חוות דעת

מכתב להורים לחוצי חתונה

הרבנית אהובה צוקרמן

יועצת במודעות, זוגיות ומנחת הורים בגישת שפר

שמעתי מישהי בת 26 שלא מצליחה להתחתן שאחרי בירור מעמיק אמרה את המשפט: “אם אני אתחתן הם יחשבו שהכל בסדר איתם” – כשכוונתה להורים. כמובן שמשפט זה שיצא מהתת מודע שלה מגלה שהיא במאבק סמוי עם ההורים דרך זה שהיא לא מתחתנת, מאבק שמתאפשר רק אם ההורים מאשימים את עצמם בכך (או לפחות אחד את השני).

שאלה: אני אמא למספר ילדים שהגיעו לפרקם ולא קורה כלום… יש לי מה לעשות בעניין?
תשובה: בהנחה שאת לא מהמגזר בו אחריות חיתון הילדים היא על ההורים בלבד וההתעסקות שלך בנושא מהווה עבורם התערבות בחייהם, מה באמת אפשר לעשות? יש הורים שדואגים לשידוכים וגם דואגים שזה לא יעבור דרכם, ויש ילדים ששמחים בעזרה שלנו אם יש לנו איך לעזור.
אני רוצה, כהרגלי, לדבר על עניינים לא מודעים שיכולים עשויים או עלולים להשפיע על העניין: פעמים שהילדים באופן לא מודע לא מעוניינים להתחתן כי הם מרגישים שזו אחריות הוריהם. הייתה אצלי אמא לחוצה שביתה הבכורה אפילו הצהירה שהיא לא מעונינת בכך וזה די הלחיץ את ההורים ואת המדרשה בה למדה. כשהיא הרפתה מתוך ביטחון שהכל בסדר איתה ואיתם – עם ההורים, וזריזים מקדימים ויש שלא… הצווות שידר שזה יפה שהיא מודעת לעצמה וחוסכת ביטול זמן וביטול תורה לבחורים. הבחורה באורח פלא התחילה להיפגש.. כשאמרה לרבנית במדרשה שזה ממש מפחיד להתחתן, הרבנית ענתה לה שהיא לא חייבת. עם הבחור השני היא התארסה. כנשאלה, “מה קרה?” ענתה, “הרגשתי שאם אני לא ארצה להתחתן אף אחד לא ירצה במקומי”. לא תמיד זה ניכר אבל יש מצבים בהם כשהאחריות לא על הילדים, הם בנחת לא מוסבר שממשיך את הדינאמיקה של ‘אצל מי האחריות’. וכיון שהיא לא מתחלקת לשניים היא או אצל ההורה או אצל הילד.
שמעתי מישהי בת 26 שלא מצליחה להתחתן שאחרי בירור מעמיק אמרה את המשפט: “אם אני אתחתן הם יחשבו שהכל בסדר איתם” – כשכוונתה להורים. כמובן שמשפט זה שיצא מהתת מודע שלה מגלה שהיא במאבק סמוי עם ההורים דרך זה שהיא לא מתחתנת, מאבק שמתאפשר רק אם ההורים מאשימים את עצמם בכך (או לפחות אחד את השני).
הגיעה אלי אם עם ילדה בת 25 שלא מצליחה להחליט ואפילו אמרה את זה בגלוי: “זה אשמתנו, הזוגיות שלנו לא משהו ובגלל זה היא לא מתחתנת. טפלי בה!” ביררתי עם הילדה שקצת נבוכה מהסיטואציה, והבנו שהיא באופן לא מודע מתנה את הרגשת הקיום שלה בזה שהכל יהיה תמיד מאד נעים. מרוב פחד שלא תמיד יהיה כך (תמצאו לי זוג שזה תמיד כך) היא נמנעה מזה פעם אחר פעם. אז מה עושים?
שאלתי אותה: כיוון שהיא מכירה את מערכת היחסים בין הוריה, אם הייתה יכולה ללחוש באזנה של אימה בצעירותה אם כדאי לה להתחתן או לוותר על כל המשפחה גם אם יש בה מורכבות, מה היית מציעה לה?
ענתה לי שברור שעדיף שתתחתן. זאת אומרת דווקא הדוגמא של ההורים יכלה לעזור לה להבין שגם אם לא הכי נעים עדיין שווה (ודאי ששווה להסתכן באי נעימות מוחלטת ולעבוד על כך שיהיה נעים מאשר להימנע מחתונה).
לסיכום: אנחנו מאד רוצים שהילדים יתחתנו. יותר חשוב שהם ירצו. ככל שניקח אחריות – אם באופן נפשי ואם בצורה של אשמה – אנו לא עוזרים להם. אז כדאי שנרגיש מצוין בהורות שלנו ונסמוך עליהם שידעו למשוך את השפע שלהם בעתו ובזמנו .
הרבה נחת ושיהיה במזל טוב.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה