אלישע בן קימון

מלחמה, לא סבב

בליל שישי האחרון בצאתי מבית הכנסת פנה אליי אחד מחברי הקהילה ושאל לגבי מבצע 'מגן וחץ'. התגלגלה שיחה שעסקה בעיקר ביום שאחרי. החבר, מגורש מהיישוב בדולח שבגוף קטיף, סיפר על ההתמודדות הקשה של משפחתו שעברה מאז הפינוי ליישוב ניצן. סיפרתי לו על התחושה שהייתה לי 'ביום שאחרי'. "שמע" אמרתי, "אני לא גר בעוטף עזה, לא תקפתי מטרות של הג'יהאד האסלאמי, בסך הכול סיקרתי את המבצע כעיתונאי, וברגע שהוכרזה הפסקת האש, בתוך שניות קצב החיים שלי ירד לאפס ממאה. הרגשתי אבוד לכמה שעות".
החבר ענה: "אז תחשוב מה עובר על המשפחה שלי בעוטף. עם תחילת המלחמה (כך הוא הגדיר זאת, מלחמה, לא מבצע), התקשרתי לאימא שלי", הוא אמר והוסיף – "והצעתי לה להגיע אליי. היא סירבה והייתה מעט לחוצה. היא גם אסרה עליי להגיע מחשש לירי רקטי. בבוקר יום ראשון שאחרי הפסקת האש התקשרתי אליה וגיליתי שהיא בשוק, 'יצאתי לעשות קניות, הייתי חייבת'. שמעתי אותה ושוב לא האמנתי למציאות הזו שבה אנחנו חיים. עבור תושבי המדינה זה סבב לחימה. עבור תושבי העוטף זה 'מלחמות לרגע'. הצעירים שם לא מכירים מציאות אחרת. עוד כמה שנים זה יתפוצץ לנו בפנים".
02
התחושות שהיו לי רק מסיקור של המערכה והמעבר החד מאוד בסדר היום מימי מלחמה לימים של תקציב או של הפגנות הוא קשה לעיכול. כשצוללים לנתונים של מרכזי החוסן ביישובי העוטף מבינים עד כמה. מאז פינוי גוף קטיף ב-2005 התרחשו מבצעים רבים ובהם (לא לפי הסדר) גשם ראשון, גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר חומות, חגורה שחורה, עלות השחר, מגן וחץ. המבצעים הצבאיים בעזה משאירים אחריהם גברים, נשים וילדים אחוזי טראומה שחייבים סיוע בתוכנית לאומית.
במספרים זה נראה אפילו בולט יותר. משנת 2008 ועד שנת 2021 הוקמו בישראל 13 מרכזי חוסן העוסקים בטיפול נפשי, בהיערכות לחירום ובחוסן קהילתי, שניים מהם בצפון. חמישה מתוך ה-11 הנותרים הוקמו ב-2006 (לאחר ההתנתקות) באזור עוטף עזה ושדרות. מהנתונים שהעבירה לכנסת הקואליציה הישראלית לטראומה שמרכזת את פעילות מרכזי החוסן, על 11 מרכזי החוסן שהפעילה, עולה כי בשנים 2020-2018 טופלו לכל היותר 16,335 אנשים: 5,522 אנשים בשנת 2018, בשנת 2019 טופלו 6,277 ובשנת 2020 טופלו 4,536. המגמה משתנה, אלא שבכל שנה מעל 30% מהאנשים שקיבלו טיפול עשו זאת במרכז חוסן בשדרות. בנוסף בשנים 2020-2018 מימן המוסד לביטוח לאומי בסך הכול 83,622 טיפולים פרטניים. כשליש או יותר מכל אחת מהתערבויות אלו בוצעה במרכז החוסן שדרות. כמו כן מימן המוסד לביטוח לאומי כ-9,300 טיפולים משפחתיים, שכ- 65% מהם בוצעו במרכז החוסן שער הנגב, וכ-5,000 טיפולים קבוצתיים, שמעל 60% מהם בוצעו במרכז החוסן שדרות. כלומר רוב הטיפול מתרכז כמובן ביישוב העוטף.
03
מלבד הקושי הנפשי של המעבר החד מימי מלחמה לימי שקט, נאבקים התושבים גם מול הרשויות בטיפול בנזקים. "לבעלי העסקים כבר אין כוח להילחם. מתקשר אליהם הנציג של המשרד ומציע להם חצי מהסכום של הנזק, והם מסכימים כי הם רוצים להתחיל לשקם ולנסות לחזור לעבוד", כך סיפר לי החבר.
בפועל מדינת ישראל מנהלת מדיניות של סבבי לחימה בעזה, ומשאירה שובל של נפשות פצועות ממלחמה למלחמה. הפתרון לסוגיית עזה מורכב מאוד. הוא קשור בסוגיות מדיניות צבאיות ופוליטיות. אבל הטיפול בתושבי העוטף לא מורכב. הוא מצריך חשיבה מחודשת והתארגנות מבעוד מועד לפני סבבים, ובעיקר טיפול צמוד הדוק ואמיתי בימים שבין המלחמות. חג שמח ושבת שלום. ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■