אקטואליה

מזלנסקי עד ז'בוטינסקי

ז’בוטינסקי שנולד באוקראינה הבין כי כוחה השתדלני והמעשי של הציונות אין בו די. כדי לפרוץ קדימה יש לגייס את דעת הקהל העולמית. דעת הקהל, היא המנוף הגדול ביותר להפעלת ממשלות העולם. ז’בוטינסקי הפנים כי בעוד מנהיגי העולם עסוקים בדאגה לאינטרס הלאומי שלהם, את האזרח הפשוט מעניין הצדק.

נשיא אוקראינה זלנסקי
צבי סוכות

הקונספציה
לפני כחודש וחצי נסעתי לכמה ימים להאדיטש שבאוקראינה. מין פס כזה של כמה ימים ללא טלפון לתפילה ולימוד בנחת. משדה התעופה הסמוך לקייב ועד האדיטש יש כ-3.5 שעות נסיעה מזרחה לכיוון הגבול הרוסי מה שהותיר די זמן לפטפוטים עם סרגיי הנהג המקומי. באותו זמן פוטין כבר איים בפלישה לאוקראינה ואף התחיל לשנע כוחות לקרבת הגבול, כלי התקשורת בעולם עסקו בגבולה המזרחי של אוקראינה וכמובן גם השיחה במונית. נהגי מוניות בכל העולם הם פרשני הפוליטיקה הטובים ביותר.  סרגיי נהג מונית פיקח וצעיר עם חוש הומור לא רע הסביר לכל אורך הדרך כמה אוקראינה בטוחה, פוטין רק מאיים ובכל מקרה בתרחיש הגרוע ביותר הוא ינסה במקסימום לכבוש את המחוזות הבדלניים. הצחיקה את סרגיי העובדה שאני תושב השומרון שבישראל מדבר על סכנת מלחמה. לדעתו ישראל כולה והשומרון בפרט הם מקום סכנה מהמסוכנים בעולם בעוד שאת עומק אוקראינה פוטין לא יעז לתקוף לעולם. בימים האחרונים יצא לי להרהר לא פעם בצחוק ובביטחון המופרז של סרגיי.

ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי

 כאומה שהמציאה את הקונספציה במלחמת יום כיפור ובה בקביעות לפני כל סבב בעזה מפרסמים גורמי המודיעין כי לחמאס אין אינטרס או רצון בהסלמה, הבדיחה היא על חשבוננו. גם בשנת 2022 במערב מעדיפים להמשיך להעריך את האויב במשקפיים מערביות של כסף ואינטרס פוליטי בעוד שאנשים כמו פוטין או יחיא סינוואר מונעים מיצרים אחרים לגמרי.
בשנת התשפ”ב הלאומנות עולה בקרב ערביי ישראל, בשטחי הרשות ה’פלסטינית’ נערמים מצבורי נשק עצומים שמוברחים מכל העולם, וגדל דור שלא ידע את האינתיפאדה השניה ומבצע חומת מגן. בכל יום שעובר חיזבאללה מתחמש בעוד טילים מדויקים, חמאס עזה מתאושש ואיראן צועדת כמעט בבטחה לעבר פצצת אטום תחת הסכם גרעין מחורר לגמרי. שלא נהפוך לסרגיי
בין ולדימיר זלנסקי לולדימיר (זאב) ז’בוטינסקי
לפני 102 שנה כמעט בדיוק, בג’ אדר התר”פ התכנס הועד הזמני ליהודי ארץ ישראל לדון בפרעות הערבים באזור תל חי. בעוד בן גוריון טבנקין ואחרים רצו להשקיע את מירב המאמצים בגיוס עזרה ותחמושת למתיישבי תל חי גרס דווקא ז’בוטינסקי המילטנט יותר כי אין בכוחם של המתיישבים כרגע להגן בעצמם על כלל הנקודות באזור וכי עדיף לפנות את הישובים תל חי וכפר גלעדי כדי לא לאבד חיי אדם, כשבמקביל מתאמצים להסב את דעת הקהל העולמית ללחץ על הבריטים להגן על יהודי הארץ. ז’בוטינסקי שנולד באוקראינה הבין כי כוחה השתדלני והמעשי של הציונות אין בו די. כדי לפרוץ קדימה יש לגייס את דעת הקהל העולמית. דעת הקהל, היא המנוף הגדול ביותר להפעלת ממשלות העולם. ז’בוטינסקי הפנים כי בעוד מנהיגי העולם עסוקים בדאגה לאינטרס הלאומי שלהם, את האזרח הפשוט מעניין הצדק. רק לחץ ציבורי חזק במדינתם שלהם יכול להביא את מנהיגי העולם לסייע לציונות.
בתל חי אגב, הוחלט בניגוד לדעתו של ז’בוטינסקי, 6 ימים אחר כך נהרגו במקום 6 יהודים ביניהם יוסף טרומפלדור הי”ד.
כמוהו, גם ולדימיר זלנסקי יהודי שנולד וגדל באוקראינה עד שהפך לנשיא המדינה הבין בשלב מוקדם מאוד כי אף אחד ממנהיגי העולם לא יקריב את האינטרסים שלו כדי לסייע לאוקראינה. מנהיגי העולם יצקצקו, יתפללו ובמקרה הטוב יטילו כמה סנקציות שלא יפגעו באמת ביחסים שלהם עם הרוסים. כמו כולם גם הוא ידע כי אין בכוחו של הצבא האוקראיני לעמוד בפני מכונת המלחמה הרוסית. המנהיג היהודי איש המילים והמדיות החברתיות הבין כי מול מכונת המלחמה האדירה של פוטין רק שימוש נכון בדעת הקהל העולמית יכול לגייס את המעצמות לצידו. הוא הצליח להפיח בעם האוקראיני תקווה ובאמצעות סיפורי מופת של חיילים אוקראיינים ושימוש נכון בתקשורת העולמית יחד עם סרטונים ותמונות שלו מרחובות קייב הוא הצליח לקנות את אהדת הקהל המערבי כולו. ממשלות שלא חלמו להסתכסך עם הרוסים לטובת אוקראינה בתחילת הדרך הפעילו סנקציות חריגות מאוד לאחר לחץ אדיר מהקהל הביתי שלהם. נכון לכתיבת שורות אלו קייב לא נכבשה, מדינות העולם רסקו את הכלכלה הרוסית ושלחו משלוחי נשק לאוקראינה. דבר שהצהירו אך לפני שבוע שלא יעשו. קיים עוד סיכוי שזלנסקי יצליח.
ללמוד מאוקראינה
מדינת ישראל היא כיום מעצמת סייבר, מעצמה מדינית ביטחונית וכלכלית לאין ערוך משכנותיה, אך בדעת הקהל העולמית נדמה כי אין מוקצה ממנה. מול מכונה משומנת וממומנת של הרשות הפלסטינית ההסברה הישראלית לא קיימת כמעט בכלל בזירה העולמית וזהו נושא שחייב להשתנות. מערך משומן ומתוקצב שיעבוד בעולם כולו כדי להשפיע על דעת הקהל יכול לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה. על אנשי משרד החוץ להפסיק את שיטת העבודה הישנה של מברקי מסרים יבשים לפוליטיקאים מקומיים ולעבוד כמו כל משרד אסטרטגיה ושיווק עם המערך המתאים. זה אפשרי לגמרי ומוטב מאוחר מאשר אף פעם.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…