למרות שעברנו את פרשת קורח שנגעה במחלוקת בעם ישראל עדיין קיימות אצלנו המחלוקות. אכתוב מספר נקודות בנושא.
אבי ז"ל היה אומר – 'כשתראה מחלוקת תברח ממנה כמו מאש'
01
מספרים שפעם הגיע מישהו להתפלל בשבת בבית הכנסת של ה'אמרי חיים' מויז'ניץ והתכבד להיות חזן.
הוא ניגש לעמוד התפילה וניסה להנעים את קולו בנוסח ויז'ניץ, מה שהסתבר שלא כל כך הצליח לו.
ה'אמרי חיים' שאל אותו 'מדוע אינך מתפלל בנוסח שלך?' האיש ענה 'אני רוצה להתפלל כמנהג המקום'
השיב לו ה'אמרי חיים' – 'אצלנו מנהג המקום הוא שכל אחד מתפלל כפי שנוהג במקומו'
בעל התניא כתב (אגרה"ק נו) כי אין שלום יוצא מתוך מריבה, ובפרט מחלוקת לשם שמים אשר רוב התלאות הן מחלוקת לשם שמים, הרחמן יצילנו ממנה.
02
ישנו משל על האריה, מלך החיות שהזקין ולא היה עוד בכוחו לצאת ולצוד טרף. עברו שלושה ימים שלא אכל דבר והרעב החל להציק לו.
הוא ניסה להשיג את מזונו בדרך אחרת וזַחל החוצה, אל פתח המאורה.
מרחוק הוא הבחין באנטילופה גדולה ובשרנית המתקרבת. האריה הזמין אותה לבקר במאורתו.
האנטילופה התפתתה לחיוכו המלאכותי של האריה שביקש בנימוס: 'אולי תוכלי להריח את הפה שלי ולספר לי מה הריח העולה ממנו? אני מרגיש ממש רע!'
האנטילופה התקרבה קצת בחשש, קצת בהיסוס, אבל כבר ממרחק של מטר היא הריחה את הסרחון שעלה מפיו של המלך שלא אכל שלושה ימים. 'מסריח ביותר, אדוני המלך!' היא הכריזה בהחלטיות.
דינה נגזר למוות באשמת חוצפה. והמלך היה גם שבע וגם מרוצה ממשפט הצדק שערך.
האריה עדיין חש עוד רעב וחיפש את ההזדמנות הבאה לעשות "משפט צדק".
השועל שעמד בצד והתבונן בביצוע גזר הדין של האנטילופה נקרא למאורה.
גם הוא והתבקש למסור חוות דעת על הריח.
השועל שלא רצה ליפול במלכודת שבה נפלה האנטילופה, הסתיר את תחושת הגועל, וכששפתותיו נוטפות חנופה אמר: 'ריח גן עדן, אדוני המלך, הרבה זמן כבר לא הרחתי ריח כה נפלא!'.
גם דינו נחרץ למוות באשמת שקר וחנופה.
האריה שביקש לקנח בבשר רך וטעים שאג לכיוונה של כבשה צעירה שרעתה לא הרחק משם, הוא ניסה להפיל אותה במלכודת שבה נפלו גדולים ממנה וביקש את חוות דעתה על הריח. אבל הכבשה רק נענעה בראשה בהתנצלות: 'מצטערת מאוד אדוני המלך, אבל האף שלי סתום, אני לא יכולה להריח!'
הנמשל: כשפורצת מריבה ומחלוקת אל לנו למהר לבחור צד אחד, שני הצדדים מלאים באנרגיות שליליות.
ממחלוקת וממריבה צריך לברוח כמו מאש. ובחכמה, כמו הכבשה.
03
אסיים בסיפור מצמרר שסיפר יואל שפיץ על הרב פרופ' נחום רבינוביץ'. הרקע הוא שבשנת 1956 הקהילה האורתודוקסית בצ'ארלסטון ביקשה ממנו לבוא לכהן כרב המקום.
הרב רבינוביץ' רצה בתפקיד, אבל חרה לו מאוד שבעיר היו שני בתי כנסת אורתודוקסים שנפרדו זה מזה כעשרים שנה קודם לכן בגלל מחלוקת בעניין המחיצה בבית הכנסת ונושאים דומים.לכן, הוא התנה את בואו באיחוד בתי הכנסת והקהילות – אך ראשי שתי הקהילות סירבו.
כאן מגיעה עדותה של בתו – הגב' טובית קרקובסקי: "אבי ז"ל (הרב רבינוביץ') כינס את ראשי שתי הקהילות, הוא היה אז בן 28 וכולם היו מבוגרים ממנו. מה שאני אספר עכשיו נשמע פנטסטי אבל יש הרבה עדויות לזה.
שמעתי מפי אדם ששמע מאביו (שהיה שם), אבל גם אחי וגם בתי סיפרו את הסיפור הזה לאבא כדי לאמת את הדבר.
אבא כינס את האנשים והפציר בהם לעזוב את השנאה ואת הסכסוכים ולהסכים להתאחד – אך הם סרבו לשמוע.
אבא ז"ל הוציא את ספר התורה מארון הקודש ואמר להם: 'מה שאתם עושים עכשיו זה כאילו שאתם דורכים על ספר התורה. אתן לכם הזדמנות לעשות זאת בפועל – אוריד את ספר התורה לארץ ואתם תדרכו עליו'.
הוא פתח את ספר התורה לעיניהם והתחיל לאט לאט להוריד אותו אל הרצפה [!!!].
הקהל המבוהל התחיל לצעוק: 'לא רבי! אל תעשה זאת!' הם הבינו מה עשו ובמה פגעו.
אחים שלא דיברו זה עם זה במשך עשרים שנה קמו והתחבקו ארוכות. נעשה שלום".
04
לסיום אוסיף סיפור קצר על רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שפעם נכנס אליו יהודי ושאל אותו "בתמימות" בעיניין מסויים כיצד היא ההלכה ?
והרב הכיר בו שכוונתו לשמוע ממנו באיזה 'צד' הוא במחלוקת שהייתה אז בין גדולי ישראל בפסק הלכה בעיניין זה.
הרב שהבין מהי מטרתו של אותו שואל תמים, אמר לו : "בקשר להלכה עצמה, כאיזה צד שתנהג יש לך על מי לסמוך, אבל להחזיק במחלוקת אין לך כלל על מי לסמוך. ■
Ori88533@gmail.com
