עדיין הרושם החזק של מעמד הר סיני ונתינת עשרת הדברות לעם ישראל לא פג, ובאותו יום ממש ממשיך משה לתת לבני ישראל את פרשת משפטים. לכאורה אחרי הגובה וההתעלות הגדולה שהגענו אליה בהר סיני היינו מצפים למצוות ׳רוחניות׳ של דבקות בה׳, פירוט של יראת שמים וכד׳ ודבר אחרון שיכולנו לדמיין שכעת התורה תצווה אותנו על מצוות עבד עברי. והרי עבדות היא מציאות חריגה של גנב הנמכר בגנבתו? מדוע בחרה התורה לפתוח דווקא במצווה זו בפרשת משפטים?
מציאות של עבדות נוגדת כל הגיון שאנו מכירים, מי נתן לנו את האפשרות לשלוט על מישהו אחר ולהיות ׳הבעלים׳ עליו עד כדי שנעשה בו כפי שאנו עושים ברכושנו? מצאתי שתי הגדרות למושג ׳עבדות׳: ׳היות בן אדם רכושו הפרטי וחייב לציית לו׳ והגדרה נוספת: ׳היתפסות להרגל או התמכרות, השוללים למעשה את החופש׳ לדוגמא ההתמכרות למכשירם טכנולוגים… ועדיין שאלתנו במקומה מדוע היה חשוב לתורה לפרט את הלכות עבדים מיד לאחר מתן תורה?
נראה שענין העבדות והחרות הם יסודות עיקריים בחיי היהודי. בלי חופש חרותי אי אפשר לגלות את כוחות הרוח של האדם. ככל שאדם יותר חרותי כך יכול הוא להתקשר ולהתחבר באמת לאינסוף האלוקי. וכדברי המשורר רבי יהודה הלוי: ׳עבדי הזמן, עבדי עבדים הם, עבד ה׳ הוא לבד חופשי׳.
החרות האמיתית היא החופש המוחלט לבחור, להשתחרר מכל משעבד גשמי ובמיוחד רוחני או תרבותי. מצב של חופש או של עבדות תלויים ברוחו של האדם ולא במעמדו המשפטי. יש מצבים שאדם או האומה ׳משועבדים׳ ברוחם לאחרים, לתרבויות, להרגלים וכד׳, זה גם סוג של עבדות שצריך להשמר ממנה.
נתן שרנסקי, אסיר ציון, בנאומו בבית המשפט בברית המועצות לפני גזר דינו אמר: ׳אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תשאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה׳.
העבדות אינה יכולה להסתדר עם קבלת תורה, שהרי התורה בעצמה כתבה: ׳אנוכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׳, בכדי להגיע למצב של ׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳, חייבים כתנאי סף לצאת ממצב עבדות ולהיות בן חורין. לכן הקדימה התורה דיני עבד לשאר כל המצוות. שנזכה בעז״ה, הפרט והכלל, להשתחרר מכל שעבוד פנימי וחיצוני. ■
