בדרך לכותל

מידות הכותל

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
למרות רצף החמסינים המלווים בגשם טרופי שאפיינו את השבוע, שבת המלכה הביאה איתה משב רוח נעים ומזמין לצעידה לכותל. ואכן כבר בדרכי, לאורך רחוב יפו, פגשתי שוחרים רבים שהקדימו קום לקבל פני שכינה למרגלות קודש הקודשים. כמו בכל שבתות הקיץ, מתפללי תפילת ותיקין מסיימים את תפילתם מוקדם, לפני השעה שבע בבוקר, עת מתחיל המניין שלנו. קבוצות רבות של מתפללים, ספרדים ואשכנזים, יחד עם עשרות תלמידי הישיבה התיכונית מעלה אדומים, בקעו מהעיר העתיקה ושמו פעמיהם בפנים מאירות וכשקדושת היום הנפלא נסוכה על פניהם, המועדות למשכנם בכל שכונות העיר.
אט אט התמלאה הרחבה במתפללים, והם מילאו את מקומם של מתפללי מניין הנץ. מאחורינו התארגנה קבוצת עולים מאמריקה, לתפילה חגיגית לכבוד שבת חתן שעלה זה עתה לירושלים מארץ העמים.
02
באותה שעה חשבתי לעצמי שהכותל נותן לנו שיעור באמונה – שבת ׳שלח לך…׳ בכותל היא תשובת המשקל, חד משמעית, לחטא המרגלים.
אמונת יהושע בן נון וכלב בן יפונה מתגלה ביהודי הכותל בכל גדולתה ותפארתה. לא תמצא כאן כפירה והפגנה נגד יכולתנו לרשת את הארץ מבית מדרשם של המרגלים, אלא כמיהה של יהודים מכל העולם, לאחר 2,000 שנות גלות נוראה, להתפלל דווקא בירושלים, בסמוך לשרידי בית מקדשנו.
תעיד על כך מסירות הגבאים בכותל, מנהיגי הקהל, לקיים מניינים גדולים ומשמעותיים לכל דיכפין, במשך כל השנה, למרגלות הר המוריה. שעות אחדות לפני תחילת התפילה תוכלו להבחין בהם היטב, שעה שהם נושאים על גבם כסאות רבים, סטנדרים, חומשים וסידורים כדי להנעים לבאי הכותל את תפילתם.
גבאים כמו שאול או גבי שיינין ירכשו מכספם ויביאו איתם לכותל מיני מאכלים, ממתקים, שתייה, סלטים וכו׳, כל זאת ועוד כדי לפאר את תפילות השבת ולחבבם על בני נוער ומבוגרים כאחד.
מנהיגים אלו הם המשך ישיר למאמינים במתנה הגדולה שקיבלנו מה׳, כי טובה היא מאוד מאוד… ומתוכה האמונה הגדולה בחובה ובשליחות שלנו לכבוש את הארץ, לאורכה ולרוחבה, ובקרוב גם את הר הבית… ולהנחילה לבנינו, לנחלת עולם.
המרגלים ששלח יהושע בן נון לתור את מרחבי הארץ, לפני כיבוש ירושלים ובאר שבע, פוגשים ביריחו את רחב, מייסדת רשת לשיווק מזון… ׳שיווק השקמה׳. אישה זו מלמדת את עם ישראל פרק באמונה – היא מזכירה לשני יהודים שמתחבאים אצלה על הגג, בין פשתי העץ, כיצד, לפני 40 שנה עשה לנו ה׳ את הניסים הגדולים והמופלאים סמוך ליציאת מצרים – עשר המכות, ייבוש ים סוף, ניצחון על מלכי האומות שהפריעו לעם הנבחר בדרכו לגאולה, ועוד.
מה שראתה שפחה על הים לא ראו עשרת המרגלים ששלח משה רבנו… ואילו רחב מתארת כיצד נמוג לב העמים וכולם רועדים מפחד מפני ה׳ ומפני ישראל.
דבר לא השתנה מאז. עדיין נותרו יהודים בארץ ובעולם שאינם מגיעים לאמונת הכותל. יהודים שמפקפקים ביכולת שלנו להצליח בשליחות הגורלית של ניצחון ישראל על העמים. התפילות בכותל הן אכן תשובה לחלשי אמונה.
03
בהסתכלי על המתפללים הנפלאים שסביבי, חשבתי לעצמי שלכותל יש מידות משלו, והרי עשר המידות של הכותל:
חברות – כשאני מגיע לכותל כבר מוכנים עבורי, בפינתי הקבועה ליד מחיצת הנשים, כיסא, סטנדר, סידור וחומש, שהכינו במיוחד בשבילי, מבעוד מועד, חבריי למניין. אם איעדר מהמניין ללא הודעה מוקדמת, יתקשרו רבים לברר מה קורה איתי. אחרים ישאלו בדאגה לבריאותי, כשאגיע בשבת הבאה.
אם מישהו מהמתפללים חוגג שמחה או חס וחלילה להפך, מתפללי הכותל יהיו שותפים איתו, בצרתו או בשמחתו, ישתתפו ויתמכו בו בכל ליבם ומאודם.
הכרת הטוב – לדוגמה: השבוע סיים בעל הקורא שלנו, יעקב גולדשטיין האגדי, 12 שנים של קריאת התורה במנייני הכותל – בעקביות, ברהיטות, במאור פנים, ביראת חכמים, בהתנדבות ובמסירות. דא עקא, מישהו קנה את הבית שבו התגוררו יעקב ומשפחתו הגדולה, בשכירות, ברובע הקרוי מוסלמי, ומשפחת גולדשטיין נאלצה לארוז את מטלטליה ולנדוד לשכונת רמות הרחוקה.
מתפללי המניין הודו ליעקב על תרומתו הרבה להצלחת התפילות, והבטיחו לא לשקוט עד שימצאו לו דיור הגון בעיר העתיקה. גם אתם, הקוראים, מוזמנים להצטרף למאמצים שלנו למציאת מענה הולם למשפחה המופלאה הזו.
תורה ואמונה – רבים מהמתפללים מתמידים להצטרף לשיעורי התורה שמתקיימים לפני ואחרי התפילות ברובע היהודי והמוסלמי או במתחם העמודים שבצד רחבת הכותל. ידוע הוא רב העיר העתיקה, הרב אביגדור נבנצאל, שנותן שיעורים לפני התפילות בכותל. במניין שמאחורינו מתקיים שיעור עתיק יומין באמונה ובפרשת השבוע, שניתן על ידי רב קבוע בסיום התפילה. מוזמנים.
חמלה ולקיחת אחריות – מתפללי הכותל מרגישים אחריות, וחשים עצמם כשליחי הציבור בכותל. רבים מהם מגיעים למניין עם רשימת בקשות ארוכה לרפואה, לפרנסה, לזיווג הגון, לפרי בטן – עבור שכנים מודאגים, חברים, בני משפחה, או עבור הירקן השכונתי.
חסד – לחסד ולנתינה בכותל אין גבול. התרומות לעניים ולהנצחות שונות בכותל, הן רק קצה הקרחון. קצרה היריעה מלתאר את העשייה התוססת, ההקשבה לכל נצרך, ההתגייסות כפרטים וכחבורה לסייע לכל מי שנקלע למצוקה, לתת עצה טובה, לתת אוזן קשבת, לנחם, לחזק ולעודד.
ענווה, כולנו כאחד – בכל המניינים בכותל תמצא יהודים יקרים משלל גלויות, צבעים, מנהגים וגוונים – חרדים, חסידים, ליטאים, ספרדים, סרוגים, חב״דניקים, מזרחיים, עולים מאתיופיה, תימנים, אפגנים, בני משה וכו׳. ברוב המניינים, גם החרדים, מקפידים על תפילה לשלום חיילי צה״ל, ובלא מעט מניינים גם על תפילה לשלום המדינה. כשמתחולל אירוע ביטחוני בעיר העתיקה או בכל מקום בארץ, מתאחדים כל המניינים לתפילה ולזעקה. לפתע הופכים כל מתפללי הכותל לאיש אחד, נופלות המחיצות, שוקעות המחלוקות ומתגלה הניצוץ היהודי המופלא, המאיר למרחוק.
אהבת ישראל ודיבוק חברים – כבר סיפרתי על כך שידידיי למניין דואגים לי תמיד לכיסא ולסטנדר בפינה הקבועה שלי. ואני משתדל לדאוג לאחרים, בדיוק כמו עשרות ומאות מתפללים שדואגים כאן איש לרעהו. אחד עובר בין הקהל ומחלק חומשים, השני מחלק עשבי בשמים, השלישי טבק ׳געשמעקט׳ להרחה… רביעי מחלק סביבוני נייר מעשי ידיו, חמישי מחלק מנטוסים, גבי שינין הגבאי מחלק עלוני ׳שלום לעם׳, חטיפים וסוכריות על מקל, שאול הגבאי מגיע עם סלים מלאים בסלטים, בקבוקי שתייה מתוקה וחריפה, סלט חריף, קוגעלים ועוד ועוד.. והרשימה עוד ארוכה… כל יהודי מתקבל כאן בידיים פתוחות, ללא הבדל צבע הכיפה ואורך הציציות או הזקן…
התנדבות, עקביות, מסירות – כדי לקיים מניין בכותל אתה צריך להתנדב… להביא מגילת נביא להפטרה מאחד המניינים השכנים שאך סיימו לקרוא, או לחפש בארונות הקודש הגדולים הספונים במנהרה שתחת קשת ווילסון… צריך להתמיד ולתפוס פינה קבועה למניין, ולדאוג שמניינים מזדמנים לא יתפסו בטעות את מקום המניינים הקבועים. צריך לקושש חומשים ולהכינם מראש לעשרות או למאות מתפללים, לארגן שטיחונים לכוהנים, לפרוס מפה על הבימה, לדאוג לספר תורה, למצוא פינה יבשה מתחת למחסה המנהרות ביום של גשם, לאתר מחסה מפני השמש הקופחת בקיץ וכו׳.
הכנסת אורחים – כל דיכפין ימצא מקומו במנייני הכותל, בנוחות וביעילות. ישאלו אותך לשלומך, יציעו לך עלייה לתורה אם אתה בשמחה או חו״ח ביום זיכרון. יום הולדת זה בכלל טוב לכיבוד, לשירה ולצהלה. תחוש כאן בכותל כזקן ובקיא, כוותיק ואהוב, כחבר וכבן משפחה.
תפילה ותודה – ותשובה ותפילה וצדקה… שלושתם מתקיימים כאן בכותל בהידור רב, שזורים זה בזה יחד עם הכוונות העמוקות בתפילה הזכה הבוקעת דרך קודש הקודשים היישר אל כיסא הכבוד. רבים מאריכים בתפילה בלחש כדי שלא לפספס שום בקשה ושום כוונה, וכדי להודות לה׳ על כל הטוב ועל כל השפע. הוקרת הטוב ליושב במרומים עוברת כחוט השני בין מתפללי הכותל, שמודים גם על הזכות לעמוד שוב כאן מול הכותל בתפילה יהודית נרגשת, לאחר יותר מ-2,000 שנות גלות קשה ונוראה.
04
בסיום התפילה שמתי פעמיי למכון מאיר, מרחק כשעה הליכה, כדי להשתתף בברית של נועם פלהיימר, נכדם של ידידינו המופלאים, בוני הארץ, ר׳ יואל וורד פלהיימר, ממייסדי פדואל, ת״ו. על בנם הצדיק, הרב בנימין שעושה נפלאות בשיעור תורה בבית הכרם ובקריית משה, כבר כתבתי ארוכות. התרגשנו לראות את סבא רבה משה פלהיימר ששכל את רעייתו, סבתא בתיה היקרה, לפני מספר חודשים, יושב על כיסא הסנדק ומברך ארוכות בחיוך לבבי, בכל מילי דמיטב, את כל הקהל הרב שמצטופף ליד ארון הקודש העתיק, וממתין בסבלנות בתור הארוך… רק כדאי לציין לשבח, כאן בשוליים, שר׳ משה פלהיימר הוא ייקה בכל רמח ושסה, עם קבלות… וידוע לכול שליהודים יוצאי גרמניה והסביבה כל עניין הברכות והסגולות זר במקצת… ודו״ק…
05
אחר הצהריים מיהרתי להשתתף בשיעורים הרבים שניתנו בבית הכנסת ׳היכל יעקב׳, של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ״ל, ליד בית מדרש ׳דרכי הוראה׳.
השיעורים ניתנו לרגל יום הזיכרון של מו״ר מרן הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ״ל, שבשבוע החולף בכ״ה בסיוון חל יום עלייתו לגנזי מרומים.
הרב יוסף אליהו שליט״א והרב שמואל אליהו שליט״א, תיארו באופן מופלא את דרכי הנהגתו ופסיקתו הייחודיים של אביהם, מנהיגם של ישראל. הרב שמואל סיכם את השבת המופלאה במשפט אחד ואמר, שכל עניינו של הרב מרדכי אליהו זצ״ל היה לקרב את רבבות עם ישראל לאבינו שבשמיים – לאחד, לאהוב, לסייע, לתמוך ולעודד. הרב מסר נפשו, כפשוטו, לחזק את יישוב הארץ, להוסיף אור של תורה בכל פינה, ולזרז את ביאת המשיח.
הרב אליהו כל כך חסר לי היום, ובכל יום. התרגלתי להתייעץ איתו וללמוד מתורתו ומדרכיו המיוחדות. כולנו נותרנו יתומים.
בהזדמנות קרובה אספר מעט מהנפלאות שסופרו השבת, בסעודה השלישית המפנקת שיזמה קהילת הכולל של הרב יוסי ובשיחות המרתקות בבית המדרש. יהי זכרו של הרב מרדכי אליהו, ברוך.
06
השבוע יצאנו עם קהילת המייסדים של כפר מימון לתור את הארץ. שלושה ימים של מסע מופלא עם אנשים ונשים מדהימים.
היסטוריה ישראלית מחוננת, חיה ומהלכת על שתים, או שלוש… פרטים בהמשך.
שבת שלום של אחדות ושל זירוז הגאולה. של קבלת כל התפילות בכותל, של ניצחון על אויבנו ושל המשך חסד ודיבוק חברים בכל אתר ואתר. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳ www.giluydaat.co.il

עוד במדור זה

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

מה עושים כשהפגיעה היא כל כך כואבת ועמוקה ומגיעה מאדם שקרוב אלינו? "החיים מלאים במהמורות, משברים ונפילות, ואני מדבר אפילו על הדברים הקטנים של חיי היום יום, עם הילדים, בעבודה, ובזוגיות", אומר הרב נעם שפירא, מנהל מכללת 'תורת הנפש'. "האתגר שלנו הוא ללמוד לעמוד בתוך הקשיים ולצמוח מתוך המשבר. להבין שהחיסרון הוא למעשה מראה שהקב"ה מציב לנו מול הפנים כדי שנמצא את הייעוד שלנו. תורת הנפש מלמדת אותנו להסתכל על המציאות ולהבין שהקדוש ברוך הוא בעצמו זימן לנו את הפגיעה דרך אותו שליח. הפגיעה היא נגיעה של ה' בנו. והפוגע? זה חשבון שלו עם הקדוש ברוך הוא".
אז איך מצליחים לעשות שינוי אמיתי, ולא רק לקבל על עצמנו 'קבלות', או הבטחות, שנזכר בהן בתחילת השנה הבאה. זה אפשרי?
"הכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. הסבלנות שלנו לילדים, הזיכרונות שלנו מול ההורים, החרדות, הנפילות וההצלחות. לפני יום כיפור זה הזמן לחדש את הקשר עם המשפחה והקב"ה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לעשות זאת. הנפש היא שמניעה אותנו וברגע שנבין אותה נוכל לשלוט במצבי הרוח שלנו. אחד הכלים החזקים שלימד אותנו הבעש"ט שהביא את 'תורת הנפש' לעולם, זו ה'הכנעה' – לקבל את עצמי כמו שאני.
"כשאנחנו מגיעים ממקום של הכנעה, של לקבל את עצמנו קודם כל, אנחנו חייבים לסלוח כדי לנקות מעצמנו את הכאב, אנחנו לא מתעלמים מהפוגע, מהפגיעה, או מהכאב, אנחנו מסתכלים על הפגיעות הזו בעיניים, ומבינים שלסלוח זו הזדמנות לתת צ'אנס למשהו חדש שיקרה אצלנו בנפש ובמערכת היחסים שלנו עם אחרים", אומר הרב שפירא.
מכללת 'תורת הנפש' הוקמה לפני 17 שנים על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג, ומאז בכל שנה מאות תלמידים מתמקצעים בפיתוח הבנת הנפש והדרכים לתקן ולשפר את איכות החיים דרכה. תכנית הלימודים במכללת תורת הנפש המתחילה מיד אחרי החגים, מקיפה ונוגעת בכל חלק בחיים, זוגיות, חינוך ילדים, מערכות יחסים, אבל בעיקר מתעסקת בלהבין את הנפש שלנו, ממנה מתחיל ונגמר הכל. לקבלת פרטים והרשמה: 02-5662323 או חפשו בגוגל 'מכללת תורת הנפש'. ■

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

בתאריך עשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור שהוביל לכיבוש העיר ולחורבן בית המקדש הראשון. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, ו׳ – י׳ בטבת בתוכם. ירושלים המשיכה להדהד בלבבות בני ישראל בגלות, געגועים שבאים לידי ביטוי עד היום, ובמאה השנים האחרונות ניתן לראות את חשיבותה של ירושלים – דווקא באמצעות הדואר.
בולים, מעטפות, גלויות והזמנות – האוסף המרשים של בני קלינר טומן בחובו עולם שלם הנוגע לירושלים, שלא רבים מכירים. הגלויה הישנה ביותר הקשורה לירושלים שקלינר מחזיק הינה בת 100 שנה, והוא ממשיך לקבל – ולשמור – הזמנות לאירועים עד היום.
קלינר, ירושלמי בן 83, מתגורר מול עמק המצלבה, ומחלון סלונו ישנה תצפית ישירה אל הכנסת. הוא פותח בפנינו את אלבומיו וקלסריו, בהם הוא שומר את אוספיו המיוחדים. קלינר אוסף דברי דואר הקשורים לירושלים, לבתי כנסת ולדפוס – מכל רחבי העולם. אפשר להתבונן באוספים ולשמוע את סיפוריו במשך שעות, אולם בפעם בחרנו להתמקד בקשר לירושלים.
קלינר, החל לאסוף בולים בגיל צעיר – סביב בר המצווה שלו. מאז הוא מניח את ידיו על כל פריט דואר מעניין שהוא יכול, כולל מעטפות בחירה של נשיאים, מכתבים, חתימות ועוד. קלינר מספר שהוא דור שמיני בירושלים, ילדיו דור תשיעי ונכדיו – עשירי. נראה כאילו המילים ״הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה״ – נכתבו עליו.
הרבה לפני המדינה
הגלויות הראשונות אותן חושף קלינר בפנינו הן העתיקות ביותר. בראשונה, בת 100 (!) שנה, מופיע איור צבעוני ובו נשים מכוסות ראש המתפללות בסמוך לכותל המערבי, ברחבת התפילה הצרה שהיתה במקום. התאריך על הגלויה הוא 23.03.23 – כשהכוונה לשנת 1923, ולידו חותמת דואר בריטית עם הכיתוב JERUSALEM.

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

סניף בני עקיבא ׳המנשה׳ בנוף הגליל אומנם מונה בינתיים רק כ-40 חניכים, אולם בתור סניף ׳צעיר׳ בן פחות משלושה חודשים – כל חניך הוא הישג עצום. כשהחניכים והמדריכים, ואפילו הקומונרית נמנים על קהילת בני המנשה, נוצר סניף מיוחד שאין שני לו. וכמו שציינו החניכים במסע סוכות: ״מהודו לישראל – ציונות 2022״.
״הגויים קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג״
את הסניף מנהלת ביד רמה צופיה סינגסון הקומונרית, שעלתה בעצמה מהודו לפני כשמונה שנים. היא מתארת את המציאות בהודו: ״אני הבת השנייה מתוך שמונה אחים, מעליי יש אח. בתור ילדה נולדתי יהודייה כי הוריי התגיירו לפני שהתחתנו. עשינו את כל החגים והשבתות, אבא שלי היה הולך בכל פעם לבית הכנסת ומתפלל שם לבד, כי לא היו הרבה יהודים בכפר שלנו. חגגנו פורים, חנוכה, הרגשנו שאנחנו לא גויים אלא יהודים.
״הגויים התייחסו אלינו שונה, קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג. כשהייתי קטנה דוד שלי, אח של אבי, עלה לישראל ועזר לנו ללמוד איך להתנהל בשבתות וחגים. מישראל הוא היה מדריך אותנו כיצד לנהוג״. המשפחה עלתה מהודו והתיישבה בצפת, שם נולדו שני אחיה הקטנים של צופיה.
״בהתחלה הייתי עצובה לעזוב את קרובי המשפחה שלי, סבים וסבתות, את כל החברות. אבל אני לא מתחרטת שעשיתי עלייה, אני נמצאת איפה שאני צריכה להיות, למרות הקושי. ישראל אחלה״.
צופיה מספרת על תחילת הקשר שלה לבני עקיבא: ״בהתחלה אחרי שעלינו בני עקיבא ביקשו לקחת אותנו לסניפים. זה עבד רק למשך כמה שבועות, בגלל בעיות השפה ובגלל הקושי להתחבר – לא הכרנו אף אחד. הם היו נחמדים מאוד, אבל זה לא התאים לעולים. לא היה מישהו שאנחנו מכירים, לא היה מישהו שיכול לדבר בשפה שלנו״.
צופיה למדה באולפנת בני עקיבא סגולה בקריית מוצקין, וכשבאולפנה חיפשו קומונרית שתנהל את חודש הארגון לתלמידות העולות – היא התנדבה, וחברותיה בחרו בה. אולם למרות הניסיון, צופיה תכננה שירות לאומי אחר.

איך הציעו לך להיות קומונרית של סניף עולים?
"בסוף הלימודים הגיע אליי מוטי יוגב, אחראי על העולים בנוף הגליל, וביקש שאני אהיה קומונרית. אמרתי לו שאחשוב על זה. בהתחלה רציתי לעשות שירות לאומי אחר, לא בקהילה שלנו (בני מנשה, ה"ש). אבל חשבתי על זה שוב, הלכתי לסיירת בבתי ספר בנוף הגליל, ראיתי את העולים וזה שינה לי את המחשבה. בחרתי לעשות שם שירות, הלכתי לסמינריון של שירות לאומי ואחריו לשבוע סמינריון לקומונריות – סל"ק".
איך זה להיות הקומונרית הראשונה מבני המנשה? ועוד בסניף העולים הראשון?
"מלחיץ, מרגש מאוד. זהו הסניף הראשון לעולים בלבד, אני גאה מאוד וגם מפחדת. מקווה שהכול יצליח. מצד אחד המדריכים, בני הקהילה, רציניים מאוד, ומצד שני לא תמיד ההורים מבינים מה זו התנועה ומה זה אומר להיות חלק מבני עקיבא, ויש קצת קושי מולם. אבל יש גם הורים שתומכים מאוד".
השם שנבחר לסניף הוא ׳סניף המנשה׳, גם כדי להבדילו מהסניף הוותיק בנוף הגליל, וגם כדי להגביר מודעות לעליית בני המנשה ולסיפור הקהילה. מטרת הסניף היא לחבר את החניכים לחברה הישראלית בכלל ולתנועת בני עקיבא בפרט, ולעזור להם להשתלב.
סניף המנשה מונה כרגע 42 חניכים בגילאי בית ספר יסודי, וכן 16 מדריכים וחברי צוות נחשון. "אני מתכננת אחרי חודש הארגון להכניס את כל החב"ב (חבריא ב׳) ואת הכיתות הגדולות יותר לפעילות ולצוותי נחשון", מפרטת צופיה את מטרותיה לעתיד.
"אנחנו משלבים מה שאנחנו יכולים. אנחנו מעבירים פעילויות בעברית כמה שאפשר, בשביל זה לומדים עברית. לפעמים בשפת האם שלנו הפעולות מעניינות יותר לילדים והם מבינים יותר, אבל בפעולת הפתיחה, בישב"צ עם המדריכים וצוות נחשון, אני מנסה לדבר איתם כמה שיותר בעברית ולכתוב בעברית".
מה מיוחד בסניף עולים?
"אנחנו רק התחלנו את הפעילות בסניף, אבל למשל כשיש לנו חזרות לחודש ארגון – הילדים מחכים כבר חצי שעה לפני, הם מתלהבים מאוד. יצאנו למסע סוכות 30 חניכים ועוד מדריכים וצוות נחשון, סה"כ 48 משתתפים, אוטובוס שלם. הכנו מראש שלטים עם שם הסניף ומאיפה הגענו, וככה הלכנו כל המסע. צוות נחשון שהיה איתנו הרגיש את החשיבות.
״אנחנו מתכננים סמינריון חנוכה למדריכים ולצוות נחשון, והמטרה היא שבהמשך החניכים ישתלבו בסניף רגיל של בני עקיבא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה או שנתיים, אבל לדעתי אם הקהילה והנוער יחשבו שהפעילות חשובה, הסניף ימשיך להתקיים. גם אם הוא ימשיך כסניף עולים זה טוב, כי הקהילה תרגיש שזה שייך להם ויתייחסו אליו ברצינות".
״אם אנשים אחרים אוהבים אותך,
למה שלא תאהב את עצמך?״
״לדעתי בקהילה לא מספיק מכירים את בני עקיבא. אני חושבת שבשביל להיות קומונרית צריך לשים את כל הקשיים של עצמך בצד ולראות את המטרה, מה את יכולה לעשות למען הקהילה, מה את תורמת בתור בת שירות וקומונרית. אם עושה לא רק לעצמך, אלא לקהילה ולעם ישראל. זה משמעותי מאוד בחיים.
בהתחלה לא רציתי להיות קומונרית בקהילה, אבל אם מוטי רוצה לעזור לנו, אם אנשים מבחוץ רואים ורוצים לעזור – למה שאני לא אתן מעצמי לקהילה שלי? אם אנשים אחרים אוהבים אותך, למה שלא תאהב את עצמך?״.
צופיה מתארת כי להוריה היה קשה לקבל את בחירתה: ״הם לא התחברו בהתחלה, הזהירו אותי שלהיות מנהיגה בקהילה שלנו זה לא קל. הסברתי להם שהכי חשוב שאני תורמת ועושה משהו משמעותי. הם לא מכירים את תפקיד הקומונרית, ולי אין כל כך איך להסביר להם.. אבל כשהם רואים אותי בתמונות עם הסניף הם גאים בי ושמחים בי״.
״העתיד כבר כאן – עשרת השבטים עולים לארץ ישראל״
חבר הכנסת לשעבר, מוטי יוגב, עוסק מזה כשנתיים וחצי בקליטת העולים בנוף הגליל, כשרוב הזמן מוקדש לסיוע לקהילת בני המנשה, המונה כ-800 עולים. יוגב מסביר: ״בני המנשה הם חלק מעשרת השבטים שגלו בגלות אשור, לפני גלות בבל, ונעלמו לעם ישראל. התנ״ך מציין זאת בספרי מלכים ודברי הימים, והתנאים הסתפקו האם השבטים חוזרים או לא, האם עם ישראל מוצא אותם או לא. ר׳ עקיבא אומר לא, וחכמים אומרים כן. רש״י אומר שוודאי שחוזרים, לא יעלה על הדעת שלא.
והנה העתיד כבר כאן. מזה כ-40 שנה עולים בני עשרת השבטים לארץ ישראל. לאורך כל הדורות חיפשו אותם, מהנביא ירמיהו ועד ימינו אנו. לפני 40 שנה הרב עמיחי הלך לחפש את השבטים הנידחים בכל העולם, קיבל לכך אישורים מרבנים, ביניהם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל. הרב עמיחי מצא שרידי ישראל שמקיימים אורח חיים יהודי ורואים עצמם חלק מעם ישראל ברחבי העולם כולו – בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה. עד יפן הוא הגיע״.
בני המנשה חיו בצפון מזרח הודו, וקיימו אורח חיים יהודי. רובם היו מודעים לכך שלפני כ-200 שנה צלבנים נוצרים הכריחו אותם להתנצר, ובכל זאת שמרו אבותיהם על אורח חיים יהודי, הכולל בעיקר שבת וכשרות. זקנים וזקנות שעלו לפני 40 שנה לבית אל, קריית ארבע וגוש קטיף אף ידעו לצטט פסוקים מהתנ״ך ומספר תהילים, מלו את בניהם וכמהו לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולנחלתם בשבט מנשה.
היום ישנם בארץ כ-5,500 עולים מבני המנשה, המתגוררים מנוף הגליל בצפון ועד שדרות בדרום. העולים עוברים גיור מלא בהגיעם לארץ, עקב חוסר הקשר לאורך הדורות ובגלל הנוצרים שהכריחו אותם להתנצר. ״הם שמחים בגיור״, מסביר יוגב, ״הם שמחים לחזור לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. הם משתוקקים לשוב ולהתחבר לעמם ולארצם״.
לבקשת ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, הפך מוטי יוגב לפרויקטור קליטת העלייה בעיר. ״אני מלווה את העולים מאישורי העלייה ועד קליטתם בכל המישורים – גיור, לימוד עברית, סלי קליטה, חינוך ותעסוקה, חיי קהילה ודת. כיום אני עוסק בבניית מנהיגות בקהילה, והכוונת הבוגרים לישיבות הסדר במעלות ובנוף הגליל ובוגרות למדרשות. את הנערים והנערות אנו מכווינים לישיבות ולאולפנות בני עקיבא״.
אלא שיוגב לא הסתפק בחינוך הפורמלי של ילדי העולים, ואחרי כמעט שנתיים של מאמצים זכה להיות שותף בהקמת סניף בני עקיבא של בני המנשה בנוף הגליל.
איך עלה הרעיון להקים לעולים סניף נפרד?
״כל העבודה מול עולי בני המנשה צריכה להיות בענווה, מתוך שאילת שאלות ולמידה. לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.. צריך ללכת צעד צעד. מניסיוני כמזכ״ל בני עקיבא לשעבר עם הקהילה האתיופית, היה ברור לי שאם מנסים לשלב אותם כשהעברית עוד לא שגורה בפיהם והביטחון העצמי עוד לא מצוי כמו הישראלים – הם עלולים להישאר מאחור.
״כמו זרע – קודם זורעים אותו במשתלה כשתיל, וכשהוא מוציא שורשים ועלים מעבירים אותו לשדה או לפרדס. צריך לבנות בעולים עוצמה ומנהיגות, שיראו שהמדריך יכול, שהקומונרית יכולה. שיחוו פעולות בשפתם, יחוו הצלחה, ואחרי כמה שנים ישתלבו בסניפים הרגילים. כבר במסע סוכות האחרון הם יצאו עם כלל הסניפים, ראו את ההווי והשתלבו״.
יוגב דוגל בהדרגתיות ״כדי שהשידוך של בני המנשה ובני עקיבא יהיה הטוב ביותר, צריך להתקדם בהתאם להתאמה. ראינו שההשתלבות בקריית ארבע או במעלות היא דלה מאוד, אז הפעם מנסים חממה אחרת. צריך ענווה מול המציאות, לשאול אנשים מתוך הקהילה מה הכי נוח ומצמיח. יש כוחות גדולים מאוד, מוסר עבודה, צריך רק לקחת אותם למעלה״.
מה התגובות בשטח להקמת הסניף?
״התגובות טובות, אבל עוד לא צברנו מספיק הדים. שילוב ההורים בתהליך חשוב ביותר, אכפת להם מאוד מחינוך ילדיהם, הם דואגים להביא אותם למוסדות החינוך הפורמליים, מקבלים דיווחים שוטפים וכו׳. וגם בחינוך הלא פורמלי – לא פשוט לשלוח את הילדים לבד אחר הצהריים, לעיתים כשכבר חשוך. לכן חשוב לנו שהמדריכים יהיו בני הקהילה, שאחים ידריכו את אחיהם הקטנים, ושייקחו אחריות. אתה משמש דוגמה, אתה לא מסתכל בפלאפון כשיש לך חניכים, אתה דוגמה לאחריות ולערכים״.
את צופיה הקומונרית שלף יוגב ישר מהאולפנה, כאמור. ״היא מוכיחה את עצמה בכוחות שה׳ חנן אותה. מצאה מדריכים מתוך הקהילה, זכינו והסניף יצא למסע סוכות. לזכותה ייאמר שגם אלו שאינם מדריכים חברים בצוותי משימה – ׳נחשון׳. צוותי נחשון מתעתדים להקים גינה קהילתית בנוף הגליל על שם יואל להנגהל, שנרצח בקריית שמונה, וגם גמ״ח בגדים למען אנשי הקהילה. צופיה היא הראשונה לציון, פועלת למלא את המשימות, להתקדם בקצב המתאים״.
עכשיו עובדים בסניף על מערכי הדרכה מתאימים ועל שילוב מדריכי סניף מנשה כקבוצה בפני עצמה בסמינריון המחוזי, היות והם עוד לא שולטים היטב בשפה העברית. 

יואל להנגהל ז״ל: 

להפוך את המשבר לעוצמה

מוטי יוגב מתאר בצער את נסיבות מותו של יואל להנגהל, מקהילת בני המנשה בנוף הגליל: ״יואל עלה לארץ לפני כשנה ורבע, בגל העלייה השלישי של השנתיים האחרונות. במסגרת ההצעות לבוגרים מעל גיל 18 יואל הלך ללמוד בישיבת ההסדר במעלות. מאוד אהבו אותו שם, הוא למד היטב והיה אמור להתגייס עכשיו לצה״ל, רצה להתגייס לצנחנים. הוא יצר קשרי חברות עם בת מנשה ותיקה יותר מקריית שמונה, ובבין הזמנים – לאחר שסייע להוריו לבנות סוכה – נסע לבקר אותה״.

יוגב מסביר כי אינו יכול לחשוף מפרטי האירוע המדוייקים: ״הייתה חבורת נערים שיכורים, והמשטרה מעורבת מאוד בעניין, כולל מפקד מחוז צפון. ישנו בגיר אחד שיועמד למשפט ועוד קטינים שיש נגדם הליכים אחרים. וכל זה אינו שווה בנזק המלך – כשיואל חסר. הוא היה הבכור במשפחתו, והניע אותם לעלות לארץ ישראל. אנחנו עם המשפחה, מחזקים אותה. הקמנו כולל לימוד תורה לעילוי נשמתו, ובו לומדים אברכים מקהילת בני המנשה, שיגדלו להיות מנהגים בקהילה – בעשייה קהילתית עם הנוער, בהעברת שיעורים ועוד. צוותי נחשון יקימו את הגינה הקהילתית לזכר יואל, ויש עוד פרויקטים שעלו בשיחות עם הנוער לאחר הרצח הנורא. אנחנו רוצים להפוך את המשבר לעוצמה״.

יוגב מסכם את נושא קליטת העלייה: ״אני שנים רואה צורך בבני עקיבא לאמץ קליטת עלייה, זה אחד הערכים העליונים. קליטת עלייה רבה יותר תחזק את הדמוגרפיה ואת המשילות. זהו יעד לאומי משמעותי, שאנחנו משתדלים בו בע״ה״.

״נפש יהודי הומייה״

מזכ״ל בני עקיבא, יגאל קליין, מסביר גם הוא על ייחוד סניף המנשה, על ייחוד עליית בני המנשה ועל הקשר לנושא השנתי של בני עקיבא – ׳נפש יהודי הומייה׳. לדבריו: ״ישנם כל מיני סניפי עולים ופרויקטים מסוימים לעולים, אבל הסניף הזה הוא היחיד של עולי בני המנשה. זו עלייה עם סיפור מיוחד, סיפור שלצערנו החברה הישראלית פגשה סביב הרצח של הנער יואל להנגהל בקריית שמונה בתקופת החגים. חלק מהרצח שלו, כך אומרים, נבע מהיותו מקהילת בני המנשה ומפערי התרבויות והשפה.

״כיוון שגם היום יש עלייה לא קטנה של בני המנשה, בני עקיבא רצתה למצוא מענה ראוי לעולים, שגם עוזר בשלבים הראשונים של העלייה ומאפשר חיבור לתנועה, וגם מהווה גשר ומעבר לסניף הוותיק בנוף הגליל. בנוף הגליל ישנה קהילה גדולה של בני המנשה, ובשיתוף עם חכ״ל מוטי יוגב החלטנו להקים את הסניף הזה – וזכינו לקבל את הקומונרית הראשונה מבני המנשה״.

קליין מרחיב על חשיבות נושא קליטת העלייה: ״הנושא השנתי שסביבו היה חודש ארגון ושבת ארגון הוא ׳נפש יהודי הומייה׳. הכיסופים של כל הדורות לחזור לארץ לישראל, להקים מדינה ולמשימה שלנו להמשיך ולבנות אותה מבחינה ערכית ורוחנית. כשאתה פוגש קהילה שכל כך משמעותי עבורה לעלות לארץ, ההשתייכות למדינה והנכונות לשלם מחירים כבדים מאוד כדי להיות חלק ממנה, היתרון הוא ברור – אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים ללמוד מהם ולקבל מהם את הדברים המדהימים שיש להם ללמד אותנו, ויחד להתחבר למדינה ולמה שקורה כאן״.

״אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא״

גם קליין מסביר שהמטרה הסופית של סניף העולים היא להשתלב בסניפי התנועה הוותיקים ״גם סניף עולים בסוף מחובר למחוז, לטיולים ולאירועים של המחוז, והוא נהיה חלק. זה אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא, החיבור לגודל ולכל הסגנונות דרך המפעלים, הסמינריונים והמסעות. ברור שמבחינתנו השלב הבא הוא לגשר על הפער התרבותי והשפתי במשך תקופה, ומייד אחריו להגיע למצב שיאפשר שילוב בסניף נוף הגליל״.

כרגע ישנן מספר תוכניות לעולים הפועלות במסגרת התנועה, ביניהן תוכנית ׳עמישב׳ לעולים מצרפת וצפון אמריקה, ועוד. בתנועה בוחנים את עצמם כל הזמן כיצד נכון לקלוט כל קהילה, מתוך חיבור לעולים עצמם ולצרכיהם.

״אנחנו בתקופה שבה גם הדור הצעיר צריך לשאול את עצמו מה החלום הבא, אלו חלומות יש עוד להגשים. יש לנו עוד משימות גדולות״, מסיים קליין.

״היסטוריה מול העיניים״ 

אשר נחמיאס, סמזכ״ל תנועת בני עקיבא ובעברו הלא רחוק רכז מחוז צפון, מתאר כי תהליך הקמת הסניף ארך כשנתיים: ״התחלנו תהליך למידה בנוף הגליל, על האתגרים שאיתם מתמודדים העולים ועל מקומה של התנועה בהם. אנחנו רואים בקליטת העלייה אתגר לאומי בכלל ועירוני בפרט, וכבר רצינו להיכנס ולקחת חלק פעיל בעשייה.

״לאחר שלמדנו את הנושא לעומק הבנו שיש פער משמעותי שצריך לגשר עליו, ולכן ההחלטה הייתה להקים בשנים הראשונות סניף שמיועד רק לעולים, עם שיתופי פעולה הדרגתיים. זו הפעם הראשונה שמוקם סניף כזה, עם קומונרית בת העדה. בוודאי שהמטרה עוד כמה שנים היא שילוב העולים בסניפים הקיימים״.

לדברי נחמיאס, החידוש הגדול בסניף המדובר הוא קליטת בני המנשה. ״בני עקיבא מתעסקת המון עם קליטה לאורך השנים, עובדים עם עולים מצרפת, ממדינות אנגלוסקסיות, מאתיופיה. החידוש כאן הוא שזה הסניף הראשון של בני המנשה. מדינת ישראל צפויה לקלוט עוד ועוד עליות, ובני עקיבא רוצים להיות הראשונים במשימה״.

נחמיאס משתף בחוויה ממפגש עם העולים בנוף הגליל: ״הכניסו אותנו לכיתה בבית ספר ממ״ד בנוף הגליל. 30 ילדים עולים, בכיתה ב׳ או ג׳, שרים ׳אני מאמין׳ בעברית. ילדים קטנים שזה עתה עלו לארץ וכבר שרים ומדברים עברית – זה לראות את ההיסטוריה מול העיניים. 3,000 שנה מחכים בני המנשה לעלות לארץ ישראל, ועכשיו הם שרים ׳אני מאמין׳. יש פה קליטת עלייה היסטורית, ועל תנועת בני עקיבא להיות חלק מהקליטה הזו״. 

״ואז התחלתי להניח״

״ואז התחלתי להניח״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״, לא אהב את ההגדרה שלו כ׳חילוני׳. הוא גם לא אהב את חוסר הידע שלו ביהדות. בשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים, ואם להיות מדויקים יותר התהליך שעבר ועליו אנחנו משוחחים, החל בפסח האחרון, ליל הסדר.
״אבא מקריא מההגדה באופן שוטף, וכמו בכל שנה בשלב מסוים הוא מעביר לאחרים את הקריאה, כך עושים את ההגדה. אחותי הגדולה שהיא בערך בת 40, מקריאה בסך הכל בסדר, מסוגלת לקרוא את ההגדה כמו שצריך. כך גם אחותי שצעירה ממנה בשנתיים. אצלי זה כבר היה קצת בגמגום. אני נורא לא מתורגל בקריאת טקסטים מקראיים, בטח לא בקול רם. מכיר את הסיפור כי בכל שנה זה נראה אותו דבר אבל השנה הגמגום הרגיז אותי קצת יותר״.
המצב החמיר כשהקריאה הגיעה לאחיינים שלו. ״הם פשוט לא היו מסוגלים לקרוא את ההגדה. זאת אומרת, הם מסוגלים לקרוא את האותיות כי הם מבינים וקוראים עברית טוב, אבל הם גמגמו את זה ולא הבינו את מה שהם קראו. הם הבינו את סיפור ההגדה בצורה שטחית ביותר״.
לדבריו ליל הסדר האחרון נתן לו ״קריאת השכמה, הדליק אצלי נורה אדומה״. היה שם משהו שגרם לו להבין שינה ״ירידת הדורות״, לא פחות. ״אבא שלי גדל כחילוני וחלק מזה היה לדעת לקרוא ולעסוק בטקסטים יהודיים, להכיר אותם. ככל שעובר הזמן החינוך הממלכתי מכשיר פחות את הילדים החילונים היהודים להכיר ולהיות מסוגלים לחיות בטקסטים כאלו״.
״צייצתי על זה איזה ציוץ, שהמציאות הזאת נורא-נורא, מרגיזה אותי. כתבתי כך: ׳בהנחה שהמצב ברוב המגזר הציוני החילוני דומה, הייתי אומר שיש לנו בעיה לאומית ועתידנו לוט בערפל׳. זאת אומרת שאם לא נשפר את מערכת החינוך, את היכולת של ילדים חילונים לקרוא כאלה טקסטים, אז עתידנו לוט בערפל, על משקל דבריו יגאל אלון. זה היה הטייק הראשון״.
אלון המשיך בחייו וניסה ללמוד בעצמו. אחרי בערך חודשיים וחצי הוא מצא את הפתרון. ״זה קרה אחרי פרסום לאירוע שהיה בכפר ורדים ביישוב שבו גדלתי, דוכן תפילין של חב״ד. מישהו העלה פוסט זועם שחייבים להעיף את הדוכן. אז הבנתי שאולי התפילין הם הפתרון כי הם הכי מרגיזים אותם״.

אלון לאחר קניית התפילין

במאמר מוסגר אומר אלון כי לדעתו יש סיבה שיש חילונים שמתרגזים מתפילין: ״יש בתוך החברה החילונית קבוצה יחסית קטנה, אבל מאוד רעשנית, שלא רוצה שהטקסטים היהודיים – מה שהם מכנים ׳דת׳ ומה שאני מכנה ׳תרבות יהודית ומסורת יהודית׳ – הם לא רוצים שהדבר הזה בכלל יהיה חלק מהחיים החילוניים של ישראלים בישראל ושל יהודי שאיננו שומר מצוות״.
הם מרגישים מאוימים?
״אני חושב שזה מערער להם את היכולת לדחוף אג׳נדה פרוגרסיבית וחדשנית. זאת אג׳נדה המתחרה להם, והם מבינים את זה ויודעים שככל שהיא תהיה חלשה יותר בקרב הציבור שהם רוצים לשכנע, כך יהיה להם יותר סיכוי לשכנע אותו באג׳נדות שלהם. הם מנסים להחליש את הזהות היהודית המסורתית. את הפרקטיקות הדתיות בקרב אותו ציבור בשביל שיהיה ואקום שאפשר יהיה להיכנס אליו״.

[elementor-element k="ab9e6d6c77cff50a31e0e893f5caebca"…
נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

״אישה אחת התקשרה אליי לאחר שכבר גמרה אומר בליבה למכור…
הכי קרוב לאימא רחל

הכי קרוב לאימא רחל

ישיבת ׳בני רחל׳ בקבר רחל, ישיבה גבוהה ציונית, הוקמה לפני…
לא רק 7 מצוות בני נח

לא רק 7 מצוות בני נח

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה מעכב את תהליך הגאולה, ושמתי…
בר מצווה בגיל 82

בר מצווה בגיל 82

ג׳ורג׳ זהבי ואשתו לובה עלו מאוזבקיסטאן לארץ ישראל לפני למעלה…
מבצע עץ האתרוגים בשכם

מבצע עץ האתרוגים בשכם

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג…
22 שנה לנטישת קבר יוסף

22 שנה לנטישת קבר יוסף

קוראי גילוי דעת האהובים, כפי שידוע לכם אני מועמד במקום…
מלובלין יצאה גמרא

מלובלין יצאה גמרא

נתחיל בגילוי נאות: הקשר שלי ל'דף היומי' הוא ממש לא…
הלב של נמרוד לב

הלב של נמרוד לב

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר…
כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

האם חייבים לשמוט כספים בימינו?התורה משווה בין שמיטת כספים ליובל,…
שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה…
ניצחון הרוח

ניצחון הרוח

המרד הגדול – מצעד האווילות או סוד הקיום', ספרו של…
שמיטת כספים

שמיטת כספים

אם נשאל אדם ממוצע ברחוב מה המושג ״שמיטה״ אומר לו,…