פתאום, אחרי שסיימתי כמובן להתלהב מהאקטיביזם המרשים באמת של הכוכבות שהראו שגם ילדי דור ה-Z מסוגלים למחות, הבנתי מה מפריע לי במחאת המכנסונים: כל העניין של דימוי הגוף שמתפספס לו.
אילו יכולתי, הייתי ניגש לבנות האלה ואומר להן: אחיותיי האמיצות, נניח שאתן צודקות וגם לכן, לפי הרציונל וביקורת התבונה הטהורה, מותר להגיע לבית הספר במכנסונים קצרצרים בדיוק כמו הבנים. אתן בטוחות שככה, אבל ממש ככה, אתן רוצות להגיע לבית הספר?
יש לכן מושג אילו מחשבות יעברו לבנים כשיראו אתכן ככה?
לא, לא, אתן צודקות, זה בוודאי לא אמור לעניין אתכן, ואתן בוודאי לא אמורות להגביל את הלבוש שלכן בגלל כל מיני מחשבות של בנים, אבל בינינו, כן, אתן חושבות שהייתן לובשות את המכנסונים האלו גם נניח אילו הייתן מוזמנות לביקור בכנסת או לביקור נימוסים באיזה בית ספר בריטי יוקרתי?
לא?! למה לא? כי מה? מה בדיוק מפריע לכן? כי זה לא מכובד? וואלה? אבל איך זה קשור לכבוד, מדובר בכלל על הזכות שלכן לממש את עצמכן באופן החופשי והאמיתי ביותר שיש, לא ככה?
ונניח שהייתן יודעות שיש בנים שמצלמים אתכן לבושות ככה, האם אז הייתה מפריעה לכן הידיעה שהתמונה הזו שלכן עוברת בין הבנים?
יודעות משהו? בואו נניח שבית הספר מתיר לכן להגיע במכנסונים קצרצרים. באמת תחושו בנוח כשאתן ערות לעובדה שפתאום אתן נהפכות לאובייקטים מיניים עבור כמה בנים שניחנו בדמיון מפותח ובעודף טסטוסטרון?
ואולי, אבל רק אולי, זו כבר לא שאלה של צדק, כי הצדק לגמרי איתכן, אלא של חוכמה ושל שכל ישר? כי לפעמים יש בחיים מצבים שאתן לגמרי צודקות אבל מסוגלות לגלות שכל ההפסד שלכן.
ויודעות מה? יש לי תחושה שאם תגיעו לבית הספר במכנסונים הללו, גם אם לא תפסיקו לחייך בניצחון, עדיין בסופו של דבר כשתישארו לבד עם עצמכן לא תבינו למה לעזאזל הבנים האלו לא מפסיקים לנעוץ בכן מבטים ולהסתכל על הגוף שלכן כאילו הוא נהפך לנחלת הכלל.
