01
דמות מעיר התורה תל-אביב
בימים אלו נלמדת מסכת סנהדרין במסגרת הדף היומי, וחידושים מתוקים ומקוריים מספרי ״מרגליות הים״ של ר׳ ראובן מרגליות על המסכת, נשמעים בבתי המדרש. הרב ראובן מרגליות היה גאון שכל התורה מונחת אצלו כבקופסה, והוא כמעיין המתגבר, אבל את הכתיבה הוא השכיל לצמצם בלשון בהירה ומובנת לכל. סיפרה לי גב׳ לאה סרלואי, ילידת תל אביב ואחותו של הרב ישעיהו הדרי, שהיה ראש ישיבת הכותל: ׳ר׳ ראובן מרגליות לא זכה לפרי בטן. אחי סיפר לי שר׳ ראובן היה מסתובב אצל אדמו״רים וצדיקים שיתפללו עליו. אדמו״ר אחד אמר לו שאם יעזוב את תנועת ״המזרחי״ יזכה לפרי בטן, והוא השיב בנחרצות שלא ימכור את נשמתו…׳
מדוע ״נשמתו״? סיפר לי קרובו ובן ביתו, חנניה וינברגר מרחובות: ׳מעולם לא ראיתיו כועס, מלבד פעם אחת, כשהחזן בבית הכנסת החסידי שברח׳ יבנה בת״א, עמד לדלג על ההלל של יום העצמאות. הוא ניגש לחזן, העבירו ממקומו, ולפני התיבה עבר הדיין רבי יונה הוכמן עם תפילת ההלל. ר׳ ראובן ראה בחוסר אמירת ההלל כפיות טובה. בסוכת בית הכנסת התקיים מנין מקביל, לכל המעוניין, שבו לא אמרו את ההלל׳.
והוסיף: ׳כשהעלו את עצמותיו של זאב ז׳בוטינסקי לארץ, בשנת תשכ״ד, נערכה לו קבלת פנים בשדה התעופה בן גוריון. על במת עץ קטנה, כעין ארגז מוגבה של 15 ס״מ, עמדו ר׳ אריה לוין, דודי ר׳ ראובן מרגליות וח״כ מנחם בגין. הייתה שם גם ח״כ גאולה כהן. תפילה מיוחדת נשא החזן התל-אביבי בנימין אונגר. ראשי המדינה של אז בלטו בהיעדרם…
יחד עם השקפת עולם חדה זו של ר׳ ראובן, הייתה הערצה הדדית בינו לבין החזו״א ועוד גדולי עולם בעלי השקפות שונות. ר׳ חיים קנייבסקי העיד שהחזו״א אמר עליו שהוא למדן גדול, ושהוא עצמו אינו יודע כמה הוא יודע. גם ר׳ חיים עצמו אמר שהכירו ככזה, אישית ומתוך ספריו הרבים. היו שהחשיבוהו כבקיא הגדול בדורו׳.
בשנת תרצ״ג עלה ארצה חלוץ ששמו נפתלי קליגר. עם עלייתו הוא התגורר בתל-אביב ועבד בה כפועל. הוא זכה לאריכות ימים ולבנים תלמידי חכמים. פעם שאלתי אותו אם הכיר את ר׳ ראובן מתל-אביב, מאותם הימים. ׳מתל-אביב?? עוד מלבוב שבפולין הכרתי אותו! הייתי נכנס לחנות הספרים שלו, כבחור בן 13-14, לא כדי לקנות ספר, אלא כדי להרגיש את האווירה המיוחדת של בית ועד לחכמים, לשמוע שיחותיהם. כנראה שלא רק אני לא הייתי בא לקנות, אלא גם תלמידי חכמים גדולים היו באים לשאול מקור, לברר גרסה, לשמוע על ספר פלוני או מחבר אלמוני…׳
ר׳ ראובן היה המנהל הראשון של ספריית הרמב״ם בתל-אביב. מדי פעם אני לוקח כמה מתלמידיי לספריה זו, ואני רואה את ההלם על פניהם, את התרוצצות המחשבה, את שאלת ה״ממה מתחילים?״ הם מעולם לא דמיינו עושר כזה בארון הספרים היהודי, על שלל תחומיו. ואולי ההלם הזה הוא התפקיד הראשון של ספרייה תורנית כזו – לייצר את תחושת ה״קטונתי״ בפני השגב הזה של חכמת היהדות.
02
דמויות מעיר התורה ירושלים
את הדברים הבאים אני כותב ביום היארצייט של הרב אברהם רמר, תלמיד הרצי״ה קוק, שזכיתי ללמוד אצלו בילדותי. לימוד ספר ישעיהו אצלו כלל תרגום להווה, להראות כיצד ״דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם״. כשלמדנו את הפסוק בישעיהו: ״כי מציון תצא תורה… מירושלים״, הוא אמר לנו: תראו איך הנבואה הזו מתגשמת ממש בדורנו, כאשר מרכז התורה העולמי היום כבר עבר לארץ ישראל, ולירושלים דווקא. בשעה אמירת הדברים חיו עדיין שלושה מגדולי הדור בארה״ב: גדול הפוסקים ר׳ משה פיינשטיין, גדול האדמו״רים הרבי מלובביץ׳, וגדול הלמדנים וההוגים הרב סולובייצ׳יק.
נזכרתי בדברים אלו אך לפני שבוע, כשאמר לי הפוסק הגדול וחבר מועצת גדולי התורה הרב יצחק זילברשטיין, שאין דרגה תורנית הדומה לדרגת גדולי התורה שבירושלים. מעלת הקדושה הירושלמית מייחדת אותם בדרגה גבוהה מזו של תלמידי החכמים שלא זכו לחיות בירושלים, אמר בענוותנותו. את הדברים הוא אמר לא כרעיון מופשט, אלא בתוך שיחה על ייחודיותם של הגרש״ז אויערבך, חתנו ותלמידו מו״ר הגרז״ן גולדברג, ויבלח״א תלמיד הגרש״ז מורנו הרב אביגדר הלוי נבנצל. [אגב, מאור הפנים הידוע של הרב זילברשטיין, החיוך שלא מש מפניו כלפי כל אדם, הוא בוודאי ירושלמי…]. אכן ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״.
השבוע נפטר רבה של גבעתיים, הרב יוסף גליקסברג, ניצול שואה מ״ילדי טהרן״, תלמידו ובן טיפוחיו של הרב מפוניבז׳, יו״ר חבר הרבנים של הפועל המזרחי וחבר מועצת הרבנות הראשית. ביקרתי אצלו לאחרונה עם שניים מבניי, להתברך מפיו לקראת תחילת זמן אלול בישיבות. בצאתנו שאלנו אותו: ״מהי העצה הטובה ביותר להצלחה עבורם בישיבה?״ הוא השיב תשובה מעניינת: ״למצוא חברותא עם יראת שמים״. [בדרך כלל מחפשים חברותא למדן. מ.ד.] ״מי היה החברותא של הרב בישיבת פוניבז׳?״ שאלתיו לאזני הילדים. והוא השיב, כנאה דורש ונאה מקיים: ״הרב זלמן נחמיה גולדברג״… ■
meirdorfman@gmail.com
