בדרך לכותל

מה טובו אוהליך יעקב?פעמיים דין רודף ועוד אחד

בשבוע שעבר קיבלנו שיחת טלפון משמחת לב. ישי השריונר שלנו הודיע שהוא מגיע לרגילה. גדוד השריון שלו היה סגור בחולות אילת כשלושה חודשים. אימוני צמ’’פ מרוכז ומאומץ אפוף בענני כבוד של רק חול וחול. שלושה חודשים מבודדים ללא יציאות וללא כניסת אזרחים. סוף סוף לאחר טקס קבלת סיכת שריון בלטרון ישי יוצא עם חבריו הביתה לשבוע ימים. העמסנו את המשפחה על הוואן ופנינו צפונה לחמשוש ארוך הצולל אל תכול הכנרת. הצפון כולו ירוק ושופע מים. גלי הכנרת לוחכים את המלתחות… עצי הפרי עמוסים בדובדבנים, פירות יער, נקטרינות ושזיפים ענקיים. בקיבוץ עין זיוון קיבלו אותנו לקטיף עצמי של פירות ארץ ישראל עם יחס של וי אי פי. ביום ראשון, בדרך חזרה לירושלים נכנסנו לציון הרשב״י לשטוח תפילותינו, לבקש על עמינו ולהודות על כל הטוב והשפע.

 כבר בפתח הציון הקדוש התפלאתי לראות שחלק מהסדרנים מתהלכים ללא מסכה. אולמות התפילה הופרדו בדלת ברזל כדי למנוע גודש אך מתפללים לא מעטים הורידו את המסכות מפניהם בשעת התפילה. וזו לא מליצה. העדפתי לעמוד בחוץ ליד הפתח והתלבטתי מאד אם להעיר לאברך אחד ללא מסכה, שהתנדנד בעוצמה במרכז האולם ובלט מאד בהתלהבותו ובדבקות תפילתו. חשבתי לעצמי שאם אעיר לו אפריע לו בשיחה עם קונו ותוך שאתקרב אליו יתר על המידה המותרת אגרום לו גם להיכנס לדין רודף. מצד שני, בעומדו במרכז האולם, ללא מסכה, הוא מסכן את כל המתפללים הסובבים אותו וגם את עצמו… פעמיים דין רודף בשוגג… במקום להוכיח אותו ברבים הוספתי בתפילתי עוד בקשה מיוחדת לבורא עולם, שיציל אותו ואותנו מדין רודף. שלא נזיק לאיש ולא נינזק. הידקתי היטב את המסכה על אפי.
למרות שהחמצתי את התפילה בכותל השבוע חשתי שם, בציון הרשב’’י, שתפילותיי הפונות להר הבית, עולות דרך קודש הקודשים עד כיסא הכבוד ומתקבלות שם בשמחה. כאן במירון, השיח שלי עם אדון העולמים השתפר פלאים בזכות התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי זי’’ע.
כאמור, כדי להתרחק קצת מהצפיפות המלחיצה בין המתפללים, יצאתי להתבודד מעט בתפילה בחצר ליד חלונות ההיכל. לפתע חשתי שעשן סמיך של סיגריות ממלא את הרחבה. האויר הצלול של מושב מירון התמלא בריח של טבק חרוך.
הוקפתי במעשנים רבים שיוצאים לחצר ומשחררים את תכולת ריאותיהם לחלל האויר.
שוב חלפה מחשבה בליבי: גם יהודים יקרים אלו מקיימים כאן בשוגג פעמיים דין רודף. מסכנים את עצמם וגם את הסובבים.
יצאתי לדרך חזרה לירושלים בהרגשה שתפילותינו התקבלו. הייתי מאושר לראות במראה את בני המשפחה היקרה שלי תופסים תנומה בסיום חופשה ארץ ישראלית מהממת. ראינו את ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. ראינו את ״וייזל מים מדליו״ ונהנינו ב’’ה יחד עם החייל המתוק מכל רגע.
עוד אני מתרפק קרוב קרוב על כל רגע של הנאה ״חותך״ אותי במסלולי, חזק, בצורה מסוכנת, ובמהירות מסחררת אופנוען פרוע, שחושב שסללו את הכביש רק בשבילו. הוא ‘שורף׳ את הכביש במהירות של 160 קמ’’ש לפחות, מאלץ אותי ללחוץ בעוצמה על דוושת המעצור ולגרום לכל בני המשפחה להקיץ בבעטה. מה קרה? הם שואלים בתמיהה! ואני משיב להם, שזה עתה חצה את מסלולי עוד אחד שמתעקש לקיים דין רודף בשוגג פעמיים… מסכן את עצמו ומסכן את כל משתמשי הכביש. וגם את הולכי הרגל.
אז עד כאן להפעם. בוודאי הבנתם כבר את הפרינציפ. בואו נשמור על עצמנו וגם על היקרים הסובבים אותנו. נעטה מסיכות, נשמור מרחק, וניזהר מאד בדרכים.
שבת שלום. שבת שנזכה לקיים ״מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל״.

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות, זה משהו שבאמת לא פוגשים בכל יום. במבשרת ציון, בתוך מרכז קניות מהמם עם חניה מקורה ונוף לירושלים, קמה לה מסעדה חדשה עם ריצוף שגורם לכם להרגיש בחו״ל, מרפסת שתמלא את הריאות שלכם באוויר, ותפריט מרהיב ומסוגנן במיוחד עם בעלים בעל ניסיון עשיר. הצטרפו אליי לסבב טעימות בסניף המבשרתי של לוצ׳נה:

משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
אפילו הדגים במים רועדים

אפילו הדגים במים רועדים

אחר הקוראים האדוקים טען באוזניי לאחרונה: תן לנו תמונות. והרבה.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…