יהדות עכשיו

מגע אש

המתנחל מבת עין שמלמד בכל הארץ לחימה יעילה מול מחבלי רחוב בטוח שאזרחים הם אלו שיכריעו את מלחמת הרחוב הבאה. הלכנו לקורס המיוחד שלו וחזרנו עם מכה בפנים

נלחמים בלימוד אומנות לחימה

אחרי הרצח המזעזע של אליהו קיי הי״ד בעיר העתיקה רכשתי אקדח. הסרטון המזעזע שבו נשמע אליהו הי״ד צורח: ״הצילו, הצילו״ וצרור היריות שקיפחו את חייו, שכנעו אותי עוד באותו היום לסור למטווח הקרוב ולרכוש אקדח חדש. מאז הספיקה המשטרה להחרים אותו וגם להחזיר אותו, וב״ה לא נקלעתי לשום סיטואציה שבה נדרשתי להשתמש בו, בתקווה להמשיך כך עד 120. כמי שהסתובב רוב חייו ללא כלי נשק, תחושת הביטחון בכבישים ובמרחב כשיש עליי נשק שונה לחלוטין. אתה יודע שאם חס וחלילה תיקלע לאירוע שבו מחבלים ינסו לקחת חיי יהודים תוכל להגיב ולהציל חיי אדם.

אלא שהמציאות התנפצה לי מייד כשנכנסתי לקורס החיים האמיתיים שמעביר משה יצחק קוניקוב, רבש״צ בת עין לשעבר. את הקורס קוניקוב פיתח מתוך הבנה כי במדינת ישראל היכולת של אזרחים חמושים ומאומנים לנטרל מחבלים, יכולה לעצור את הרוב המוחלט של הפיגועים. את השוק קיבלתי בתרגיל פשוט שקוניקוב ערך בתחילת המפגש: במרחק של עשרה מטרים ממני עמד יהודי מזוקן כבן 50 חמוש בסכין גומי. האקדח שלי היה מעוקר בנרתיק, וכשקוניקוב שרק על ׳המחבל׳ לרוץ לכיווני ולנסות לדקור, היה עליי להוציא את האקדח, לדרוך ולירות. נשמע פשוט, אלא שבכל התרגילים הראשונים לא הספקתי להרים את החולצה, להוציא את האקדח, לדרוך ולכוון עד שסכין הגומי כבר הייתה אצלי. הסיכוי שמחבל יעדכן מספיק זמן מראש על כוונתו לרצוח די נמוכה, מה שאומר שגם כמחזיק באקדח עדיף ממש שלא להיתקל במחבל כשאתה לא מאומן.

קוניקוב גורס שכל הרעיון הזה שמחזיקי אקדח באים למטווח ממוזג ומתאמנים בירי מודרך ממרחק של עשרה מטרים בקליעה למטרה על דף נייר, לא יעיל בעליל. בחיים עצמם אף פעם לא יעמוד מחבל ללא תנועה במרחק כזה, יחכה שתשלוף, תדרוך ותירה. בנוסף, היכולת לבצע ירי מדויק בזמן התנשפות אחרי מאמץ או אחרי ריצה גם היא שונה לחלוטין מתנאי המעבדה במטווח. 

מרגע תחילת המפגש האווירה בקורס מחשמלת ויעילה, אזרחים בני 50 + לצד צעירים שמתאמנים בהצלת חיים בלי שאף אחד דורש מהם את זה. קוניקוב פותח בסיפור על ישעיה הורביץ מבת עין שנסע עם הרכב בצומת אלון שבות וראה בחורה מלאה בדם על הרצפה, ורכב חונה לידה בצורה מוזרה. הוא שאל את האדם שעמד שם מה קרה, ומסתבר שזה מחבל שביצע הרגע פיגוע דריסה ודקירה בדליה למקוס הי״ד. הבחור הצליח לשלוף ולפגוע כדור אחד במחבל, יצא מהרכב כדי לוודא שהמחבל גמור ואז היה מעצור בנשק. הבחור תפעל את המעצור ובינתיים המחבל הצליח לקום ולדקור אותו, הוא בתגובה הרביץ למחבל בכל הכוח עם האקדח, תוך כדי שהמחבל מצליח לדקור אותו לא פחות מ-11 דקירות. היהודי הבין שהוא בקרב על החיים שלו והצליח לדחוף את המחבל מהטרסה הקרובה, הם התגלגלו ביחד וכשהמחבל קם, היהודי תפס את להב הסכין והצליח לחטוף את הסכין. ברגע הזה בדיוק הגיע המאבטח משער אלון שבות וכמעט ירה ביהודי שעמד עם סכין ביד. זה חשוב לו לספר את הסיפור הזה כדי שנבין עד כמה העובדה שאתה נושא נשק רחוקה מלספק ביטחון בטוח.
עד כמה שזה נשמע מוזר, קוניקוב המתנחל מבת עין הוא מוביל המהפכה בתחום שילוב קרב המגע ושימוש מקביל בנשק במדינת ישראל. כשקוניקוב היה בן 20 נרצח הנער שלמה נתיב הי״ד 50 מטר מבית הוריו בבת עין על ידי מחבל שהגיע מכפר צפע חמוש בסכין ובגרזן. המחבל הצליח לברוח, וקוניקוב הבין שצריך כמה שיותר אזרחים חמושים ומאומנים במרחב. בשקט ובעקשנות הוא הוביל קורס ועוד קורס, פרסם, השתלם, התייעל והגיע לרמת מקצוענות יעילה בהחלט בהתמודדות רחוב קלאסית עם מחבל.
השלב הראשון הוא קרב מגע בסיסי. כשהמחבל קרוב מידי, שליפה לא יעילה של הנשק עלולה להעביר את הנשק חלילה לידי המחבל. לכן התמודדות קרב מגע ראשונית עם המחבל יכולה להקנות זמן יקר מאוד כדי לשלוף את הנשק ולסיים את האירוע. בקורס היינו 14 משתתפים, וקוניקוב לימד בכמה דקות טכניקות הדיפה פשוטות וביקש שנתאמן בהן אחד על השני. אנשים ששירות המילואים שלהם הסתיים מזמן, אנשי עסקים, מורים וחובשי הצלה – כשהמשותף לכולם הוא הרצון להצלת חיים ולהוצאת רישיון לאקדח, מתאמנים בקרב מגע בסיסי אחרי שהפנימו עד כמה מוגבלת היעילות של האקדח. אומנם קוניקוב העביר לנו טכניקות בסיסיות, אבל אי אפשר ללמוד קרב מגע ברצינות במפגש אחד, וקוניקוב בעיקר נותן לנו לטעום כמה אנחנו לא מקצוענים מספיק כדי שנתחיל להתאמן.
אבל לפני שמתחילים באימוני השליפה יש לו כמה כללים קריטיים וחשובים:
תמיד עדיף שהנשק יהיה מוסלק בתוך החולצה, כך אתה שומר על יתרון ההפתעה. נשק גלוי עלול למשוך עיניים זרות או להיחטף על ידן.
הנרתיק צריך להיות מפלסטיק ועם קליק נעילה מובנה. זה גם עוזר לשליפה מהירה, וגם מקשה את החטיפה שלו.
תמיד כדאי לקחת עוד מחסנית אחת לפחות, עשרה כדורים זה מעט מאוד.
צריך לדרוך בגובה חזה, כשיד אחת עם האצבע המורה דוחפת את הנשק, והשנייה מחזיקה את החלק העליון. כך כבר האצבע המורה מכוונת למטרה והירי יתבצע במהירות.
לכל אורך האירוע חובה לשמור על קשר עין עם המחבל.
ערנות ערנות ועוד פעם ערנות.
בסופו של דבר באירוע אמת הזמן שעובר בין ההיתקלות במחבל ועד הירי המדויק, הוא זה שככל הנראה יקבע את גורל האירוע, וזה בעיקר מה שקוניקוב רוצה להעביר בקורס. בצבא מאמנים חיילים, וגם אם הייתם אלופי הפלוגה בירי מהיר בm16- אין לזה שום השפעה לגבי התפקוד שלכם כאזרחים באקדח. הוא מחלק את השליפה לשלבים. בכל פעם שהוא שורק צריך לבצע את השלב במהירות: ידיים קדימה, הרמת החולצה, שליפת הנשק, מצב הדריכה, דריכה, הדק עד השלב הקשה וסחיטה מלאה של ההדק. זו מיומנות נרכשת, ואם המומחים אומרים שכדי להפוך תנועה לאינסטינקט צריך לחזור עליה 10,000 פעם, לקוניקוב חשוב שהשליפה המהירה תהפוך הכי קרוב שיש לאינסטינקט. הולכים בחדר במעגלים, ידיים רפויות, עד שנשמעת צעקה: ״מחבל מצפון״, בין רגע כולנו צריכים להיות במצב ירי כלפי ׳המחבל מצפון׳. קוניקוב ו-2 המדריכים שעובדים איתו עוברים בין המתאמנים, מדייקים, מעירים ומכוונים. שוב ושוב מתרגלים היתקלות בהפתעה, תוך כדי מאמץ, בריצה, בסתם עמידת נוח, וכל זה כדי להרגיל את המחשבה שהשליפה חייבת להיות מהירה.

נתי עזרא, חובש שהשתתף באימון, שיתף את כולם בלילה הנורא בעיר אלעד. נתי, מהחובשים הראשונים שהגיעו לזירה, מתאר פצועים והרוגים בשטח פתוח, ריצה של החובשים בין הפצועים וידיעה שהמחבל עדיין בקרבת מקום. הגוף גמור ממאמץ, הוא מתנשף בקצב והמחבל יכול להופיע בכל רגע. בסיטואציה כזו החושים עובדים אחרת, ואנחנו מתאמנים בדיוק לזה. קוניקוב סיפר על חבר שלו, חבר כיתת הכוננות באחד מיישובי גוש עציון, שעבר גם הוא את האימון.

החבר שעבר בדרך הביתה קלט בזווית העין ערבי עם מעיל ביום לא קר במיוחד שעורר את חשדו. אין זה מתפקידו להגדיל ראש, אבל לידו היה ג׳יפ מלא בחיילים שראה את הערבי והתעלם. הוא עצר ושאל את הבחור בערבית: ״מין וואן אינתא״ (מאיפה אתה), והוא ענה: ״מ-אלחליל״ (חברון). הבחור ביקש מהמחבל לפתוח את המעיל, הוא פתח אבל היה נראה שהוא מנסה להסתיר משהו. הבחור סובב לרגע את הראש לקרוא לחייל, וכשהוא החזיר אות הוא הצליח להזיז את הראש מאית שנייה לפני שהסכין שהשליך המחבל פגעה לו בראש. הוא שלף במהירות וירה שתי יריות שלא פגעו במחבל, הוא ברח לכיוון הטרמפיאדה הקרובה, צמצם טווח למחבל והצליח לגמור את האירוע רק במחסנית השלישית שהוא החליף. הוא סיפר לנו את זה לפני היציאה כדי שנבין עד כמה חשוב להסתובב עם תוספת תחמושת.
האיש חי בתודעה של איום קיומי על מדינת ישראל, הוא מצטט את האלוף במיל׳ יצחק בריק שמדבר על מלחמת קיום מול הנשק הרב שנאסף ביו״ש ובקרב ערביי ישראל. לדידו של קוניקוב, כל מי שיכול להוציא רישיון לנשק ולהתאמן הוא עוד כוח הצלת חיים, בעוד שהתמורה היא בסך הכול קצת משקל קבוע בחגורה.
הקורסים שלו הם ייחודיים בתחומם, ומתקיימים בשתי אפשרויות: קורס בסיסי של מפגש אחד זריז כמו שאנחנו עברנו, והקורס שעליו הוא ממליץ – בן ארבעה מפגשים, שבו מעבר לשליפה מהירה ולקרב מגע בסיסי, לומדים תפעול מעצורים, מחסות ללחימה והתמודדות עם כמה תוקפים במקביל. בקורסים המתקדמים יותר מתרגלים ירי תוך כדי נסיעה, ירי תוך כדי טיפול בפצועים, וירי ביד אחת במקרה שבו חלילה נפצעת ביד השנייה או שאתה נאלץ להחזיק מישהו ביד השנייה. בנוסף, העלה קוניקוב עד היום ליוטיוב כ-240 סרטוני הדרכה מכל הסוגים לטובת מי שרוצה להתאמן בבית לבדו.
ואם תשאלו אותנו, המפגש האחד שעשינו רחוק מלהספיק.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…
תעריכו את הילדים שלכם

תעריכו את הילדים שלכם

זה היה יום רגיל של החופש הגדול. בשעות אחר הצהריים…