לעיתים רחוקות אנחנו רואים מיד את הדברים שהמילים והמעשים שלנו ייצרו. אבל לפעמים נראה זאת רק אחרי שנים רבות, ולפעמים לא נראה זאת כלל.
01
אשתף אתכם בסיפור על מילים שבראו מציאות מייד.
לפני כשבועיים העברתי הרצאה במכינה קדם צבאית דתית. בסיום ההרצאה ניגש אלי אחד החניכים וליווה אותי לרכב, הוא סיפר את הסיפור הבא:
"הוריי לא רצו שאתגייס לצבא. הם הלכו איתי ללשכת הגיוס ודאגו שאשתחרר על קב"ן. בסופו של דבר החלטתי להתגייס בכל זאת. לפני הגיוס בחרתי ללכת למכינה. בגלל הסיפור עם הקב"ן הפרופיל שנקבע לי היה נמוך ולכן אינני יכול ללכת ליחידה קרבית. מחר נקבעה לי פגישה עם קב"ן, מה לדעתך אני צריך להגיד לו כדי שיעלה לי את הפרופיל?"
כיוון שהתרשמתי מאד מהבחור, והאמנתי שהוא יכול להביע את עצמו בצורה טובה, אמרתי לו 'תעשה את מה שאני עושה לפני הרצאות או לפני פגישות חשובות – תגיד את המילים "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". אנא עזור לי להגיד את המילים הנכונות והמדויקות, שאזכה לגעת בלב של מי שמקשיב לי ושאהיה צינור ושליח טוב'.
הוא אמר לי 'הבנתי. אעשה זאת'.
כמה ימים לאחר מכן שאלתי את ראש המכינה 'מה נסגר עם הבחור שדיבר איתי?'
ראש המכינה השיב: 'אתה לא מאמין מה קרה! הבחור הגיע לפגישה עם הקב"ן, הסתכל לו בעיניים ואמר לו ישירות "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" במקום להגיד זאת רק לעצמו לפני הכניסה לפגישה'.
הקב"ן הסתכל עליו ושאל: 'למה אתה מתכוון?'
והבחור אמר לו בתמימות ובפשטות: 'שאדע להגיד את המילים הנכונות והמדוייקות, שאגע בלב שלך ושתקשיב לי'.
התפתחה ביניהם שיחה על אמונה שבסופה הקב"ן העלה לו את הפרופיל ל-97, כך שהוא כשיר להיות לוחם. למחרת אותה הפגישה הודיעו לו שהוא ישובץ בחטיבת הצנחנים'.
02
אוסיף סיפור אישי על מעשים שבראו מציאות אבל שנים רבות אחרי…
במוצ"ש לפני שבוע זכינו לאירוסין של בתנו עינב עם בחיר ליבה עדו הכהן. עינב ועדו גדלו יחד בראש צורים מאז שנולדו.
נפגשנו לארוחת ערב משפחתית עם משפחת הכהן, ימים ספורים לפני האירוסין הרשמיים. אליאב, אביו של עדו, שיתף אותנו בסיפורים שהתרחשו לפני 22 שנה.
הסיפור הראשון היה שהם הגיעו לשבת אירוח בראש צורים. פגשתי אותם ביום שישי שלפני השבת ואמרתי להם 'בטוח שאתם תהנו בשבת ויהיה לכם טוב בראש צורים'. במוצ"ש פגשתי אותם שוב ואמרתי להם 'אתם חייבים לגור בישוב שלנו'.
אליאב המשיך לספר שכשנולדו להם התאומים, הגענו לבקרם בבית החולים מייד אחרי הלידה, מה שממש לא רגיל וסביר ששכנים חדשים עושים.
כשחזרו הביתה לאחר הלידה, כנה אשתי הגיעה אליהם ואומרת: 'תלכי קצת לישון, אני אטפל בהם'.
כך יצא שכנה (שהיתה בהריון עם בתנו עינב) מטפלת בחתן המיועד כשהוא ממש תינוק בן יומו…
שיא השיאים היה כשאליאב סיפר שפעם אחת הוא ביקש ממני לעזור לו להביא מירושלים מטבח עבור יחידת הדיור שנמצאת מתחת לביתם. הבאתי רכב ועגלה ונסעתי איתו בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה להביא את המטבח מירושלים.
כשהגענו לראש צורים עם המטבח הוא סיפר שאמרתי לו שהגעתי איתו למרות שהגב שלי כאב והייתי על כדורים.
הוא אמר: 'כשעזרת לי לא שיערת שאולי פעם הבת שלך תהנה מהמטבח הזה…'
03
אסיים בסיפור האחרון על חבר טוב שלי שהלך לניחום אבלים במרכז הארץ באיזה פנטהאוז במגדל יוקרה.
הוא ביקש מהבן של הנפטר שיספר איזה סיפור מיוחד על אביו, והבן השיב: 'כל סיפור החיים של אבא שלי הוא סיפור מיוחד.
אבא שלי נולד למשפחה קשה ובגיל שש הוא עבר למשפחת אומנה, הוא לא הסתדר שם ובגיל 13 העבירו אותו לפנימיה. גם שם הוא לא הסתדר ובגיל 16 הוא נפלט לרחוב.
בגיל 18 הוא התגייס לחיל החימוש והיה חייל מאוד בעייתי עם בעיות משמעת רבות. פעם הוא ישב בחדר האוכל של הבסיס בארוחת צהרים, ופתאום ניגש אליו קצין ואמר לו את המשפט המכונן הבא 'אני חושב שאתה חייב לצאת לקצינים'.
אבי הסתכל עליו בתדהמה ושאל אותו 'אני? קצין? מאיפה זה בא לך'???
והקצין ענה לו 'כן, אתה. ואתה תהיה קצין מצויין'.
אבא שלי התלהב מהרעיון והתחיל לשגע את המפקדים שלו. בהמשך הוא יצא לקצינים וסיים את הקורס בצורה טובה. הוא באמת היה קצין מעולה ואף נשאר כמה שנים בקבע. השתחרר מהצבא והצליח מאוד בהמשך החיים, הוא הקים משפחה לתפארת והצליח גם מבחינה כלכלית. הכל בזכות אותו קצין שאמר לו את המשפט המכונן ההוא.
בהמשך החיים הוא חיפש את אותו קצין ולא זכה מעולם למצוא אותו, אבל עד יום מותו הוא הודה לו על המילים הטובות ששינו את חייו'. ■
Ori88533@gmail.com
