בדרך לכותל

מידות הכותל

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
למרות רצף החמסינים המלווים בגשם טרופי שאפיינו את השבוע, שבת המלכה הביאה איתה משב רוח נעים ומזמין לצעידה לכותל. ואכן כבר בדרכי, לאורך רחוב יפו, פגשתי שוחרים רבים שהקדימו קום לקבל פני שכינה למרגלות קודש הקודשים. כמו בכל שבתות הקיץ, מתפללי תפילת ותיקין מסיימים את תפילתם מוקדם, לפני השעה שבע בבוקר, עת מתחיל המניין שלנו. קבוצות רבות של מתפללים, ספרדים ואשכנזים, יחד עם עשרות תלמידי הישיבה התיכונית מעלה אדומים, בקעו מהעיר העתיקה ושמו פעמיהם בפנים מאירות וכשקדושת היום הנפלא נסוכה על פניהם, המועדות למשכנם בכל שכונות העיר.
אט אט התמלאה הרחבה במתפללים, והם מילאו את מקומם של מתפללי מניין הנץ. מאחורינו התארגנה קבוצת עולים מאמריקה, לתפילה חגיגית לכבוד שבת חתן שעלה זה עתה לירושלים מארץ העמים.
02
באותה שעה חשבתי לעצמי שהכותל נותן לנו שיעור באמונה – שבת ׳שלח לך…׳ בכותל היא תשובת המשקל, חד משמעית, לחטא המרגלים.
אמונת יהושע בן נון וכלב בן יפונה מתגלה ביהודי הכותל בכל גדולתה ותפארתה. לא תמצא כאן כפירה והפגנה נגד יכולתנו לרשת את הארץ מבית מדרשם של המרגלים, אלא כמיהה של יהודים מכל העולם, לאחר 2,000 שנות גלות נוראה, להתפלל דווקא בירושלים, בסמוך לשרידי בית מקדשנו.
תעיד על כך מסירות הגבאים בכותל, מנהיגי הקהל, לקיים מניינים גדולים ומשמעותיים לכל דיכפין, במשך כל השנה, למרגלות הר המוריה. שעות אחדות לפני תחילת התפילה תוכלו להבחין בהם היטב, שעה שהם נושאים על גבם כסאות רבים, סטנדרים, חומשים וסידורים כדי להנעים לבאי הכותל את תפילתם.
גבאים כמו שאול או גבי שיינין ירכשו מכספם ויביאו איתם לכותל מיני מאכלים, ממתקים, שתייה, סלטים וכו׳, כל זאת ועוד כדי לפאר את תפילות השבת ולחבבם על בני נוער ומבוגרים כאחד.
מנהיגים אלו הם המשך ישיר למאמינים במתנה הגדולה שקיבלנו מה׳, כי טובה היא מאוד מאוד… ומתוכה האמונה הגדולה בחובה ובשליחות שלנו לכבוש את הארץ, לאורכה ולרוחבה, ובקרוב גם את הר הבית… ולהנחילה לבנינו, לנחלת עולם.
המרגלים ששלח יהושע בן נון לתור את מרחבי הארץ, לפני כיבוש ירושלים ובאר שבע, פוגשים ביריחו את רחב, מייסדת רשת לשיווק מזון… ׳שיווק השקמה׳. אישה זו מלמדת את עם ישראל פרק באמונה – היא מזכירה לשני יהודים שמתחבאים אצלה על הגג, בין פשתי העץ, כיצד, לפני 40 שנה עשה לנו ה׳ את הניסים הגדולים והמופלאים סמוך ליציאת מצרים – עשר המכות, ייבוש ים סוף, ניצחון על מלכי האומות שהפריעו לעם הנבחר בדרכו לגאולה, ועוד.
מה שראתה שפחה על הים לא ראו עשרת המרגלים ששלח משה רבנו… ואילו רחב מתארת כיצד נמוג לב העמים וכולם רועדים מפחד מפני ה׳ ומפני ישראל.
דבר לא השתנה מאז. עדיין נותרו יהודים בארץ ובעולם שאינם מגיעים לאמונת הכותל. יהודים שמפקפקים ביכולת שלנו להצליח בשליחות הגורלית של ניצחון ישראל על העמים. התפילות בכותל הן אכן תשובה לחלשי אמונה.
03
בהסתכלי על המתפללים הנפלאים שסביבי, חשבתי לעצמי שלכותל יש מידות משלו, והרי עשר המידות של הכותל:
חברות – כשאני מגיע לכותל כבר מוכנים עבורי, בפינתי הקבועה ליד מחיצת הנשים, כיסא, סטנדר, סידור וחומש, שהכינו במיוחד בשבילי, מבעוד מועד, חבריי למניין. אם איעדר מהמניין ללא הודעה מוקדמת, יתקשרו רבים לברר מה קורה איתי. אחרים ישאלו בדאגה לבריאותי, כשאגיע בשבת הבאה.
אם מישהו מהמתפללים חוגג שמחה או חס וחלילה להפך, מתפללי הכותל יהיו שותפים איתו, בצרתו או בשמחתו, ישתתפו ויתמכו בו בכל ליבם ומאודם.
הכרת הטוב – לדוגמה: השבוע סיים בעל הקורא שלנו, יעקב גולדשטיין האגדי, 12 שנים של קריאת התורה במנייני הכותל – בעקביות, ברהיטות, במאור פנים, ביראת חכמים, בהתנדבות ובמסירות. דא עקא, מישהו קנה את הבית שבו התגוררו יעקב ומשפחתו הגדולה, בשכירות, ברובע הקרוי מוסלמי, ומשפחת גולדשטיין נאלצה לארוז את מטלטליה ולנדוד לשכונת רמות הרחוקה.
מתפללי המניין הודו ליעקב על תרומתו הרבה להצלחת התפילות, והבטיחו לא לשקוט עד שימצאו לו דיור הגון בעיר העתיקה. גם אתם, הקוראים, מוזמנים להצטרף למאמצים שלנו למציאת מענה הולם למשפחה המופלאה הזו.
תורה ואמונה – רבים מהמתפללים מתמידים להצטרף לשיעורי התורה שמתקיימים לפני ואחרי התפילות ברובע היהודי והמוסלמי או במתחם העמודים שבצד רחבת הכותל. ידוע הוא רב העיר העתיקה, הרב אביגדור נבנצאל, שנותן שיעורים לפני התפילות בכותל. במניין שמאחורינו מתקיים שיעור עתיק יומין באמונה ובפרשת השבוע, שניתן על ידי רב קבוע בסיום התפילה. מוזמנים.
חמלה ולקיחת אחריות – מתפללי הכותל מרגישים אחריות, וחשים עצמם כשליחי הציבור בכותל. רבים מהם מגיעים למניין עם רשימת בקשות ארוכה לרפואה, לפרנסה, לזיווג הגון, לפרי בטן – עבור שכנים מודאגים, חברים, בני משפחה, או עבור הירקן השכונתי.
חסד – לחסד ולנתינה בכותל אין גבול. התרומות לעניים ולהנצחות שונות בכותל, הן רק קצה הקרחון. קצרה היריעה מלתאר את העשייה התוססת, ההקשבה לכל נצרך, ההתגייסות כפרטים וכחבורה לסייע לכל מי שנקלע למצוקה, לתת עצה טובה, לתת אוזן קשבת, לנחם, לחזק ולעודד.
ענווה, כולנו כאחד – בכל המניינים בכותל תמצא יהודים יקרים משלל גלויות, צבעים, מנהגים וגוונים – חרדים, חסידים, ליטאים, ספרדים, סרוגים, חב״דניקים, מזרחיים, עולים מאתיופיה, תימנים, אפגנים, בני משה וכו׳. ברוב המניינים, גם החרדים, מקפידים על תפילה לשלום חיילי צה״ל, ובלא מעט מניינים גם על תפילה לשלום המדינה. כשמתחולל אירוע ביטחוני בעיר העתיקה או בכל מקום בארץ, מתאחדים כל המניינים לתפילה ולזעקה. לפתע הופכים כל מתפללי הכותל לאיש אחד, נופלות המחיצות, שוקעות המחלוקות ומתגלה הניצוץ היהודי המופלא, המאיר למרחוק.
אהבת ישראל ודיבוק חברים – כבר סיפרתי על כך שידידיי למניין דואגים לי תמיד לכיסא ולסטנדר בפינה הקבועה שלי. ואני משתדל לדאוג לאחרים, בדיוק כמו עשרות ומאות מתפללים שדואגים כאן איש לרעהו. אחד עובר בין הקהל ומחלק חומשים, השני מחלק עשבי בשמים, השלישי טבק ׳געשמעקט׳ להרחה… רביעי מחלק סביבוני נייר מעשי ידיו, חמישי מחלק מנטוסים, גבי שינין הגבאי מחלק עלוני ׳שלום לעם׳, חטיפים וסוכריות על מקל, שאול הגבאי מגיע עם סלים מלאים בסלטים, בקבוקי שתייה מתוקה וחריפה, סלט חריף, קוגעלים ועוד ועוד.. והרשימה עוד ארוכה… כל יהודי מתקבל כאן בידיים פתוחות, ללא הבדל צבע הכיפה ואורך הציציות או הזקן…
התנדבות, עקביות, מסירות – כדי לקיים מניין בכותל אתה צריך להתנדב… להביא מגילת נביא להפטרה מאחד המניינים השכנים שאך סיימו לקרוא, או לחפש בארונות הקודש הגדולים הספונים במנהרה שתחת קשת ווילסון… צריך להתמיד ולתפוס פינה קבועה למניין, ולדאוג שמניינים מזדמנים לא יתפסו בטעות את מקום המניינים הקבועים. צריך לקושש חומשים ולהכינם מראש לעשרות או למאות מתפללים, לארגן שטיחונים לכוהנים, לפרוס מפה על הבימה, לדאוג לספר תורה, למצוא פינה יבשה מתחת למחסה המנהרות ביום של גשם, לאתר מחסה מפני השמש הקופחת בקיץ וכו׳.
הכנסת אורחים – כל דיכפין ימצא מקומו במנייני הכותל, בנוחות וביעילות. ישאלו אותך לשלומך, יציעו לך עלייה לתורה אם אתה בשמחה או חו״ח ביום זיכרון. יום הולדת זה בכלל טוב לכיבוד, לשירה ולצהלה. תחוש כאן בכותל כזקן ובקיא, כוותיק ואהוב, כחבר וכבן משפחה.
תפילה ותודה – ותשובה ותפילה וצדקה… שלושתם מתקיימים כאן בכותל בהידור רב, שזורים זה בזה יחד עם הכוונות העמוקות בתפילה הזכה הבוקעת דרך קודש הקודשים היישר אל כיסא הכבוד. רבים מאריכים בתפילה בלחש כדי שלא לפספס שום בקשה ושום כוונה, וכדי להודות לה׳ על כל הטוב ועל כל השפע. הוקרת הטוב ליושב במרומים עוברת כחוט השני בין מתפללי הכותל, שמודים גם על הזכות לעמוד שוב כאן מול הכותל בתפילה יהודית נרגשת, לאחר יותר מ-2,000 שנות גלות קשה ונוראה.
04
בסיום התפילה שמתי פעמיי למכון מאיר, מרחק כשעה הליכה, כדי להשתתף בברית של נועם פלהיימר, נכדם של ידידינו המופלאים, בוני הארץ, ר׳ יואל וורד פלהיימר, ממייסדי פדואל, ת״ו. על בנם הצדיק, הרב בנימין שעושה נפלאות בשיעור תורה בבית הכרם ובקריית משה, כבר כתבתי ארוכות. התרגשנו לראות את סבא רבה משה פלהיימר ששכל את רעייתו, סבתא בתיה היקרה, לפני מספר חודשים, יושב על כיסא הסנדק ומברך ארוכות בחיוך לבבי, בכל מילי דמיטב, את כל הקהל הרב שמצטופף ליד ארון הקודש העתיק, וממתין בסבלנות בתור הארוך… רק כדאי לציין לשבח, כאן בשוליים, שר׳ משה פלהיימר הוא ייקה בכל רמח ושסה, עם קבלות… וידוע לכול שליהודים יוצאי גרמניה והסביבה כל עניין הברכות והסגולות זר במקצת… ודו״ק…
05
אחר הצהריים מיהרתי להשתתף בשיעורים הרבים שניתנו בבית הכנסת ׳היכל יעקב׳, של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ״ל, ליד בית מדרש ׳דרכי הוראה׳.
השיעורים ניתנו לרגל יום הזיכרון של מו״ר מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ״ל, שבשבוע החולף בכ״ה בסיוון חל יום עלייתו לגנזי מרומים.
הרב יוסף אליהו שליט״א והרב שמואל אליהו שליט״א, תיארו באופן מופלא את דרכי הנהגתו ופסיקתו הייחודיים של אביהם, מנהיגם של ישראל. הרב שמואל סיכם את השבת המופלאה במשפט אחד ואמר, שכל עניינו של הרב מרדכי אליהו זצ״ל היה לקרב את רבבות עם ישראל לאבינו שבשמיים – לאחד, לאהוב, לסייע, לתמוך ולעודד. הרב מסר נפשו, כפשוטו, לחזק את יישוב הארץ, להוסיף אור של תורה בכל פינה, ולזרז את ביאת המשיח.
הרב אליהו כל כך חסר לי היום, ובכל יום. התרגלתי להתייעץ איתו וללמוד מתורתו ומדרכיו המיוחדות. כולנו נותרנו יתומים.
בהזדמנות קרובה אספר מעט מהנפלאות שסופרו השבת, בסעודה השלישית המפנקת שיזמה קהילת הכולל של הרב יוסי ובשיחות המרתקות בבית המדרש. יהי זכרו של הרב מרדכי אליהו, ברוך.
06
השבוע יצאנו עם קהילת המייסדים של כפר מימון לתור את הארץ. שלושה ימים של מסע מופלא עם אנשים ונשים מדהימים.
היסטוריה ישראלית מחוננת, חיה ומהלכת על שתים, או שלוש… פרטים בהמשך.
שבת שלום של אחדות ושל זירוז הגאולה. של קבלת כל התפילות בכותל, של ניצחון על אויבנו ושל המשך חסד ודיבוק חברים בכל אתר ואתר. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳ www.giluydaat.co.il

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…