בדרך לכותל

מה עשית היום בשביל המדינה

בדרכי לכותל השבוע עברתי ברחובות המצוחצחים והמקושטים של ירושלים, זכר לאירוע הענק לציון יום השואה הבין-לאומי. והשכונות הרבות שנכנסו השבוע למצור הזכירו לנו שאנו זוכים לארח בירושלים המאוחדת עשרות ראשי מדינות, נשיאים, נסיכים ושרים שהגיעו להביע הזדהות והערכה לעם ישראל, ששרד למרות השואה הנוראה שהתחוללה בארצות שהם מייצגים.
אני, באופן אישי, לא צריך תזכורות. גדלתי כדור ראשון לניצולי שואה. אימי שתחי' עברה את כל ייסורי התופת ושרדה כמעט לבדה. אבא שלה, שאני קרוי על שמו, הציל יהודים רבים בשואה ואף זכה לשקם את בתי העלמין בקרקוב, שבעתיק שבהם טמונים מגדולי חכמי ישראל – הרמ"א ורבי אלימלך אשכנזי ורבי נטן נטע שפירא והתוספות יום טוב. סבי הי"ד לא זכה לעלות לארץ ונפטר ממחלה נוראה ממש בסיום המלחמה. 

בודדים ממשפחותינו הגדולות והענפות שרדו. אבי והוריו שכלו את כל משפחתם, אך הצליחו להימלט ממש בתחילת השואה ולעלות לתל אביב.
רק לפני 12 שנה, כשנהרג אביה בננו היקר, התחלתי להבין מה זה לאבד את היקר מכול. מה זה לקבור בן אהוב. תחושה של מעין שואה אישית.
אימי שתחי' מספרת לנו מדי פעם על התופת ההיא שהתרחשה בדור הזה כאילו הייתה על 'פלנטה אחרת'. תחושת האובדן כפי שאנו חווינו בהסתלקותו של אביה נותנת לנו להבין מעט מהצער והגעגוע של כולנו לאהובים שנלקחו מאיתנו בדמי ימיהם.
רק לאחר שאביה יהושע שלנו נהרג אזרתי אומץ לצאת למסע לפולין והצטרפתי לידידי המיוחד והידען אבי רט. צעדנו במשעולי המוות באושוויץ בירקנאו, שם נשרפו בני משפחותיהם של הוריי. סיירנו בקרקוב, שם למדה אימי בבית יעקב אצל המייסדת שרה שנירר ע"ה. למדנו דף יומי בישיבה של הרב יהודה מאיר שפירא זצ"ל, שייסד את רעיון הדף היומי לפני כמאה שנה. צעדנו בשביל המוות של מיידנק, המכונה "שביל השושנים", זכר לסימני הדם בשלג שהותירו כפות רגליהם הפצועות והקפואות של היהודים היקרים שהובלו למוות. עלינו אחוזי צמרמורת לציוניהם של גדולי חכמי ישראל כמו המהרש"ל, המהרש"א, המהר"ם מלובלין, החוזה מלובלין, רבי צדוק הכהן מלובלין ועוד ועוד, ואפילו זכינו להדליק נר בציונו של יוסל'ה קמצן קדוש. חזרנו עמוסים ברגשות מעורבים: מצד אחד צער נורא על האובדן של דורות של תורה וגבורה, ומצד שני תודה לה' על ההצלה הגדולה. למרות החושך הנורא נפתח לנו חלון של אור. התחלנו להבין את הנס הגדול של תקומת ישראל בארץ ישראל.
חשבתי לעצמי: לאן לוקחים את זה מכאן?
אירועים בולטים בחיי עיצבו לי את אמונתי. עיקריים שבהם היו המפגש עם שיעוריו של הרב דוד חי הכהן בתל אביב, שבהם זכיתי להשתתף בחופשות בימי שירותי הצבאי בסיני. לאחר מכן שנות מגוריי בביתו של הרב צבי יהודה שאימץ אותי כתלמיד וכבן ממש. כמובן, בניית ביתנו ומשפחתנו הנפלאה בירושלים, הקמת 'פרסומי ישראל', ייסוד 'באהבה ובאמונה' ו'גילוי דעת'. האסון הנורא שפקד אותנו בהסתלקותו של אביה שלנו, והוא בחור ישיבת הסדר בן י"ט שנים בלבד, גרם לנו להבין שכל התוכניות וכל החלומות תלויים ברצון ה' יתברך.
איך ממלאים את החלל? איך נותנים תוכן לחיים שנראים לפתע זמניים כל כך? איך מממשים ומחזקים את האמונה ואת בני משפחתי היקרים לדורותיה בימים של משבר? אט-אט נרקם בנו מושג חדש מתוך תחושה חזקה של שליחות: קבלת אחריות.
כבר סיפרתי שבשבעה על אביה הופיעה אצלנו ידידתנו חגית ריין לאחר ששכלה בקרב בלבנון את בנה, בניה הי"ד. חגית נתנה לנו כמה עצות מעודדות ומחזקות, ואני נושא אותן עימי עד היום. אחת העצות דימתה את ראשי המשפחה לקטר שמוביל את הרכבת כולה. כשהקטר מושך היטב את הקרונות, הרכבת צולחת איתו הרים וגאיות.
קיבלתי עליי להוביל מיזמים חברתיים ולאומיים ברוח זו מתוך יוזמה וקבלת אחריות. לשים כתף מתחת לאלונקה הציבורית בצמתים המרכזיים ביותר: זהירות בדרכים; נד"ב – לנוער בסיכוי וצרכים מיוחדים; "הבית של אביה" – בית של חסד; הכנה תורנית ערכית של חיילים לשירות צבאי משמעותי; "מעלה אביה" – חיזוק ישיבות לאומיות; "כרם אביה" – שמירה על אדמות המדינה בנטיעת כרמים ובשימורם; סיוע בבניית יישובים חדשים ובאכלוסם. אלו מקצת הנושאים שאני פועל בהם במסגרת קרן אביה בשליחות ובעשייה ברוכה.
אכן, עצתה של חגית ריין התגשמה. המשפחה כולה התגייסה לנשיאה בעול הציבורי כהמשך לפועלו הערכי של אביה יהושע ז"ל. כל אחד מאיתנו התחבר למשימות בדרכו, בגופו, בממונו ובנפשו ותורם מכוחותיו להצלחת המבצע, ואף מוסיף משלו נושאים חדשים ומשימות נוספות. מיגון לשמחה ולתקומה. תחושה אמיתית של גאווה ישראלית-יהודית אמונית.
מייד לאחר השבעה שלנו יצאנו רעייתי ואני למשימה חשובה של עידוד משפחות ששכלו את ילדיהם בתאונות דרכים, בפיגועים ובמחלות ל"ע. אנו באים לנחם בשבעה ומציעים את ניסיוננו ועזרתנו מתוך מסר של אמונתנו שיש חיים לאחר המוות.
לפעמים מיטשטש לי קצת הגבול בין משימה פרטית לציבורית. לדוגמה, כשהקמתי את מיזם "חופשתרבות" להעלאת יהודים בהר הזיתים לשבתות לשיחות ולסיורים מטעם "קרן אביה". בסך הכול רציתי שאביה לא יישאר שם לבד. באותם ימים רק יהודים מעטים הגיעו להר הזיתים. רבים חששו לפקוד את קברי יקיריהם. בזכות ההתמדה, הסיורים, האירועים, השמחות והאזכרות רבות המשתתפים בהר הזיתים אנו זוכים ורואים יותר ויותר יהודים בהר המשחה. הר הבית נשקף שוב לבני העם הנבחר כמבקש להיגאל. הביטחון השתפר פלאים, מאמץ מתמשך הצליחה לשנות מציאות במישור הציבורי-לאומי מקצה לקצה.
כמובן, אנחנו לא לבד. קיבלנו חיזוק ועידוד לחזון שלנו מהרב הלל הורוביץ, משרים, ממשרדי ממשלה, מראש העיר הנפלא של ירושלים מר משה ליאון ומעוד רבים וטובים. השליחות הציבורית מביאה איתה סייעתא דשמיא וסוחפת אחריה רבים להשתתף, לעשות, להוביל, לתרום ולהצליח. המשפחה הגרעינית התחברה בטבעיות למשפחה הישראלית המופלאה שכל כולה נתינה אמיתית, רחבה, משותפת ומידבקת.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…