יהדות עכשיו

מגע אש

המתנחל מבת עין שמלמד בכל הארץ לחימה יעילה מול מחבלי רחוב בטוח שאזרחים הם אלו שיכריעו את מלחמת הרחוב הבאה. הלכנו לקורס המיוחד שלו וחזרנו עם מכה בפנים

נלחמים בלימוד אומנות לחימה

אחרי הרצח המזעזע של אליהו קיי הי״ד בעיר העתיקה רכשתי אקדח. הסרטון המזעזע שבו נשמע אליהו הי״ד צורח: ״הצילו, הצילו״ וצרור היריות שקיפחו את חייו, שכנעו אותי עוד באותו היום לסור למטווח הקרוב ולרכוש אקדח חדש. מאז הספיקה המשטרה להחרים אותו וגם להחזיר אותו, וב״ה לא נקלעתי לשום סיטואציה שבה נדרשתי להשתמש בו, בתקווה להמשיך כך עד 120. כמי שהסתובב רוב חייו ללא כלי נשק, תחושת הביטחון בכבישים ובמרחב כשיש עליי נשק שונה לחלוטין. אתה יודע שאם חס וחלילה תיקלע לאירוע שבו מחבלים ינסו לקחת חיי יהודים תוכל להגיב ולהציל חיי אדם.

אלא שהמציאות התנפצה לי מייד כשנכנסתי לקורס החיים האמיתיים שמעביר משה יצחק קוניקוב, רבש״צ בת עין לשעבר. את הקורס קוניקוב פיתח מתוך הבנה כי במדינת ישראל היכולת של אזרחים חמושים ומאומנים לנטרל מחבלים, יכולה לעצור את הרוב המוחלט של הפיגועים. את השוק קיבלתי בתרגיל פשוט שקוניקוב ערך בתחילת המפגש: במרחק של עשרה מטרים ממני עמד יהודי מזוקן כבן 50 חמוש בסכין גומי. האקדח שלי היה מעוקר בנרתיק, וכשקוניקוב שרק על ׳המחבל׳ לרוץ לכיווני ולנסות לדקור, היה עליי להוציא את האקדח, לדרוך ולירות. נשמע פשוט, אלא שבכל התרגילים הראשונים לא הספקתי להרים את החולצה, להוציא את האקדח, לדרוך ולכוון עד שסכין הגומי כבר הייתה אצלי. הסיכוי שמחבל יעדכן מספיק זמן מראש על כוונתו לרצוח די נמוכה, מה שאומר שגם כמחזיק באקדח עדיף ממש שלא להיתקל במחבל כשאתה לא מאומן.

קוניקוב גורס שכל הרעיון הזה שמחזיקי אקדח באים למטווח ממוזג ומתאמנים בירי מודרך ממרחק של עשרה מטרים בקליעה למטרה על דף נייר, לא יעיל בעליל. בחיים עצמם אף פעם לא יעמוד מחבל ללא תנועה במרחק כזה, יחכה שתשלוף, תדרוך ותירה. בנוסף, היכולת לבצע ירי מדויק בזמן התנשפות אחרי מאמץ או אחרי ריצה גם היא שונה לחלוטין מתנאי המעבדה במטווח. 

מרגע תחילת המפגש האווירה בקורס מחשמלת ויעילה, אזרחים בני 50 + לצד צעירים שמתאמנים בהצלת חיים בלי שאף אחד דורש מהם את זה. קוניקוב פותח בסיפור על ישעיה הורביץ מבת עין שנסע עם הרכב בצומת אלון שבות וראה בחורה מלאה בדם על הרצפה, ורכב חונה לידה בצורה מוזרה. הוא שאל את האדם שעמד שם מה קרה, ומסתבר שזה מחבל שביצע הרגע פיגוע דריסה ודקירה בדליה למקוס הי״ד. הבחור הצליח לשלוף ולפגוע כדור אחד במחבל, יצא מהרכב כדי לוודא שהמחבל גמור ואז היה מעצור בנשק. הבחור תפעל את המעצור ובינתיים המחבל הצליח לקום ולדקור אותו, הוא בתגובה הרביץ למחבל בכל הכוח עם האקדח, תוך כדי שהמחבל מצליח לדקור אותו לא פחות מ-11 דקירות. היהודי הבין שהוא בקרב על החיים שלו והצליח לדחוף את המחבל מהטרסה הקרובה, הם התגלגלו ביחד וכשהמחבל קם, היהודי תפס את להב הסכין והצליח לחטוף את הסכין. ברגע הזה בדיוק הגיע המאבטח משער אלון שבות וכמעט ירה ביהודי שעמד עם סכין ביד. זה חשוב לו לספר את הסיפור הזה כדי שנבין עד כמה העובדה שאתה נושא נשק רחוקה מלספק ביטחון בטוח.
עד כמה שזה נשמע מוזר, קוניקוב המתנחל מבת עין הוא מוביל המהפכה בתחום שילוב קרב המגע ושימוש מקביל בנשק במדינת ישראל. כשקוניקוב היה בן 20 נרצח הנער שלמה נתיב הי״ד 50 מטר מבית הוריו בבת עין על ידי מחבל שהגיע מכפר צפע חמוש בסכין ובגרזן. המחבל הצליח לברוח, וקוניקוב הבין שצריך כמה שיותר אזרחים חמושים ומאומנים במרחב. בשקט ובעקשנות הוא הוביל קורס ועוד קורס, פרסם, השתלם, התייעל והגיע לרמת מקצוענות יעילה בהחלט בהתמודדות רחוב קלאסית עם מחבל.
השלב הראשון הוא קרב מגע בסיסי. כשהמחבל קרוב מידי, שליפה לא יעילה של הנשק עלולה להעביר את הנשק חלילה לידי המחבל. לכן התמודדות קרב מגע ראשונית עם המחבל יכולה להקנות זמן יקר מאוד כדי לשלוף את הנשק ולסיים את האירוע. בקורס היינו 14 משתתפים, וקוניקוב לימד בכמה דקות טכניקות הדיפה פשוטות וביקש שנתאמן בהן אחד על השני. אנשים ששירות המילואים שלהם הסתיים מזמן, אנשי עסקים, מורים וחובשי הצלה – כשהמשותף לכולם הוא הרצון להצלת חיים ולהוצאת רישיון לאקדח, מתאמנים בקרב מגע בסיסי אחרי שהפנימו עד כמה מוגבלת היעילות של האקדח. אומנם קוניקוב העביר לנו טכניקות בסיסיות, אבל אי אפשר ללמוד קרב מגע ברצינות במפגש אחד, וקוניקוב בעיקר נותן לנו לטעום כמה אנחנו לא מקצוענים מספיק כדי שנתחיל להתאמן.
אבל לפני שמתחילים באימוני השליפה יש לו כמה כללים קריטיים וחשובים:
תמיד עדיף שהנשק יהיה מוסלק בתוך החולצה, כך אתה שומר על יתרון ההפתעה. נשק גלוי עלול למשוך עיניים זרות או להיחטף על ידן.
הנרתיק צריך להיות מפלסטיק ועם קליק נעילה מובנה. זה גם עוזר לשליפה מהירה, וגם מקשה את החטיפה שלו.
תמיד כדאי לקחת עוד מחסנית אחת לפחות, עשרה כדורים זה מעט מאוד.
צריך לדרוך בגובה חזה, כשיד אחת עם האצבע המורה דוחפת את הנשק, והשנייה מחזיקה את החלק העליון. כך כבר האצבע המורה מכוונת למטרה והירי יתבצע במהירות.
לכל אורך האירוע חובה לשמור על קשר עין עם המחבל.
ערנות ערנות ועוד פעם ערנות.
בסופו של דבר באירוע אמת הזמן שעובר בין ההיתקלות במחבל ועד הירי המדויק, הוא זה שככל הנראה יקבע את גורל האירוע, וזה בעיקר מה שקוניקוב רוצה להעביר בקורס. בצבא מאמנים חיילים, וגם אם הייתם אלופי הפלוגה בירי מהיר בm16- אין לזה שום השפעה לגבי התפקוד שלכם כאזרחים באקדח. הוא מחלק את השליפה לשלבים. בכל פעם שהוא שורק צריך לבצע את השלב במהירות: ידיים קדימה, הרמת החולצה, שליפת הנשק, מצב הדריכה, דריכה, הדק עד השלב הקשה וסחיטה מלאה של ההדק. זו מיומנות נרכשת, ואם המומחים אומרים שכדי להפוך תנועה לאינסטינקט צריך לחזור עליה 10,000 פעם, לקוניקוב חשוב שהשליפה המהירה תהפוך הכי קרוב שיש לאינסטינקט. הולכים בחדר במעגלים, ידיים רפויות, עד שנשמעת צעקה: ״מחבל מצפון״, בין רגע כולנו צריכים להיות במצב ירי כלפי ׳המחבל מצפון׳. קוניקוב ו-2 המדריכים שעובדים איתו עוברים בין המתאמנים, מדייקים, מעירים ומכוונים. שוב ושוב מתרגלים היתקלות בהפתעה, תוך כדי מאמץ, בריצה, בסתם עמידת נוח, וכל זה כדי להרגיל את המחשבה שהשליפה חייבת להיות מהירה.

נתי עזרא, חובש שהשתתף באימון, שיתף את כולם בלילה הנורא בעיר אלעד. נתי, מהחובשים הראשונים שהגיעו לזירה, מתאר פצועים והרוגים בשטח פתוח, ריצה של החובשים בין הפצועים וידיעה שהמחבל עדיין בקרבת מקום. הגוף גמור ממאמץ, הוא מתנשף בקצב והמחבל יכול להופיע בכל רגע. בסיטואציה כזו החושים עובדים אחרת, ואנחנו מתאמנים בדיוק לזה. קוניקוב סיפר על חבר שלו, חבר כיתת הכוננות באחד מיישובי גוש עציון, שעבר גם הוא את האימון.

החבר שעבר בדרך הביתה קלט בזווית העין ערבי עם מעיל ביום לא קר במיוחד שעורר את חשדו. אין זה מתפקידו להגדיל ראש, אבל לידו היה ג׳יפ מלא בחיילים שראה את הערבי והתעלם. הוא עצר ושאל את הבחור בערבית: ״מין וואן אינתא״ (מאיפה אתה), והוא ענה: ״מ-אלחליל״ (חברון). הבחור ביקש מהמחבל לפתוח את המעיל, הוא פתח אבל היה נראה שהוא מנסה להסתיר משהו. הבחור סובב לרגע את הראש לקרוא לחייל, וכשהוא החזיר אות הוא הצליח להזיז את הראש מאית שנייה לפני שהסכין שהשליך המחבל פגעה לו בראש. הוא שלף במהירות וירה שתי יריות שלא פגעו במחבל, הוא ברח לכיוון הטרמפיאדה הקרובה, צמצם טווח למחבל והצליח לגמור את האירוע רק במחסנית השלישית שהוא החליף. הוא סיפר לנו את זה לפני היציאה כדי שנבין עד כמה חשוב להסתובב עם תוספת תחמושת.
האיש חי בתודעה של איום קיומי על מדינת ישראל, הוא מצטט את האלוף במיל׳ יצחק בריק שמדבר על מלחמת קיום מול הנשק הרב שנאסף ביו״ש ובקרב ערביי ישראל. לדידו של קוניקוב, כל מי שיכול להוציא רישיון לנשק ולהתאמן הוא עוד כוח הצלת חיים, בעוד שהתמורה היא בסך הכול קצת משקל קבוע בחגורה.
הקורסים שלו הם ייחודיים בתחומם, ומתקיימים בשתי אפשרויות: קורס בסיסי של מפגש אחד זריז כמו שאנחנו עברנו, והקורס שעליו הוא ממליץ – בן ארבעה מפגשים, שבו מעבר לשליפה מהירה ולקרב מגע בסיסי, לומדים תפעול מעצורים, מחסות ללחימה והתמודדות עם כמה תוקפים במקביל. בקורסים המתקדמים יותר מתרגלים ירי תוך כדי נסיעה, ירי תוך כדי טיפול בפצועים, וירי ביד אחת במקרה שבו חלילה נפצעת ביד השנייה או שאתה נאלץ להחזיק מישהו ביד השנייה. בנוסף, העלה קוניקוב עד היום ליוטיוב כ-240 סרטוני הדרכה מכל הסוגים לטובת מי שרוצה להתאמן בבית לבדו.
ואם תשאלו אותנו, המפגש האחד שעשינו רחוק מלהספיק.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…