זמן הבירור. זה זמן הצירוף. זה זמן הרוח. הרוח באה מארבע רוחות. מתוך ארבע הרוחות נברר את הרוח הטובה. ■
