01
התחלנו בחג הפסח לומר בתפילה "מוריד הטל". הפעם האחרונה ששינינו את נוסח הברכה ל"משיב הרוח ומוריד הגשם" הייתה בשמחת תורה לפני כחצי שנה; באותו היום פרצה המלחמה. בעולמה של היהדות "גשם" ו"טל" הן שתי תופעות טבע שמשלימות זו את זו. "גשם" הוא ביטוי לשפע א-לוקי שיורד מן השמים מידי פעם, לעיתים בזעף ובממטרים כבדים; "טל" לעומת זאת, הוא לחות שמכסה את פני הקרקע מידי בוקר בצורה רגועה יותר.
02
ככל שהמלחמה מתמשכת עושה רושם שאנו עוברים מ"גשם" ל"טל", מבלימת אסון דרמטי למלחמה מתמשכת. יש לכך נגזרות: אם בתחילת המלחמה נדרשנו לטפח שרירי התעשתות והתגברות על ההלם הראשוני (מה שגם הביא לצפייה "לחיסול הבעיה אחת ולתמיד"), הרי ככל שהזמן עובר אנו נדרשים לטפח שרירי התמדה ושמחה בהישגים קטנים ומצטברים.
03
קטונתי מלנבא מה יתרחש בדיוק מבחינה ביטחונית ומדינית אולם הדרך בה מנהיג הקב"ה את עולמו בדורות הללו היא בדרך של "טל" – תם עידן הדרמות הגדולות. אנו מצויים בעידן בו התהליכים מתנהלים באופן מתמשך ומפותל. מצד אחד ישראל לא תושמד בהפצצה גרעינית, מצד שני גם איראן לא; יתרחש ככל הנראה תהליך בטחוני ודיפלומטי שבסופו של דבר יסיר את האיום ויביא את העם היהודי למצב טוב יותר מלפני המלחמה. משפטים בסגנון "לאחר השביעי באוקטובר מדינת ישראל תשתנה לנצח" – הם נכונים חלקית; בוודאי שסופת גשם כדוגמת האסון בשמחת תורה יוצרת שינוי אולם החלחול שלה למציאות ייקח זמן; הרבה זמן. בינתיים אנשי הטל ימשיכו בשקט ובשמחה להחיות את פני הקרקע – בתורה, בביטחון, בחברה, בכלכלה ובהתיישבות. בסופו של דבר "בְּטַלְלֵי חַיִּים תְּחַיֶּה אֲדָמָה: בְּטַלְלֵי טוֹבָה תֵּיטִיב אֲדָמָה".
04
המלחמה הנוכחית בכלל ובלימת הטילים האיראניים בפרט עוררה במקומות מסוימים את ויכוחי המאה ה-19 – האם ההצלחה נזקפת לטובת המדע או לא-לוקים? מחד, ישנם שהתבטאו ש"הכוחות הדמוקרטיים, החילוניים והליברליים הצילו את המדינה" (כאילו אין בתעשיות הביטחוניות אנשים חובשי כיפה); לעומתם היו כאלה שניסו להמעיט בערך ההישג הטכנולוגי ולתלות את ההצלחה בנס על-טבעי (כאילו אנשי מדע וביטחון לא היו בתמונה).
05
בזמן הקורונה היו כאלה שראו בחיסונים ובהנחיות הרפואיות סוג של כפירה בא-לוקים, ולעומתם היו כאלה שזלזלו בתפילות; השביעי באוקטובר הביא אנשים מסוימים להזיה שאין צורך בכוחות הביטחון, ומאידך היו כאלה שהגיעו למסקנה שאין צורך בשמירת שבת; וכמובן הטענה של מגזר מסוים שלימוד תורה מייתר את צבא לעומת מגזר אחר שטוען שהצבא מייתר את לימוד התורה.
06
השורש לוויכוחים מיותרים אלו נעוץ בתפיסת עולם (נוצרית והומניסטית – כל אחת מהכיוון שלה) שעולם הרוח ועולם החומר הם עולמות סותרים זה את זה. כביכול רק כאשר מתרחשת תופעה על-טבעית סימן שמצוי כאן ממד רוחני, וכאשר העניינים מתנהלים באופן טבעי זוהי הטריטוריה של העולם החילוני.
07
היהדות דוגלת בכך שהדברים באים ביחד! בוודאי שהעולם מתקדם מתוך מאמץ אנושי "טבעי" אולם הוא אמור לבטא ולהרים על "נס" את הממד המוסרי והערכי. עם ישראל מצליח צבאית וכלכלית (בטווח הארוך) מפני שהוא עם שמגלם בהיסטוריה שלו את ערכי הנצח. הצדדים משלימים אחד את השני: לימוד התורה מעניק את הרוח לשירות הצבאי, והשירות הצבאי מאפשר לתורה להתגלם בחיים. בעת שמכון ויצמן או חיל האויר מפתחים טכנולוגיה אנו מוסיפים את המילים "בעזרת ה'"; אין כוונתנו לבטל את המאמץ האנושי אלא לומר שטכנולוגיה זו באה לשרת את הטוב (א-לוקים) וככל שהיא עושה זאת כך היא גם מצליחה יותר (ראו את ההצלחה שמעבר לסטטיסטיקה ביירוט הטילים מאיראן).
08
הנגזרת היא מחד לשכלל את הטכנולוגיה ככל יכולתנו, ומאידך לעולם לא לשכוח את המטרה הרוחנית שעומדת מאחורה. התורה מסכמת זאת במילים הבאות: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".
בעז"ה ביחד ננצח! ■
